איסור מסירה בימינו

רבי מיכאל,

מעניין האם לפי חוקי המדינה יש חיוב להלשין ולמסור. גם א"כ:

א. ישנן שיטות לרוב שבוודאי אתה מכיר שאין בא"י ובמשטר יהודי דין 'דינא דמלכותא', אלא רק במלכות נכרים.

ב. גם בחו"ל וגם לפי השיטות שיש בא"י 'דינא דמלכותא', אין דין הלכה מחייב למסור (כך אני מבין אם תוכל להוכיח אחרת אצטרך להתיישב בדבר), אלא רק לקבל את המרות במה שחייבים אבל לא עד כדי מסירת בן משפחה. החיוב ההלכתי הוא רק לקבל את פסקיה כדי שלא נגיע למצב של "איש את רעהו חיים בלעו", ואת מיסיה שהציבור מבין שנטילת המיסים והארנונא היא בעבורו. אבל ניתן להבין שאין דינד"מ אלא מטעמי אתיקה וערכי חיים, והאם ערכי המשפחה אינם אתיים וצריך לוותר עליהם למען ערכי המדינה?

ג. מותר בשביל קיום מצווה אפילו קלה (רמב"ם מלכים) להפר את מצוות המלכות ואפילו במלכות ישראל. נניח שמצוות המלכות היא למסור והקב"ה ציוונו 'ואהבת לרעך כמוך', והרי לא היינו מוסרים את עצמנו... האם אנו מחוייבים הלכתית למסור?

_________________

מ. זוהר

על החובה לדווח על אלימות כלפי קטינים או חסרי ישע

זוהר,
ראשית, לגבי החוק דומני שיש חיוב למסור, אבל יבואו המשפטנים ויאמרו את דברם.ככל הזכור לי, מרגלית הר שפי הורשעה על עבירה כזו (של אי מסירת עבריין).

שנית, לגבי דינא דמלכותא בא"י, זוהי שיטה יחידאית של הר"ן, שמסיבות פוליטיות אומצה בהתלהבות כשיטה בלעדית. מעבר לכך, לענ"ד ספק רב רם הר"ן עצמו היה אומר זאת במצבנו כיום (הוא דיבר כשאדם לא דתי היה מוגדר כפושע דמוכח, משא"כ היום). יתר על כן, אנחנו מדברים בכל מדינה בעולם, ולאו דווקא בישראל (שבעיניי אינה טובה יותר, אבל ודאי לא גרועה יותר). ובחו"ל הרי לכל הדעות יש 'דינא דמלכותא'.

שלישית, ההגיון של דינא דמלכותא ודאי קיים כאן, ולו רק מטעם סמכותם של טובי העיר (=נבחרי הציבור), וזה קיים בכל קהילה.

מעבר לכל זה יש את הגיון והמוסר, ולא רק ההלכה, וכפי שכתבתי לעיל.

ועוד כמה הערות ספציפיות על טיעוניך:
1. אתה מעמיד את הערך 'ואהבת' מול הערך של השמיעה לחוק. האם 'ואהבת' לא קים כלפי תושבי המדינה האחרים? ומה עם 'ואהבת' ביחס לחובה להלקות אותו כשפשע? מדוע זה לא דוחה (כידוע, על בין אדם לחברו יש פוסקים שיש ייהרג ואל יעבור). אלא מאי, שבמקום שיש חובה אחרת והנ"ל פושע אין חובות 'ואהבת' כלפיו. ולענ"ד הרי הוא בכלל מי שאינו עושה מעשה עמך, וגזל הציבור (=קבלת שירותים מהמדינה בלי לשלם עבורם. וזה בלי שום קשר ל'דינא דמלכותא', ולכל הדעות) לא גרע מלשון הרע (בלשון המעטה).
2. אתה מדבר על העמדת הערך (!) של 'ואהבת' מול החובה המשפטית. אבל קודם כבר הסברת בטוטו"ד שאין כאן ערך אלא קשר ואינסטינקט משפחתי ששייך יותר לרובד החייתי ולא לרובד הערכי-מוסרי.
3. ולסיום, אם אוכיח לך שיש 'דינא דמלכותא' אז כן תודה? האם הדין הזה גובר על ערכי מוסר בסיסיים? ומה אם יש כאן רק ערך חשוב? האם דין 'דינא דמלכותא' גובר על 'ואהבת' (לשיטתך)? ושוב אזכיר, שבחו"ל לכל הדעות יש דינא דמלכותא, ולפי דבריך שם ודאי תמסור את בנך. רק בישראל לא. זה באמת נשמע הגיוני מאד.
4. ושוב, אני לא יודע אם אני בעצמי אנהג כך (אני רק מדבר גבוהה גבוהה) אבל ודאי איני רואה מקום לעשות מזה אידיאולוגיה. האם כשתהיה ראש עיר לא תכפה תשלום מיסים עירוניים על בנך, בשם ה'ערך' של 'ואהבת לבנך כמוך'? אני מכיר גישות כאלה מאיזשהו מקום, ואכמ"ל.

פס"ד מרגלית הר שפי מובא בהקשר לדין "עצימת עיניים". במשפט הפלילי, יש צורך בידיעה ודאית שההתנהגות האסורה היא אסורה, או שנסיבותיה אסורות. עצימת עיניים מאפשר העמדה לדין גם במקרה של חשד ולא של ידיעה ודאית. אדם שמעביר תיק שהוא חושד שיש בו נשק, הרי שסתם כך א"א להעמידו על עבירת "המוביל נשק", כי הוא לא ידע שהנסיבות (=נשק) מתקיימות. עצימת עיניים מאפשרת העמדה לדין במקרה זה, אם היה חשד סובייקטיבי שיש בתיק נשק.

מעבר לזה, סעיף 262 לחוק העונשין אומר כך : 
 

§262: "מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו דינו מאסר שנתיים מאסר".

בפס"ד הר שפי נקבע שאי אפשר להרשיע אדם באי מניעה לעשות פשע, תוך שימוש בעצימת עיניים. בעליון היו ביקורות רבות על כך [השופט חשין בעיקר] שהדבר מעודד מלשינות, שהפגיעה בחירותה של הר שפי גדולה יותר כיוון שמדובר בעברה מחדלית (לא הודיעה למשטרה), וכן את הטענות שהועלו כאן - שאי אפשר לדרוש מבן משפחה להסגיר את משפחתו. מנגד היא הורשעה לבסוף, תוך טענה שבמשטר דמוקרטי אין מקום לרתיעה ממלשינות, ומתוך מטרה לסיכול פשעים. אבל נקבע שרק במקרה של ידע ודאי שהאדם הולך לעשות פשע ועדיין לא מסגירים אותו למשטרה, יורשע אדם לפי 262. הר שפי הורשעה אך ורק כי נקבע שידעה בוודאות כי עמיר ירצח. 

הביקורת על  פסק הדין הנ"ל  ברורה וידועה, אלא שהוא קובע כי גם במקרה שאתה חושד בשכנך בהסתברות גבוהה כי הוא עומד לרצוח, אין צורך לקרוא למשטרה (או יותר נכון, אין חובה חוקית). באקדמיה ישנן דעות [פרופ' קרמניצר] שסוברות כי יש מקום לחייב בעצימת עיניים גם על סעיף 262. יש גם דעות לחלק בין מקרים חמורים [רצח וכד'] לעברות קלות יותר.

מכל מקום, אין ספק כי סעיף 262 חל במקרה שברור לך כי שכנך עומד לגזול מיסים בידיעה ודאית. כל הדיון הוא רק במקרה שיש לך הסתברות וספק אך לא ידיעה ודאית.
וכאמור כבר לעיל, אין צורך לדון מבחינת החובה החוקית לבוא ולמסור. אין גם חובה חוקית, לפחות כרגע, ללכת ולהצביע. אבל מי שרואה את עצמו כחלק מהמשחק הדמוקרטי, בדרך כלל יילך ויצביע, ולא צריך חוק בשביל זה (אמנם לפני כל בחירות עולים דיונים האם יש צורך להצביע, והאם זה עוזר. אני לא טוען שכדאי להצביע, רק שהצבעה היא פעולה שעולה מעצם קיום המשטר הדמוקרטי). וכך, אזרח שאכפת לו מניקיון, מסדר ציבורי, ומעצם רצונו שהדמוקרטיה תפעל, יילך ו'ימסור', אם ודאי לו שחברו מעלים מס וכד', גם בלי שום שיקול חוקי, ורק משיקול ערכי.

הרב מיכי,

מה עם מסירה של מי שפגע בבני הקהילה?

הרב מיכי.

ישנה סמכות גם למדינה משום דד"ד דלא גרע ממדינות זרות יתכן מאד..
 
לפי"ז יוצא שצריך למסור מי שהששתף באירועי ההתנתקות ועבר על חוקים פליליים למשטרה??

ישנה סמכות גם כנגד העצורות מהמאחזים לשופטי בית המשפט לעוצרם עד סוף ההליכים???

??

_________________

מדברי השופטת טאובר בבשא 001238/07, רמי מור נ' ברק 013 שירותי אינטרנט בע"מ:

הר"ן בנדרים כח. אומר שאין דינא דמלכותא דינא במלך יהודי דבר שאולי משליך על איסור מסירה במדינת ישראל.
עולה השאלה אם כן איך שיך לקיים חברה מתוקנת ללא חובה לציית לחוקים?
אולי לא חייבים לציית אך יש זכות לכפות ציות?

אפשר להוסיף לדיון גם את השאלה עד כמה קיים פדיון שבויים בימינו כאשר יהודים שיושבים בכלא הם בדרך כלל לא יושבים בגלל יהדותם אלא בגלל פשעם.
בימים אלו מתנהל מסע גיוס כספים ושתדלנות למען בחורי הישיבה שנעצרו ביפן באשמת הברחת סמים.

תוקן על ידי סנשו_פנשה ב- 02/04/2009 14:07:55

סנשו

הר"ן בנדרים כח. אומר שאין דינא דמלכותא דינא במלך יהודי

החלכה לא נפסקה כמו הר"ן!  אבל אפילו הר"ן לא היה היום, לאחר גוש קטיף פוסק כך

בחורי הישיבה שביפן הם בכלל רוצחים. ועל רוצח לא חל דין של  פודין אותו. מה עוד שאצל היפנים נושא הכסף לא יענה הכל..

_________________

עוד פרשה של "מסירה".
מי שיעבור על הכתבות שמפרסם על כך האתר "בחדרי חרדים" ועל האשכולות והתגובות בפורום יראה שעיקר הזעם מופנה כלפי ה"מוסר" ואילו הסחר באיברים, הלבנת הון והעלמת מס נתפסים כעניינים פרוצדורליים וחסרי חשיבות (ודאי מנקודת מבט הלכתית/יהודית לדעתם של חברי הפורום ההוא).

העובדה שהמוסר בפרשיות האחרונות הלשין לשלטונות בשביל להגן על עצמו ממאסר ממושך הופכת את המסירה לנתעבת יותר מלו היה מוסר לשם שמים, שהרי גם הוא הבין שבמסירתו הוא מעדיף את "החוק" על פני טובת אחיו, אלא שראה לנגד עיניו את טובת עצמו קודם.