מקום שיש בו חלומות [סיפור]

מקום יש של חלומות, שמי שמגיע שמה אינו יוצא בלי חלום. שכל החלומות שבעולם הם שם, וכל מי שרוצה חלום בא ונוטל אותו. אלא שאין כל אדם יודע את הדרך לאותו מקום.

אין לך אדם שאין לו חלום, או שלא יהא ראוי שיהיה לו חלום. אלא שטרדותיו של האדם גוברות עליו, ואינו מוצא זמן לחלום. ואינו דומה מי שחולם למי שאינו חולם. מי שאינו חולם, כל ימיו בטרדה ובעצב. פרנסה מה יהא עליה, בריאות מה יהא עליה, ילדיו מה יהא עליהם. ומי שחולם הרי עתידו לפניו. חולם על פרנסה בריוח, ולבו מתרונן, ואינו שם לב שעתה מזונותיו דחוקים וכיסו ריק. חולם היאך יהפך גביר גדול, או מדען מפורסם, או זמר או נשיא. כל אדם וחלום שלו, שאדם עמל בהגשמת חלומו ושמח בעמלו.

ואם תמצא לומר, חלומות שווא ידברו, היפוך הדברים יש כאן. שכל מי שהצליח במעשיו לא היה אלא חולם חלומות. מי גדול לנו מיוסף, שבן שבע עשרה שנה היה נער והיו מכנים אותו בעל החלומות, ובן שלושים שנה היה מלך מצרים ואחיו משתחוים לו ארצה. וכך אתה מוצא בכל מי שעלה לגדולה, שאם היה חולם להיות אדם פחות היה נשאר אדם פחות, משעה שחלם להיות אדם גדול הוליך אותו חלומו ונהיה אדם גדול.

מעשה שמעתי בדבר זה. בשני אנשים שהיו במקום אחד, ונתחברו להיות חברים זה עם זה. היה האחד בעל חלומות גדול, שכל דבר היה מפליג בחלומו, ואחרי שהיה חולם אותו בלילה, וחוזר וחולם אותו ביום, וחוזר וחולם אותו חלום שלישית ורביעית, היה מרגיש באותו חלום שיש בידו לעשותו, והיה נוהג בעצמו כאילו אותו חלום כבר נתקיים בידו. והיה השני ריקן מחלומות ולא היה חולם כלום. אם אמרו לו אנשים עשה כך, היה עושה, ואם לא היו אומרים לו, היה עושה מדעתו מה שהיה יודע לעשות. אבל לחלום לא חלם. אם היית בא אצל ראשון ואומר לו פסוק לי חלומך, היה עומד ומצייר לך מה יהא בענינו בעוד שנה ובעוד שנתיים, והיאך יהפוך לגביר גדול, ובית גדול שיבנה לו ועוד מעין אלה. ואם היו מציעים לו מסחר בדבר מה היה בוחן אם מסחר הראוי לסוחר גדול הוא. ואם היה החייט מציע לו בגד לתפור לו, היה מזמין בגד כדרך אנשים חשובים, שצוארונו נוקשה ותפרים שבו דקים מן הדק. אבל חברו לא היה מאמין בחלומות. ביקש לעבוד כלבלר בבית הוצאת ספרים, שהיא עבודה פשוטה ואין צריך בה לדמיונות. פסק לו האדון את שכרו, וקיבל. ראה מקום לדור בו שבעל הבית נוח והדמים אינם מרובים, ולקח. בבוקר היה בא לבית ההוצאה, ובערב שב לחדרו. ואפילו שאין שניהם דומים זה לזה, שזה חולם וזה אינו חולם, אירע שהתחברו שניהם להיות חברים זה עם זה.

בכל ליל שבת היו מטיילים יחד ברחובה של עיר. היה הראשון מפליג בדברים, ומספר לחבר מה חלם באותו השבוע, והיאך יהיה חלומו מתגשם. עתים שהיה מזכיר את חלומו של השבוע שעבר, ועתים שהיה חלום ישן משתכח מפני חלום חדש שלו אותו השבוע. והיה חברו שותק, עד שהיו מברכים אחד את השני בברכת ליל מנוחה וחוזרים למקומם. שבת אחת היו מהלכים כדרך שהיו מהלכים בכל פעם, עמד השני במקומו ואמר, עד שאתה חולם חלומות, אני אין לי חלומות. וכי אין אני רוצה פרנסה בריוח, ודאי שאני רוצה פרנסה בריוח. מה אעשה שאיני יכול לחלום אלא שאני לבלר בבית הוצאת ספרים. וכי אין אני רוצה דירה נאה, ודאי שאני רוצה דירה נאה. מה אעשה שאיני יכול לחלום אלא שאני דר באותו קיטון. והיה נאנח, חלום אחד יש לי, שיהיה לי חלום.

עמד חברו ואמר לו, דומה אתה שאין לך חלום, בוא ואראה לך את הדרך לאותו מקום, שיש בו חלומות, ותהיה נוטל משם חלום אחד שיהיה שלך. אלא שאותו מקום רחוק הוא, ואי אפשר לבוא שמה בסתם, שהוא במהלך שבעה ימים. נמנו וגמרו, שביום ראשון בשעת המנחה, יבוא אחד אצל חברו ויהיו מתקינים עצמם ללכת למקום שיש בו חלומות.

אותו היום שנפגשו אמר הראשון לשני, עד שאנו מתקינים עצמנו לילך שמה, בוא וראה מה נעשה כשנבוא אצל אותו מקום. שאני איני צריך לאותו מקום, שכבר יש לי חלומות הרבה. ואתה מה תעשה שם, שהרי אינך יודע בטיב חלומות. בוא וראה מה תעשה כשתבוא אצל אותו מקום. אמר השני לראשון, אתה יש לך חלום שאתה מבקש להיות גביר גדול, אף אני אטול לי שם חלום שאהיה גביר גדול. אמר לו חברו, טוב הוא החלום. למחר ניפגש שוב, ונהיה עוסקים בחלומות שוב. ליום השני בא ראשון אצל שני. אמר לו שני לראשון, עוד חלום אחד אטול לי שם, שכאשר אהיה גביר גדול אקנה את בית הוצאת הספרים, ויהיו תלמידי חכמים עניים מדפיסים אצלי ספרים חינם. אמר לו, טוב הוא החלום. ליום השלישי אמר שני לראשון, עוד חלום אחד אטול לי, שאניח רוב כסף וזהב שלי ואלך ללמוד תורה במקום תורה. ליום הרביעי אמר, עוד חלום אחד אטול לי, שאחר שאלמד תורה הרבה אלך ללמוד חוכמה במקום חוכמה. ליום החמישי אמר, עוד חלום אחד אהיה נוטל משם, שאשא אשה הוגנת לי, ויהי ביתי בית הועד לחכמים. ליום השישי אמר, כשאבוא אצל אותו מקום שיש בו חלומות, אטול משם חלום שיהיו לי בנים ובנות, ויעסקו בתורה ובחוכמה, ויהיו מתאבקים בעפר רגליהם של תלמידי החכמים שבביתי, ויהיו מלומדים בספרים שאדפיס בבית ההוצאה.

אותו ליל שבת בא ראשון אצל שני. אמר לו, עוד רצונך שנלך אצל אותו מקום שיש בו חלומות. אמר לו לאו. אמר לו ומפני מה אינך רוצה. אמר לו, שכבר מצאתי אותו מקום, וכבר הלכתי שמה שבעה ימים, וכבר נטלתי לי חלום. המליץ עליו, אשרי מי שנתן לו חלום והחזיר לו חלום.

_________________