| נשלח ב-6/1/2008 16:57 |
 |
| |
בא
(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2008 20:08 |
|
| |
מה החשיבות הגדולה בקידוש החודש?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2008 21:18 |
|
| |
בעל
נדמה לי שטעית זה אשכול על פרשת בא, ולא על קידוש החודש,
על קידוש החודש אתה יכול למצא בהרחבה במסכת ראש השנה,
הפרשה שלנו עוסקת בהכנת יציאתו של עם העבדים שהיה בעבדות במשך 210 שנה,
וכמו כל עם נורמלי הוא צריך להבנות מהתחלה,
היחידה הראשונה שבו מתחילה התודעה, זה הזמן, הא.ב לכל קיום חברתי וטכסי, לדעת מתי מתחיל החודש,
שאפשר יהיה למנות שנים שטרות מלכים וכד' אין דבר יותר הגיוני מקביעת החודש, לקיומה של החברה שעומדת לקום,
החודש הראשון נבחר לכן החודש שבה האומה נולדה , כשהשתחררה מהגלות,
ותמיד במשך כל השנה כשימנו את החודשים וימנוהחודש השני- שני למה?שני לגאולה, חודש שמיני, ידעו, שמיני- למה? שמיני- לגאולה עשירי- לגאולה,
בלי שמות של חודשים, רק מספרים, לזכור תמיד את הגאולה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2008 12:22 |
|
| |
[ירוחם,
שאלת הזמן היא אכן שאלה חשובה מאוד בפרשת "בא" - מהו הזמן עליו מדובר שם? המצווה לזכור את יציאת מצרים מופיעה עוד טרם היציאה עצמה, והזמן שייספר לאחריה (וכדבריך לבע"ב) מתחיל עוד טרם היותה. עם ישראל חוגג את "סדר פסח" במצרים בדרך שתזכיר לו את מה שטרם חווה.
ברור שאפשר למצוא לזה הסבר קביל וסביר של "מטעמי חינוך" וכד', ובכ"ז אני מוצאת שהשאלות שזה מעורר (לגבי משמעותם של זמן וזיכרון, למשל) קשות ועמוקות הרבה יותר מן התשובות...]
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2008 12:34 |
|
| |
ירוחם
המעניין שגם אם לחודשים מנו מניסן, הרי לשנים מנו למלך הנוכחי ולא ליציאת מצרים. לא היה עדיף שגם לשנים ימנו מיציאת מצרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2008 13:27 |
|
| |
אםשלום
מעולם לא התימרתי לתת תשובות- בגרמנית יש אמרה לכל שאלה- יש תשובה- לא אצלי,- לי יש חוסר חמור בתשובות,
על סדר הפסח לפני הגאולה, בכדי להגאל צריכים להגאל קודם נפשית, לצאת מעבדות אינה בהכרח גאולה.
העובדה שלמרות שקיימו את הסדר, כאילו בגלל הגאולה- הם לא רצו להגאל, היו צריכים לגרש אותם,
אני מתאר לי שאת מחנכת- בכל צורה שהיא- חינוך זה לא דבר מיידי, הוא זקוק להרבה סממנים חיצוניים וטכסיים.
כאשה בעלת רגשות- ברוצוני להפנותך , לטרגדיה האישית,- שלא רבים שמים אליה. הטרגדיה של משה המנהיג,
מצוות קיום ליל הסדר היה למשפחות, משפחה ומשפחה, היחיד שבליל הסדר הזה לא ישב עם משפחתו. היה המנהיג. כשכולם ישבו עם האשה והילדים, הוא ישב כנראה בודד .
בעל
מנין השנים של המלכים,-(לא למדת מסכ' ר"ה?) בזמנם הדבר הקל על חיי המסחר וסדרי השלטון,
יומני הכיס לא היו נפוצים, ומה שזכרו רוב העם זה עליתו או מותו של המלך, מנין זה התבטל בהדרגה ולאו דוקא בגל שהפסיקו להיות מלכים, בזמנו מנו גם לנשיאים, בגלות בבל מנו לחורבן, תמיד מונים לסדר חברתי תאריך שכולם זוכרים.
התורה רצתה שכולם יזכרו תמיד את הגאולה, לכן מספיק לזכור רק את החודשים, ומיותר להזכירם בשנים.
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2008 16:15 |
|
| |
נושאי פרשת בא
ארבה וחושך י' א'-י' כ"ט
עוד נגע אחד י"א א'-י"א י'
זבח פסח י"ב א'-י"ב כ"ח
מכת בכורות י"ב כ"ט-י"ב ל"ו
יציאת מצרים י"ב ל"ז-י"ב נ"א
זכרון והגדה י"ג א'-י"ג ט"ז
סיכום פרשת בא לנושאיה
בפרשת בא מתוארות המכות האחרונות למצרים, היציאה ממצרים והמצוות הנובעות ממנה.
נאמר על מכות ארבה וחושך שהן האחרונות שבאו על ידי שלוחיו. אחריהן אמר השם שיביא עוד נגע אחד יביא על פרעה ועל מצרים וציוה את כל עדת ישראל על זבח פסח אשר דמו יהיה לאות לבל תהיה המכה האחרונה להם לנגף ועל החלפת לחמם מחמץ למצה ועל חקיקת הפסח והלחם לדורות. ממכת בכורות בחצי הלילה נמשך בבוקר המחרת תהליךיציאת מצרים אחר ארבע מאות ושלושים שנה לייסוד תרבותם ללא בסיס ארצי, בהוצאת אבי האומה מאור כשדים. על שחזור היציאה ממצרים צוו ישראל לקובעו דרך זכרון והגדה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2008 01:32 |
|
| |
טעיתי והכנסתי את שאלתי באשכול על וארא
האם עבדי פרעה מרדו בו בתחילת הפרשה, כשאמרו לו "הטרם תדע", ולא חזרו לקבל את מרותו עד שילוחם של בני ישראל?
כך
משמעותם של הפסוקים בפשיטות, "ויושב את אהרן ומשה", על כרחו של פרעה
(מדרש). ומכאן ואילך לא נזכרים העבדים כלל, רק פרעה בלשון יחיד "ויגרש
אותם מאת פני פרעה" וכן במכות הבאות, וללא תוארו "מלך מצרים".
רק
ב"ויהפך לבב פרעה ולבב עבדיו" מוזכר שוב שהוא מלך מצרים (פסוק קודם לכן,
"ויוגד למלך מצרים"), ואז רש"י טורח לבאר שלבבם נהפך מחמת הממון שלקחו בני
ישראל, שהרי הסכימו לשלחם כבר קודם מכת ארבה.
(אפילו "וירדו כל
עבדיך אלה אלי" מכריח את רש"י לפרש שכוונתו של משה רבינו לפרעה עצמו, אולי
מחמת הקושי הזה, העבדים כבר הסכימו לשלח את ישראל).
גם בתחילת הפרשה נזכר "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו", ואחר כך מוזכרת רק הכבדת לבו של פרעה, ולא של עבדיו. נראה שהכבדת לבם הסתיימה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2008 10:20 |
|
| |
לומד גם אני לומד, והכנסתי לוארא, ולמדתי לתקן מהלומד ( יותר מלומדים מאשר ממלמדים)
שמות פרק יב
(ל) וַיָקָם פּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בּמִצְרָיִם כּי אֵין בּיִת אֲשׁר אֵין שׁם מֵת:
(ל) ויקם פרעה - ממטתו:
מה אכפת לנו לדעת מאיפה קם פרעה? מה זה כל כך חשוב? שרש"י טורח להסביר.
רש"י אומר לנו בעצם- שימו טוב למנהיג ומלך מצריים, הכלכלה ממוטטת, אנרכיה בכל, מזהירים אותו-לאזהרה יש קבלות- שכל הבכורים ימותו.. אבל פרעה הולך לישון.
_________________
_________________
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 10/01/2008 10:23:04
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2008 20:49 |
|
| |
ידועה הדרשה כנגד ארבעה בנים דברה תורה. וראוי לבאר בדרך הפשט - למה באמת התורה שינתה לארבעה לשונות של שאלות הבנים, ששלושה מהם בפרשתנו.
ונראה לי שכך הוא הדבר (אני מפרש את השאלות לפי סדר הופעתם בפרשה):
א. "מה העבודה הזאת לכם" (בדרש - הרשע)
צריך לראות את ההקשר: "...ושחטו הפסח...ושמרתם את העבודה הזאת לחק לך ולבניך עד עולם... והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל"
כלומר השאלה נוגעת לקרבן פסח, ולכן זה נקרא עבודה - שכידוע הקרבנות נקראו עבודה. והבן שואל - מה משמעות הקרבן הזה.
ולמה "לכם"? אולי בגלל שהבן מן הסתם איננו עוסק בהכנת הקרבן, וממילא הוא שואל על האחרים.
ב. "והגדת לבנך" (-את פתח לו, בדרש - שאינו יודע לשאול)
נקרא את הפסוק:"שבעת ימים תאכל מצות... והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים"
נראה שזהו מצוות סיפור יציאת מצרים שאנו מספרים בליל פסח בהגדה, שזוהי מצווה לספר גם אם הבן איננו שואל כלום.
ג. "מה זאת" (בדרש - התם)
שוב צריך לראות את ההקשר: "והעברת כל פטר רחם לה' וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה', וכל פטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת..."
הקדשת הבכור או פדיתו בחמור ובאדם, או העריפה, הינם פעולות סתומות עבור הילד - לכן הוא שואל את השאלה הכי ראשונית - מה זאת?
ד. "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם" (בדרש - החכם)
הפסוק מופיע בספר דברים בהקדמה לקובץ המצוות שבספר דברים.
ההקשר: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. והיו הדברים האלה (בפשטות הכוונה לכל המצוות.מ.ה.) אשר אנוכי מצווך היום על לבבך... כי ישאלך בנך מחר לאמר: מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם. ואמרת לבנך: עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה. ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו. ואותנו הוציא משם, למען הביא אותנו, לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה - ליראה את ה' אלוקינו - לטוב לנו כל הימים, לחיותנו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת לפני ה' אלוקינו כאשר ציוונו"
כמו שבודאי הבנתם, השאלה הזאת היא שאלתו של הילד הגדל ומתחנך על ברכי התורה - והוא שואל את אביו - לשם מה כל התורה הזאת, לשם מה "העדות והחוקים והמשפטים" האלו הגיעו, והתשובה של האב - "לטוב לנו כל הימים". ואולי בנוסח התשובה דלעיל, רמוז גם ש"ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הלוא אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים" ולפיכך אנו חייבים להכיר טובה לקב"ה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2008 22:02 |
|
| |
מיכה
יפה דרשת ברוח חז"ל, הנה פרוש קצת שןנה
שמות פרק יב
(כו) וְהָיָה כּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזּאת לָכֶם:
(כז) וַאֲמַרְתּם זֶבַח פּסַח הוּא לַידֹוָד אֲשׁר פּסַח עַל בָתּי בְנֵי יִשׂרָאֵל בּמִצְרַיִם בּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בּתּינוּ הִצּיל וַיּקּד הָעָם וַיּשׁתּחֲווּ
רש"י שמות פרק יב
(כז) ויקד העם - על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם:
מה פרוש שיהיו להם? הרי היה להם בנים? העם משתחוה על בשורת הבנים שיודעים לשאול שאלות,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2008 12:41 |
|
| |
שמות פרק יב
(יג) וְהָיָה הַדָם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָתִים אֲשֶר אַתֶם שָם וְרָאִיתִי אֶת הַדָם וּפָסַחְתִי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְחִית בְהַכֹתִי בְאֶרֶץ מִצְרָיִם:
למה היה צריך סימן לאלוקים לדעת, מי יהודי ומי לא? מה עוד הרי במכת הערוב הרי בלי סימן, לא מת מבקר וצאן ישראל?
(מו) בְבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַיִת מִן הַבָשָר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְבְרוּ בוֹ:
בפסוק אחד -לשון יחיד תוציא- ולשון רבים תשברו- ?? התשובה היא הילכתית- נראה אותכם???!!!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2008 21:00 |
|
| |
אמנם, ההערה הבאה ענינה פירוש שפתי חכמים בכלל, אבל העליתיה בקשר עם פרשת בא.
באופן כללי, נראה שהפירוש הזה שנסמך כהערות שוליים על רש"י, הוא פירוש עצמאי לפסוקים. לפעמים, הוא פשוט היפך רש"י. דוגמא לכך בפרשתנו:
פרק י' פס' 5, בתיאור הארבה:
הפסוק: "וכסה את-עין הארץ, ולא יוכל לראת את הארץ".
אונקלוס: "וחפא ית עין שמשא דארעא, ולא יכול למחזי ית ארעא".
לאונקלוס, "עין הארץ" הוא דימוי לשמש, והשמש הוא שלא יוכל לראות את הארץ, כי הארבה יסתיר לו.
רש"י: "את עין הארץ - את מראה הארץ; ולא יוכל וגו' - הרואה, לראות את הארץ, ולשון קצרה דיבר".
לרש"י, שהכיר את התרגום, פירוש אחר: "עין הארץ" הוא דימוי המהופך, של מראה הארץ, אותו רואים בעין, וזה ש"לא יוכל לראות" הוא נסתר, כמקובל במקראות קצרים.
והנה, שפתי חכמים על רש"י [אות ד'] כותב: "פירוש, מתוך זריחת השמש יש מראה על הארץ שיוכל לראות את הארץ, ואותה מראה דהיינו השמש נתכסה, ואםן כן מתוך כך לא יוכל לראות את הארץ, וגם אונקלוס תרגם כך..."
ואני שואל, וכי בעל שפתי החכמים לא ידע לקרוא רש"י? וכי לא ראה שרש"י כותב פירוש שונה משל אונקלוס?
[ענין נוסף בקשר לרש"י בפרשתנו נוגע לאשכול הגאון ר"ח קנייבסקי, גבולות הארץ והמפות, ואביאנו שם]
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2008 21:19 |
|
| |
שכן
אונקלוס שמות פרק י
(טו) וחפא ית עין שמשא דכל ארעא וחשוכת ארעא ואכל כל עסבא דארעא וית כל פירי אילנא דאשאר ברדא ולא אשתאר כל ירוק באילנא ובעסבא דחקלא בכל
-וכיסה את עין השמש דכל ערא= כיסה את עין -האדם- מלראות את קרני השמש בכל הארץ.
אוקולוס באופן עקבי לא מיחס תכונות אנושיות לאלוקים ולמשרתיו-
אונקולס- לא מתכון שהשמש לא יכולה לראת את הארץ, השמש לא יכולה לראות בשום צורה היא לא בנויה לראות,
אונקולוס מתכוון שהאדם שירצה לראות את השמש לא יוכל לראות, בדיוק כפי רש"י
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2008 21:39 |
|
| |
העתקתי את אונקלוס מחומש המאור, וכן הוא בחומש שהיה בבית הכנסת שלנו בעת קריאת התורה. הנוסח שלך אינו זהה משום מה.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
