|
|
| נשלח ב-24/1/2009 19:38 |
 |
| |
ירוחםשמ:
שמות פרק יב
(ל) וַיָקָם פּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בּמִצְרָיִם כּי אֵין בּיִת אֲשׁר אֵין שׁם מֵת:
(ל) ויקם פרעה - ממטתו:
מה אכפת לנו לדעת מאיפה קם פרעה? מה זה כל כך חשוב? שרש"י טורח להסביר.
רש"י אומר לנו בעצם- שימו טוב למנהיג ומלך מצריים, הכלכלה ממוטטת, אנרכיה בכל, מזהירים אותו-לאזהרה יש קבלות- שכל הבכורים ימותו.. אבל פרעה הולך לישון.
מה אכפת לנו לדעת מאיפה קם פרעה? מה זה כל כך חשוב? שרש"י טורח להסביר. רש"י אומר לנו בעצם- שימו טוב למנהיג ומלך מצריים, הכלכלה ממוטטת, אנרכיה בכל, מזהירים אותו-לאזהרה יש קבלות- שכל הבכורים ימותו.. אבל פרעה הולך לישון.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 12:04 |
|
| |
שמות פרק י
כד) וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְדֹוָד רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם:
(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַידֹוָד אֱלֹהֵינוּ:
(כו) וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת יְדֹוָד עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה:
(כז) וַיְחַזֵּק יְדֹוָד אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם
מטרת המבצע, הושגה כמעט במלואה, יש אישור יציאה לכל עם ישראל.
אבל משה רבנו מתעקש- הוא רוצה את המקסימום, ויותר מהמקסימום, הוא לא מוכן להתפשר, הוא מוכן להמשיך ולהמטיר מכות על המצריים,
הוא לא מוכן לשמוע בעצת יועציו כי אי אפשר להשיג את הכל! כי במו"ם מותרים, ולא מסכנים את הכל, בגלל פרטים שוליים לכאורה,
הרי אם העסק היה מתפנצ'ר- היתה קמה ועדת חקירה ממלכתית, ומשה רבנו היה יוצא שם, מה זה אשם!
לסכן את כל יציאת מצריים, בגלל כמה בהמות??? מילא שבוי או חטוף? יהודי, שלא מתפשרים עליו בשום אופן, אבל בהמות??? נו באמת, עד כמה לא הגיוני אפשר להיות??
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 10:58 |
|
| |
במכת הערוב החושך ואחרים, ידעה המלאך המשחית להבדיל בין בתי ישראל ובתי מצריים
ולמה במכת הבכורות היה המלאך הזה צריך סימן לדעת בדיוק מי יהודי ומי לא?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 11:09 |
|
| |
משנה זהירות כשמדובר בחיי אדם ...
(זה לפני העיון במפרשים. מקופיא)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 12:41 |
|
| |
ספרן
בשכר פתרונך הנכון, -הנה שאלה ופתרונה, לקיים- שכר מצווה מצווה ושכר- פתרון פתרון- למרות שלא שאלת.
התורה כשמתארת את לב פרעה. ויחזק את לב פרעה- ויקשה את לב פרעה, כך רוב הפעמים אבל פעם או אלי פעמיים אומר הכתוב כבד לב פרעה?
לב קשה מובן לב חזק מובן לב כבד??
ה' נותן את התאור של כבד כמתאפורה, כל סוגי הבשר לפני הצליה, או הבישול כולל הלב, קשים, צולים אותם או מבשלים אותם והם מתרככים,
לא כן הכבד, הכבד לפני הצליה הוא רך ורופס, וכמה שצולים אותו הוא מתקשה,= ה' אומר למשה הפכתי את לב פרעה לכבד.
כמה שאני אתעסק איתו הוא יהיה יותר קשה
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2009 22:03 |
|
| |
שכיני בביהכ"נ העיר לי שבמכת צפרדע אמר ה' "נטה ידך" ובביצוע נאמר "ויך משה את מטהו". בדקתי במכת חושך ושם הציווי והביצוע שווים "ויט את ידו". האוה"ח מעיר שמעיקה"ד גם בחושך היה למשה להשתמש במטה אלא שאין נאה כלפי מעלה ולא מפריעה לו ההבדל בין הציווי לביצוע.
אח"כ בדקתי במכות הקודמות בפ' וארא ומצאתי שבכולן [או כמעט] יש הבדל בין הציווי לביצוע [כגון "נטה ידך" בציווי ו"ויך" בביצוע ועוד]. אמנם הפער קטן מאשר זה שבין "דבר אל הסלע" ו"ויך את הסלע", אך עכ"פ ראוי ליישוב.
באשכול אחר דובר על שמשה מעביר את ציווי ה' לבני ישראל בלשון אחרת משציווהו ה' כי אינה דומה הלשון שבין ה' למשה ללשון שבין ה' לישראל. אך כאן איזה נימוק יכול להינתן להבדל?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2009 23:07 |
|
| |
ווטו
תודה שעברתי בזכותך שוב על הפרשות, אבל תסלח לי, חוץ מאשר במכת הדם, ששם יש שינוי כלומר הוספה של משה בויך.
חוץ מזה לא ראיתי, כל הוספה של משה - ויך, ו אולי תאיר את עיננו!!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2010 20:24 |
|
| |
שבוע טוב לכולם
השבוע באבן עזרא יש כללים חזקים מול מבקרי המקרא ודומיהם, ועוד דברים מעניינים,
נתחיל עם המענין:
(מא) וטעם ויהי מקץ שלשים שנה להודיע, כי בעבור צעקתם אל השם לא יצאו, עד שהגיע הקץ שגזר עליהם:
על דרך הכלל שלו, שברכות וקללות לא ממש משנה משהו, עיין בפר' בלק,
אבן עזרא שמות פרק י: ושאר הימים שבארץ ישראל, כים סוף, וים כנרת, וים המלח,
לשיטתו יוצא שהעיר אילת היא בארץ ישראל,
מול מבקרי המקרא,
אבן עזרא שמות פרק יא וכבר אמרתי כי הנביאים אינם שומרים המלות רק הטעמים, כי מלת הגמאיני (ברא' כד, יז) - השקיני (שם שם, מה), וזכור ושמור, ושוא ושקר, לא תחמוד ולא תתאוה שוים בטעם. ועוד אדבר ע"ז בתפלת משה (שמות לב, ט).
בשמות פרק לב ט'
ומשה ספר זה המעשה לבנים לפני מותו, והוא שומר הטעמים לא המלות. כתוב: לך רד כי שחת עמך (שמות לב ז), וכתיב קום רד (דבר' ט, יב). ושם כתוב: וישתחוו לו ויאמרו אלה אלהיך (שמות לב ח). וכתיב ועתה הניחה לי (שמות לב י), ותחתיו הרף ממני (דבר' ט, יד), וכתוב: ויחר אפי בהם ואכלם (שמות לב י) ותחת זה ואשמידם ואמחה את שמם (דבר' ט, יד). וכתיב ואעשה אותך לגוי גדול (שמות לב י), ועצום ממנו, והטעמים שוים.
יש עוד: על ההקראים מענין מאוד
אבן עזרא שמות פרק יב
(ב) החדש הזה א"ר יהודה הפרסי, כי ישראל היו מונים כפי שנות החמה כמשפט הערלים.,,,,,,ולא דיבר נכונה, עיין שם באריכות
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2010 20:43 |
|
| |
תוקן על ידי ושםהאחר ב- 23/01/2010 20:45:54
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2010 21:17 |
|
| |
שמות פרק י לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:
המכה הגדולה ביותר היא כשאדם לא רואה את השני וכשאדם לא קם מתחתיו לעזור לזולתו,
ב"ה שדורנו זה זכה לצאת מהמכה הזו- כשאנו רואים את החלצות העולם כולו לעזרת מדינה נידחת פרימיטיבית ורחוקה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2010 21:42 |
|
| |
אונקלוס מתרגם בצורה שיטתית עברים - יהודאי, האם יש כאן אנכרוניזם מכוון?
בפרק יב פסוק מו "בבית אחד יאכל, לא-תוציא מן-הבית מן-הבשר חוצה; ועצם, לא תשברו-בו. " רש"י פירש בעקבות המכילתא, בית חבורה, וכן לא תוציא מן הבית, מהחבורה. אונקלוס תרגם "בחבורא חדא יתאכיל, לא תפקון מן ביתא מן בסרא לברא; וגרמא, לא תתברון ביה." את הבית הראשון בפסוק הוא תרגם חבורה, כרש"י, ואילו את הבית השני הוא השאיר בית. מדוע?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 23/01/2010 21:42:44
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2010 21:50 |
|
| |
כך היא ההלכה, קרבן הפסח צריך להאכל בחבורה, אחד מהחבורה יכול אמנם לפרוש מהחבורה ולאכול לבדו, אבל אסור לו להוציא את הבשר מחוץ לבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2010 22:42 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | אונקלוס מתרגם בצורה שיטתית עברים - יהודאי, האם יש כאן אנכרוניזם מכוון?
בפרק יב פסוק מו "בבית אחד יאכל, לא-תוציא מן-הבית מן-הבשר חוצה; ועצם, לא תשברו-בו. " רש"י פירש בעקבות המכילתא, בית חבורה, וכן לא תוציא מן הבית, מהחבורה. אונקלוס תרגם "בחבורא חדא יתאכיל, לא תפקון מן ביתא מן בסרא לברא; וגרמא, לא תתברון ביה." את הבית הראשון בפסוק הוא תרגם חבורה, כרש"י, ואילו את הבית השני הוא השאיר בית. מדוע? |
|
בזמן אונקלוס זה היה שמם של היהודים,
תרגום יונתן שמות פרק יב (מו) בַּחֲבוּרָא חָדָא יִתְאָכֵל לָא תִפְקוּן מִן בֵּיתָא מִן בִּשְׂרָא בַּר מֵחֲבוּרָתָא
הם שניהם מפרשים כדעה אחת במחלוקת בגמ' פסוחים פו' עומד ב' ועיין שם ברש"י בקשר לאונקלוס
|
|
|
|
|
