|
|
| נשלח ב-29/1/2012 11:59 |
|
| |
כי-אני הכבדתי את-לבו ואת לב עבדיו למען... ולמען תספר... אי-אפשר לומר שהקב"ה הכביד את לב פרעה כדי שמשה יספר זאת לבניו, אלא כדרכי לשון הקודש לשון יחיד משמשת לעתים לשון רבים, והכוונה למען תספרו באזני בניכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2012 13:02 |
|
| |
מ כתוב למען תספר ולא למען תספרו! זה המשך הדיבור בין ה' ובין משה,
משה כנראה אמר לה' -חבל על הזמן, פרעה עקשן כמו פרד. אי אפשר לשכנע אותו. השיב לו ה'. זה לא הוא העקשן- אני גרמתי לו . אני הכבדתי את ליבו- עשיתי את ליבו כמו כבד, כמה שצולים אותו הוא נעשה יותר קשה. ואם אתה משה שואל- למה? כי אני רוצה שיקבל עונש על כל מה שעשה. הוא שאל אותך בהתחלה מי ה' אש'ר אשמע בקולו?- אז הנה אני נותן לו להבין מי ה'. אני מתעלל - נותן לו לדעת ולהבין מי הוא עילת העילות למה שקורה בארצו ובעולם.
ואת כל זאת ספר לבן שלך שנמצאה במדיין לא יחד עם כל אחיו היהודים הרואים עין בעין את כל זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2012 14:53 |
|
| |
המשך לקרוא את הפסוק: וידעתם כי אני ה'. האם זה נאמר רק למשה ובניו או לכל ישראל? ולמען תספר. פסיקתא, מדרש שכל טוב, ופירוש רש"י: למען תספר בתורה להודיע לדורות.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2012 15:53 |
|
| |
80
גם סוף הפסוק כוון למשה. העסק הזה של הגאולה, לא כל הצליח בלשון המעטה, כפי שמסופר בסוף פ' שמות ובהתחלת וארא, משה קבל ודיבר קשות-. מאז באתי אל פרעה וגו' מאז עברו כבר 8 חודשים לפחות ושום דבר לא זז. אין גאולה אין יציאת מצריים ופרעה מחזיק מעמד יופי. משה האיש- היה איש- הוא נזכר מה שאמר לה' בתחילת פ' וארא. ובטוח שהפקפוקים החלו להיות גם אצלו. ולכן גם לו היו צריכים להגיד את סוף הפסוק. בפסוק קודם כתוב -תנו לכם מופת- לפני שאתם נותנים מופת לפרעה תנו לעצמכם.
האם באיזה שלב ראית שכתבתי בשם רש"י פסיקתא או אחרים? קיבלתי את התורה עם כולם. גם לי ולאחרים ניתנה הרשות לפרש ולדרוש. כך נראה לי לפרש. יש טעויות בפרושי גלה אותם. זה שאחרים פירשו אחרת, אינה טענה. לא אצלי ולא אצל אחרים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2012 16:25 |
|
| |
ירוחם, מדוע משה רבינו בדברו אל העם אומר זכור את היום הזה בלשון יחיד, אשר יצאתם ממצרים בלשון רבים, היום אתם יוצאים בלשון רבים, והיה כי יביאך, שבעת ימים תאכל מצות, והגדת לבנך, והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, בלשון יחיד?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2012 16:34 |
|
| |
80
אני מסכים כי לפעמים התורה מדברת בלשון יחיד על רבים ולהפך, יש על כך לימוד גדול.
זה לא קורח המציאות , לא בכל מקום שכתוב יחיד הכוונה לרבים, כמו במקרה הזה, ורבים אחרים.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 29/01/2012 16:34:43
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2012 16:45 |
|
| |
התורה עוסקת בתיקון הפרט ובתיקון הכלל, על-כן אפשר ללמוד אותה בכמה אופנים. לענ"ד נאמר למשה רבינו ולמען תספר בלשון יחיד, כי סיפור נאמר באופן פרטי, ואין סיפור יציאת מצרים של ראובן כסיפור יציאת מצרים של שמעון, ועל-כן מצוות והגדת לבנך נאמרה בלשון יחיד. תנו רבנן: כל שירות ותשבוחות שאמר דוד בספר תהלים, רבי אליעזר אומר כנגד עצמו אמרן, רבי יהושע אומר כנגד ציבור אמרן, וחכמים אומרים יש מהן כנגד ציבור, ויש מהן כנגד עצמו, האמורות בלשון יחיד - כנגד עצמו, האמורות בלשון רבים - כנגד ציבור. אולם אם קוראים את ספר תהלים באופן יותר מדויק, מגלים שהדברים תלויים וקשורים זה בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2012 11:56 |
|
| |
80 אתה אוהב להתעמק רק בחז"ל, מה למדו ולא למדו - מהפסוק הזה. שיש בה גם יחיד וגם רבים.
שמות פרק יג
(טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרָיִם: ס
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2012 12:08 |
|
| |
התורה אינה כתובה לפי כללי הדקדוק. מה לעשות. לעתים במשפט אחד אותו מונח מופיע בלשון זכר ונקבה. הרשב"ם בפרשתנו מביא דוגמאות לכך. אשר כמוהו לא נהייתה ( שמות יא ו) "הרבה מצינו לשון זכר ולשון נקבה בדבר אחד. המחנה האחת והכהו". (בראשית לב ט).
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2012 12:36 |
|
| |
יתכן אולי דבריך נכונים- אולי זה באמת במקרה.(אני לא סבור כך) אבל חז"ל וגם אנחנו דורשים את השינויים הללו, בכל מקרה הפעם הוא על יחיד ורבים. איני אומר שיש לי תשובה על כל היחיד ורבים- ולכן אני לא בטוח כי יש כלל לכלל הזה. אבל כשיש יש כמו במקרה הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2012 13:18 |
|
| |
יש צדק בדבריך. זכר ונקבה, עניין של דקדוק. יחיד ורבים, עניין של מודעות (שלא לומר עילגות).
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2012 15:16 |
|
| |
(טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרָיִם:
אולי למדו מכך- לאות על ידך- לשון יחיד- בתפילין של יד יש קלף אחד בלבד. טוטפות לשון רבים- בתפילין של ראש יש ארבע גוילים בארבע תאים
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2012 15:34 |
|
| |
ירוחם,
מדרש שכל טוב: "לאת חסר ו', לומר לך ארבע פרשיות של יד צריכות שיהיו בכרך אחד, והדין נותן הואיל ואמרה תורה תן תפילין בראש ותן תפילין ביד, מה בראש ארבע טוטפות, אף ביד ארבע טוטפות, ת"ל והיה לך לאות על ידך, זה כרך אחד של ארבע פרשיות". והלימוד שלמדת מלשון יחיד ורבים נכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2013 19:44 |
|
| |
שבוע טוב כמה הגיגים מהשבת שמות פרק י (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ ,
על המטאפורה של הכבדתי - למה לא הקשתי- לב כבד לא בהכרח הוא לב קשה. בפעם החרונה פרשתי כי ה' הפך את ליבו לכבד.
הכבד כידוע כל כמה שמבשלים או צולים אותו הוא נהיה קשה יותר,
השבת נתתי דעתי על פרוש אחר למטאפורה של הכבד.
לפי הבנת הפסוקים וצורת ציוויו של ה' למשה- בא אל פרעה. ה' שלח את משה לפרעה, משה אומר לה', ריבוני חבל על הזמן, הפרעה הזה לא אדם נורמלי, 7 מכות כאלה, והוא בכלל לא זז. חבל על הזמן.
אומר לו ה' זה לא הוא זה אני הכבדתי את ליבו- כידוע בגמרא בחולין אומרת- הכבד פולט ולא קולט, זה שהוא לא קולט מה שקורה זה בגלל שהלב שלו כמו כבד שלא קולט. שמות פרק י (ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְקֹוָק לָנוּ:
לכאורה היה צריך להקדים את הזקנים לנערים, כך הנימוס?.
משה אומר לפרעה. תראה הכל כל החג לה' זה בראש ראשונה בשביל נערנו (ה- ב -בראש המילה כמו בשביל) שמות פרק יא (ז) וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ .
זה ציווי מוסרי לבני ישראל- לא יחרץ- לא יחלק! כלב - לשונו!
חז"ל אמרו שבזכות זה- נותנים את הנבלות לכלבים, ויש מדרש שאומר שבזכות זה מורחים את הגוילין של ספר התורה- לחיזוק האותיות- עם צואת כלבים.
אפשר לפרש כי לפעמים בשתיקה אפשר להשיג הרבה מאד.
ו
באמת למה באמת הכלבים לא נבחו?- הגמרא אומרת- הגואל בעיר- סימן- כלבים שוחקים- מלאך המוות בעיר כלבים בוכים.
בלילה הזה היו בעיר גם הגואל וגם מלאך המוות , הבלבים לא ידעו מה לעשות. אז שתקו! שמות פרק יב (ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ:
לימדה התורה דרך ארץ אל תאכלו ממנו נא- מיד- תתאפקו- למרות הריח המטריף של הצלי- שלא להיות כמו עשיו הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם שמות פרק יב (מג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ:
רש"י כל בן נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים.
בתפילת יום הכיפורים אנו מתירים להתפלל עם העברינים, הגמרא אומרת
כריתות דף ו: א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית,
רק בגאלה לא?
הבא להיות יחד עם העם בצרותי מקבלים אותו, אבל הבא רק לאכול סטייקים- זה לא!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2014 23:10 |
|
| |
שבוע טוב ננסה שוב להחיות את אשכולות פרשת השבוע
(כא) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח:
(כב) וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר
(כב) וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף
הרבה עמדו כבר על המילה משכו- לכאורה אפשר לותר עליה, והרי בשה' מצוה את משה על הענין הוא לא מזכיר את המילה משכו דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת: למה משה הוסיף את המילה הזו?
, עומדים כאן בסיומה של הגלות, גלות מצריים. בא נשחזר איך התחילה הגלות הזו?
בראשית פרק לז וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף
וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף
לא) וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם צריך הסבר נוסף?
 |
|
|
|
|
|