אם להתחיל מהסוף, זה מה שביקש ברק אובמה לומר אחרי שנגמר שלב השאלות: "מתנהל נגדי קמפיין השמצה מכוער". יותר מבקהילות אחרות הוא רווח דווקא בקהילה היהודית. הם אומרים שאני מוסלמי, שאיני נשבע אמונים לארה"ב. באופן נורמלי, הייתי מתעלם מהשמצות כאלה, אמר אובמה. אבל ישנם סימנים שההשמצות הללו "צוברות תאוצה", ומוצאות אוזניים קשובות. לכן, אמר, ביקשתי אתכם לשיחה. הוא גם ביקש סיוע. להשתמש "במגאפון שלכם" כדי שאנשים ישמעו "מפי הסוס" שכל ההאשמות הללו מופרכות. שאין בהם "שמץ של אמת".

אתמול, בדירפילד ביץ', ישבה חבורת יהודים לקפה נינוח של יום ראשון בבוקר. דיברו על איכות העוגות, קצת על מזג האויר, מישהו סיפר על סרט שראה. פוליטיקה? הם לוטשים עיניים משתאות בזר המתעניין. בובי גינזברג, רזה, מעט כפוף, מסיר את משקפיו ומנגב אותם. כן, הוא אומר, אבל יש עוד יומיים, באמת צריך לדבר על זה עכשיו? משישה נוכחים ארבעה יטרחו להצביע, כולם להילרי קלינטון בפריימריס שמשמעותם סמלית בלבד - הדמוקרטים לא מחלקים צירים בפלורידה.

קלינטון היתה שלשום בפלורידה לאירוע קטן של גיוס כספים. זה לא בדיוק השבוע שלה. אחרי ההפסד בקרוליינה באו החדשות על התגייסות משפחת קנדי לטובת הקמפיין של ברק אובמה. ממילא, בעוד הדג הגדול קנדי מפרפר ברשת, מקפיד הקמפיין של אובמה שלא להזניח גם דגים קטנים. אחד מתומכיו היהודים החשובים, לי רוזנברג, נשלח לברר אצל שגריר ישראל לשעבר, דני איילון, מדוע החליט לכתוב מאמר נגד אובמה - מאמר שהצליח לגרום לעשן לצאת מאוזניהם של כמה מבכירי משרד החוץ הישראלי.

רוזנברג יושב במועצת המנהלים של אייפאק, השדולה הפרו ישראלית בוושינגטון, ותמיכתו באובמה היא אחת ההוכחות ששולף הקמפיין לעבר כל מי שמנסה לפקפק בידידותו של המועמד בישראל. איילון אמר לו שהמאמר לא הובן בדיוק כפי שהתכוון, אבל שכן, הוא רואה בחוסר הנסיון של אובמה בנושאים בינלאומיים בעיה. רוזנברג ביקש שילמד יותר על עמדות המועמד והתבטאויותיו, והבטיח לשלוח חומר. איילון התרשם שהם נפרדו כידידים.

לא בטוח שכך יגדירו את איילון כל תומכיו של אובמה. כך או אך, היום לקח הקמפיין את היוזמה לידיו ושיגר את המועמד עצמו, הסנטור ברק אובמה, לשיחה ארוכה על יחסיו עם הקהילה היהודית. על הקו: כמה כתבים מהעיתונות היהודית-אמריקאית, גם כתב "הארץ". אובמה הזכיר להם את תומכיו היהודים הרבים, כרוזנברג, בעיקר במדינה שממנה בא, אילינוי, גם את תיעובו כלפי כל גילוי של אנטישמיות. הוא הזכיר את נאומו מ"יום מרתין לותר קינג" שבו קרא לקהילה השחורה באמריקה להתנער מאנטישמיות שעדיין שוררת בקרבה. ושוב התנער, בפעם המי יודע כמה, מהפעיל הרדיקלי-אנטישמי השחור לואיס פרחאן שראש כנסייתו של אובמה בחר לתת לו כיבוד חשוב. זו היתה "שגיאה" אמר אובמה.

בענייני מדיניות חזר אובמה על משנתו המוכרת, שגם היא כבר עוותה בגירסאות אין ספור. הוא מאמין בישראל "כמדינה יהודית". איננו מקבל זכות שיבה פלשתינית שתפורש "בדרך מעשית כלשהי". מתנגד לשיחות עם חמאס כל עוד לא יכיר האירגון בישראל. וכן - הוא מאמין בפתרון שתי מדינות לשני עמים אך רק לאחר שלישראלים "יהיה בטחון" שהפלשתינים יכולים לא רק לחתום על הסכם אלא גם לממש אותו. אף מדינה, אמר, לא היתה מקבלת מציאות שבה רקטות נופלות על אזרחיה דבר יום ביומו. עד שיוחזר הבטחון, הוא אומר, יהיה "קשה להתקדם". לאיראן רוצה אובמה להציע "מקלות וגזרים". הוא בעד המשך הלחץ, אך מעוניין להציג לאיראנים גם את ה"תמורה" שיוכלו לקבל אם יחליטו לחזור למוטב.

ממילא, את הקמפיין המרושע נגדו כעת השווה - השוואה מעניינת - לזה שהתנהל בדרום קרוליינה נגד ג'ון מקיין בשנת 2000. אז עשו תומכיו של ג'ורג' בוש למקיין דה לגיטימציה אצל הבוחרים השמרנים, הנוצרים, בהפיצם שמועות וחצאי אמיתות אודותיו. מקיין כבר התגבר על הטראומה ההיא מן הסתם, כשניצח בשבוע שעבר בדרום קרוליינה. כעת הוא נתון בקרב מר מול יריב אחר, מיט רומני, על פלורידה שתצביע מחר. והקרב צמוד.

אתמול יצאו מהבית בשש בבוקר כמה תומכים כדי לראות את רומני, לזמן קצר, ליד שדה התעופה של פאלם ביץ'. עיניו טרוטות משהו, אך רומני מתחמם במהירות, לא מחכה. 57 הצירים של פלורידה מחכים להכרעה, מחר, ורומני רוצה אותם, ובעיקר רוצה לעצור את הרכבת של מקיין, או לפחות להאט אותה. בהופעה הקצרה, אך יותר מזה בתשדירי הטלויזיה שקנה ביד רחבה שרק הוא, מכל המועמדים, יכול להרשות לעצמו, הוא מכה שוב ושוב במה שזיהה כנקודת התורפה של מקיין: הכלכלה. רומני עומד, בלוריתו המכסיפה נעה קלות ברוח, ומבטיח "לתקן" את מה שצריך.

אם ינצח או יפסיד - הוא ממשיך לסופר טיוזדיי, בשבוע הבא. ולא רק הוא, כך הבטיח כאן אתמול גם רודי ג'וליאני - "אני ממשיך". ג'וליאני בנה את הקמפיין סביב ניצחון בפלורידה, וממשיך לקוות, להאמין, או לפחות להעמיד פני מאמין, שהוא יכול לנצח. ואם לא בפלורידה, אולי בכל זאת בניו יורק, ניו ג'רזי או קונטיקט, בשבוע הבא. מצביעים יהודים ישפיעו על עתידו של ראש העיר לשעבר במדינות הללו, אך פחות מכפי שהיה רוצה: שהרי רובם מצביעים בפריימריס של המפלגה הדמוקרטית.