איני רואה את אל-עריש במפה. המפה באה להראות שא"י אינו כל כך רחוקה מהנילוס כמו שחושבים.
דר_הלפרין:
צריך לקחת בחשבון את האפשרות שבמשך השנים הים שחק (המונח המדעי לתופעה זו הוא בלה?) את החוף המצרי. שחיקה זאת גרמה לריחוק בין מוצא הנילוס ונחל אל-עריש. צריך לברר איך החוף היה נראה בזמן כיבוש הארץ ואז יהיה אפשר לדון כמה רחוק הנילוס היה באמת מגבול ארץ ישראל.
...
ניסיתי לנסח בעדינות מקודם, אך צירפתי מפה ותצלום לוויין בהם רואים גם את אל-עריש וגם את התוואי (המשוער) של הזרוע המזרחית של הנילוס - זו שטוענים כי היתה קיימת.
מאחר ובמפה שצירפת לא רואים את אל-עריש, אני מנסה להקל על ראיית התמונה הכללית. סימנת בחץ אדום שמספרו 1' את המקום בו לפי המפה שצירפת היה תוואי הזרוע המזרחית של הנילוס (מצפון לצומת ביר אלעבד, בערך מול מרכז ימת ברדוויל כיום). בחץ מס' 2' סימנתי את נחל אלעריש. בקווים לא מלאים בצבע אדום, סימנתי את הרכסים העיקריים שניתן לזהות בבירור במפה ובתצלומים - עיון בגוגל ארת' יכול להביא לתוצאות מדוייקות ומפורטות יותר. ניתן לראות, פרט לתוואי הקרקע, גם את המרחקים האמורים. התוואי של נחל אלעריש ומיקומו ממזרח לרכסי ביר חמה, שוללים, לדעתי, את האפשרות כי הזרוע המזרחית של הנילוס, הגיעה אי פעם כל כך רחוק מזרחה.
נשלח ב-13/1/2008 10:13
צ'וט,
כפי שמואדיב הראה, נחל אל-עריש רחוק יותר מ-100 ק"מ מהזרוע המזרחית לפי השיטות המחמירות והמפליגות ביותר.
נשלח ב-13/1/2008 13:01
הבעיה בחוסר הידיעה הגיאו גרפי, אינה מסתימת בחוסר ידע בלבד, שהיא אמנם לא חשובה לעצמה לגאוניותו,
הבעיה הגדולה שלאור חוסר ידע זה, נפסקות הלכות גורליות של עם ישראל. למשל בעניני שמיטה וקדושת הארץ,
לפני זמן הבאתי כאן מהגמרא והתוספתא כי על בית שאן בעצם, לא חלים דיני שמיטה- וכן עוד הרבה מקומות,
ענה לי הרב מיימוני ברצינות גמורה, כי אין אנו יכולים לדעת בוודאות איפה בית שאן של הגמרא, לכן אי אפשר לפתור את בית שאן מהשמיטה. קריא אפשר היה לקנות ירקות מהיהודים שם בלב שלם.
הרב מיימוני הרי לא אמר זאת מדעתו, הוא הסתמך על החז"א שטען טענה זו, ואחריו הרב קנייבסקי,
בעל הכפתור ופרח- אשתורי הפרחי- אחד מהראשונים. תייר בארץ לאורכה ולרחבה ומיפה את המקומות לפי עדויות של תושבי המקום, דבר זה היה מקובל על רוב הפוסקים בזמנם.
ואם נוסיף לידע את הידע שנוסף בגין חפירות ארכילוגוית ואחרות, המקומות ודאיים מעל לכל ספק,
אפשר לתת פרנסה לאלפי חקלאים יהודים, לפי ההלכה , בלי התר מכירה ובלי טובות.
אלא מה? חוסר הרצון הלא מובן של הגאונים ללמוד ולהבין את הגאגרפיה, של האזור, מעוררת במקרה הקל - תמיהה גדולה מאד.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-14/1/2008 14:08
[בשולי הדיון ובעקבות הבאת דברי בעל 'אדמת קדש', יש בנותן טעם לצרף את הקטע הבא, מ"אגרות רבי יצחק אייזיק הלוי" (א' רייכל, הוצ' מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ב, אגרת 119, עמ' 181):
"על דבר גולדהאר [=מח"ס אדמת קדש], אשר התפאר כי לא ראה את אייזיביוס ואת היראנימוס ועוד, הוא שטות, כי באמת הוא חסרון והיה צריך לראותם, וגם רבי יוסף שווארץ יביא אותם בכל פעם".
בעל אדמת קדש ראה בספרו מעין חיבור גיאוגרפי 'על טהרת הקודש' ומשום כך לא נזקק לספרות חיצונית, ועל כך היתה תפארתו. לזאת באה ביקרתו של רי"א הלוי.]
_________________
רודולף
נשלח ב-16/1/2008 03:05
על הרב קנייבסקי
היה גם לדעתשליהודי אין יותר שינים מלגוי
(כנראה שגם לאנשים פשוטים קשה להתרגל לפלנטות המתחדשות לבקרים).
_________________
תוקן על ידי יעקב135 ב- 16/01/2008 8:43:13
נשלח ב-16/1/2008 22:44
ראיתי 3 שאלות שנשלחו לרח"ק בענייני מועמדים לגיור, בכולן הוא שלל את הגיור ובדיעבד צ"ע.
1. אם המועמד מתקשה להאמין שגיל העולם הוא כמקובל. 2. אם הוא מתקשה לקבל את 'אתה בחרתנו מכל העמים' כפשוטו. 3. אם אינו מקבל את הסבר הרמב"ן בשער הגמול לגהינום כפשוטו, אש שאוכלת נשמות.
מדוע מי שסובר כתרגום השבעים, או אפילו כרמב"ן על התורה שחולק על מניין השנים המקובל, אינו יכול להתגייר? מדוע מי שסובר כהרמב"ם, כלפיו טוען הרמב"ן את טענותיו בשער הגמול, אינו יכול להכלל בעם ישראל?
מזלו של רג"ן שהוא לא בא להתגייר אצל רח"ק.
------- מאיר
נשלח ב-16/1/2008 22:52
מאיר
אולי אתה יודעה-אם הגאון חושב שלאשה יש צלע אחת יותר מאשר לגבר?
לצערי, לא עקבתי אחרי הדיון הגיאוגרפי, אבל התרשמתי שהרח"ק כתב ביאור שאינו עולה בקנה אחד עם המציאות. האמנם?
ואם זה נכון, מתבקש לשאול איך רב גדול, פוסק בדורו, טועה באופן זה. ומה זה אומר לגבי אמינותו. ואם זה נובע מחסרון אישי שלו, או שזה אומר משהו על הפוסקים בדורנו.
אני מוסיף הערה היסטורית:
הרי מצאנו שכל חכמי הדורות טעו פה ושם. הם לא ידעו אסטרונומיה (הרמב"ם מחשב את גודל השמש יחסית לכדור הארץ וטועה), בגיאוגרפיה (יש סוגיה מפורסמת בתחילת גיטין על רצועה שחודרת מארץ העמים לישראל, איני זוכר את הפרטים), ועוד ועוד. וחז"ל עצמם הסתמכו לפעמים על מידע שגוי.
מה ההבדל? ההבדל לדעתי הוא בזמינות המידע.
כאשר חז"ל דנו על "אדני השדה" שחלקו אדמה וחלקו בעל חייים, הם הסתמכו על שמועות שלא היתה דרך לשללן.
כאשר הראשונים הציעו "פשט" בסוגיה של גיטין, הם הסתמכו על ניתוח הטקסט ואולי על שמועות על ארץ ישראל שהגיעו בדרכים לא דרכים. (כמה כבר יצאו בדרך מאירופה לארץ וחזרו? ומה המידע שהביאו איתם? ואיך הוא עבר הלאה?). כאשר הרמב"ם וחז"ל הסתמכו על תיאוריות שגויות באסטרונומיה, הם לא עשו זאת בזלזול. להפך. הם השתדלו לברר את האמת בכל הכלים שהיו ברשותם, ומה לעשות שהמדע לא הגיע לרמתו של היום.
אבל הרח"ק כותב בדור שבו יש ספריות וספרי עזר פופולריים שכל אחד יכול לקרוא. אם הוא אכן טעה - ובזה אני סומך על הכותבים כאן כי לא עקבתי אחרי הדיון (ואולי מישהו ירצה לסכמו), אזי יש לשאול מדוע לא השווה את התיאוריות שלו מול ספרי מדענים.
יש לציין כי ב"כנפי יונה", ספרו של הרב מרצבך שפעם פעם כתבתי עליו בפורום, הוא מביא מכתב מאביו של הרח"ק, שבו התעניין איך יוצרים קשר עם המחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטה כדי לברר נתונים.
האם הבן אינו הולך בדרכי אביו? בביאורו לירושלמי (שנאמר על ידו וכנראה לא נערך על ידו), נראה שעשה הרח"ק השוואות לכתבי יד. מדוע לא עשה כן בדיון גיאוגרפי?
יש עוד אפשרות, והיא שהוא ראה את הדברים ודחה אותם מכוח העדות (או "העדות") של הכתובים ושל הפרשנים משלנו.
(כיון שכבר קיבלתי ביקורת מרמבמזל בשעתו על ביקורת לדעתו מוקדמת מדי על הרח"ק, אני מוסר מודעה כי כל מה שכתבתי הוא בהסתמך על הנאמר כאן. לא למדתי את הסוגיה ולא הצלחתי להבין במה מדובר מן המעט שהשקעתי בהתבוננות במקורות שהובאו כאן).
***
התשובה לשאלה:
בישיבות שלנו מחנכים את הנוער להאמין כי אם במקורות כתוב ששתיים ועוד שתיים הן חמש, אז יש לנו שאלה על הבנתנו, על החשבון, על המדע, אבל לא על המקורות. הם תמיד נכונים.
הגישה הזו משרתת תכליות חשובות, ויש בה דבר אמיתי. אבל באופן הפשטני שמיישמים אותה, היא הרת אסון.
יתכן שגם הרח"ק הולך בגישה זו. אולי לא באופן כה תמים ופשטני, אבל גם הוא מעדיף את "עדות" הכתובים על פני נתונים של מדענים.
יש להבהיר כי הרח"ק, כפי שהתבאר באשכולות אחרים, אינו מאמץ סגולות חדשות. אבל הוא בהחלט מסתמך ומלמד להסתמך על כל סגולה והצעה שמובאת בגמרא או במקורות מספיק עתיקים ולכן מהימנים.
שברה של גישה זו מופיע גם באשכול זה לפנינו.
(איקון עצוב).
***
מאיר
גם אני ראיתי את הנושא שהבאת וסבורני שמגיע לו אשכול בפני עצמו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
נשלח ב-17/1/2008 17:39
מואדיב
אני חש שדבריך מכוונים אלי, או גם אלי, כי אני העליתי בעבר את הטענה הזו.
ועלי לחשוף עכשו את בורותי לעיני כל כדי להסביר איך שגיתי בדבר.
לא ידוע לי היכן בית שאן של היום.
לא ידוע לי היכן נמצאה בית שאן של פעם.
לא ידוע לי מה נאמר בכתובות המצריות.
לא ידוע לי אם בית שאן של התנ"ך היא אותה אחת של ימי חכמים.
עד היום הזה איני יודע כיצד יודעים זאת, אלא מתוך מה שאני מסיק מדבריך. אולי כדאי לפתוח אשכול על בית שאן שישמש גם לבירור שאלה זו, וגם בתור הדגמה של המתודולוגיה שבה מבררים שאלות כאלו. (על המתודולוגיה סבורני שאני כן יודע משהו, סמיילי).
הדרישות מן הבא מהחוץ גדולות יותר. ויש בכך הגיון מסויים.
נשלח ב-17/1/2008 21:25
לומד
יש בזה משהו, אבל פרופורציות. השקפת הרמב"ם היא מעט מידי?
וגם הוא כתב שבדיעבד אם גויר צ"ע.
------- מאיר
נשלח ב-9/1/2012 22:40
למדתי היום את הגמרא בבכורות (דף נ"ה ע"א) שבה מופיע (בין יתר דברים שלא מתיישבים עם הגאוגרפיה הידועה לנו): "תניא נמי הכי ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ובימה של סדום והולך ונופל לים הגדול". על זה הביא לי מישהו את דברי ר' חיים קנייבסקי שהובאו באשכול זה (ושוב למדתי שליכא מידי דלא רמיזא בפורומנו), (לינק: http://is.gd/0BwAvS). מעבר לכל ההערות הנכונות שהובאו באשכול זה ברצוני לשאול איך זה מתיישב עם הבדלי הגבהים בין ים המלח לים התיכון? האם יתכן שר' חיים קנייבסקי לא מודע לדבר זה? לדעתי ממש מגוחך שדנים בהלכות שנוגעות למציאות הידועה ונגישה לכל אדם ומתפלפלים בזה על יסוד הגמרא בלי לכל הפחות להיות מודעים למציאות השונה ומציאות זאת אינה רחוקה אלא פה איתנו בארצנו וידועה לכל דרדק!
נשלח ב-9/1/2012 22:51
מתני' ועד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכניו דברי ר"מ ר' יהודה אומר שלש רגלים ואחר הרגל האחרון שבעה ימים כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד:
גמ' רבי יהודה אומר כו':
ורמינהו:
"בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים, ר"ג אומר בז' בו - (שהוא) ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת"?
אמר רב יוסף:
לא קשיא; כאן במקדש ראשון, כאן במקדש שני.
במקדש ראשון, דנפישי ישראל טובא, דכתיב בהו (מלכים א ד, כ): "יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב" - בעינן כולי האי. במקדש שני, דלא נפישי ישראל טובא, דכתיב בהו (עזרא ב, סד): "כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים" - לא בעינן כולי האי.
אמר ליה אביי:
והא כתיב (נחמיה ז, עב) "וישבו הכהנים והלוים" וגו' (עזרא ב, ע) "והמשוררים והשוערים וכל ישראל בעריהם",
וכיון דהכי הוא - אפכא מסתברא:
מקדש ראשון, דנפישי ישראל טובא, דמצוות עלמא ומשתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא - לא בעינן כולי האי, וסגי בתלתא יומא.
מקדש שני, דלא נפישי ישראל טובא, ולא מצוות עלמא ולא משתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא - בעינן כולי האי.
תוספות: חמשה עשר יום.
וא"ת - והלא א"י היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ומהלך אדם עשרה פרסאות ביום הוי ארבעים יום באורך, וירושלים מן הירדן שהוא תחום א"י מהלך יום אחד כדאיתא בביצה (דף ה.), נשאר מצד אחד ל"ט ימים? וי"ל דעם כרמים ויערים היה ארבע מאות פרסה אבל מישוב לא היה כל כך.: