איך שאני הבנתי את פירושו של הרח"ק לברייתא, שמופיע אגב בבה"ל ריש הלכות כלאיים, הוא מסתכל על הבריתא הנ"ל כפרשנות סמלית למציאות פיזית, הוא מניח שישנו נחל הזורם מים התיכון אל ים המלח, ובכך ישנה סגירת מעגל של מים המקיפים את א"י, כיוון הזרימה לא כל כך חשוב לנושא. הבעיה היא שההנחה שגויה, מכיון שהרב הסתמך על המפה בה היה נראה לו שנחל צין לא רחוק מואדי אל עריש ויש ביניהם איזה חיבור תת קרקעי. זה כמובן פירוש תמוה, בין השאר בהתחשב בכך שנחל צין אינו נחל אלא רק נתיב שטפונות והמעיינות שבו לא יכולים למלא בריכה.
נשלח ב-10/1/2012 17:58
ירוחם מה לא הבנת? מדובר במשל בשרו של לויתן הוא משל להתענגות הצדיקים על ידיעת ה'
נשלח ב-10/1/2012 20:23
אותו ידיעת ה' שנברא זכר ונקבה והרג הקב"ה את ידיעת ה' הנקבה שלא יפרו וירבו ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא...
מה לא ברור? חחח
נשלח ב-10/1/2012 20:40
אולי במקום לצחוק אולי תסביר אתה. אתה חושב באמת שהכוונה הייתה שהם יצאו לטרק בקוטב הצפוני יצודו לויתן עם צלצל ויעשו סעודה באיגלו גדול?
נשלח ב-10/1/2012 20:45
חלילה! הקב"ה עצמו יאכיל את הצדיקים בלוויתן, שנמצא בבית גנזיו אשר באחד הרקיעים (בערך בין כוכב ארץ לבין שבתאי). בלי טראקים ושטויות.
אגב - אני חושב שמדובר כאן על תחיית המתים, לא על העולם הבא של הנשמה. אולי זה מה שמבלבל אותך.
תוקן על ידי thepresent ב- 10/01/2012 20:41:42
נשלח ב-10/1/2012 20:50
זה בדיוק העניין לאחר תחיית המתים כולם יתעסקו בידיעת ה' כמו שמפורש בנבואות והרעיון הזה מבוטא באכילת בשרו של לויתן. דווקא נשמע הגיוני אחרת זה באמת מגוחך שיאכלו לויתן(בכל זאת חיה מוגנת לא חבל)
נשלח ב-10/1/2012 20:52
דייר כבר נחלקו על כך קדמאי דקדמאי, ראה במלחמות ה' לר' אברהם בן הרמב"ם.
נשלח ב-10/1/2012 21:02
בעלבעמיו כתב:
דייר
כבר נחלקו על כך קדמאי דקדמאי, ראה במלחמות ה' לר' אברהם בן הרמב"ם.
ואנטונינוס שאל לרבינו הקדוש (ירושלמי פרק חלק ה"ה וש"נ) אם יאכילהו מלויתן לעוה"ב והשיב לו הן ואמר לו אנטונינוס הנה מגדי הפסח אי אתה יכול להאכילני כזית בעולם הזה ואיך תאכילני מלויתן לעולם הבא. ועוד אמרו חכמים (תענית כה א) עתידי צדיקי דאכלי בפתורא דארבע רגלי לעלמא דאתי. ועוד אמרו חכמים (סנה' ק א) עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא נחל מבית קודש הקדשים ועליו מכל מיני מגדים. מכל אלה הדברים נראה לדעת רבותינו שהעולם הבא יש בו אכילה ושתיה. אם כן דבריהם סותרין זה את זה, לאשר שומע אמרי אל ומחזה האמת בעין לבו לא יחזה. ואמנם אם רוח המושל תעלה עליך, ושמרת פתחי פיך, לא הכברת מליך ולא העתרת דבריך. ולא הגדלת פיך לדבר מלבך דברים שאין לך בהם קבלה מפי רבך. כל שכן מדברים שאפי
