תרומת החרדים למאזן הכלכלי של מדינת ישראל

כפי שנתבאר בשו''ת הבג''ץ בתשובה שנכתבה על ידי הרבה הפוסקת מרת דליה דורנר בתשובה שעסקה בדין תורה מפורסם אשר התקיים  בין התאחדות הקבלנים בארץ הקודש ובין עיריית חולון תובב''א, בערעור על פסק בית דינו של ר' ניסים קרליץ,  הרי שמקובלנו מהספרות המקצועית הזרה כמו גם מספרם של הציונים ויתקון ונאמן שמס אינו קשור לתמורה כל שהיא.  דורנר פורשת בבהירות עצומה ובאריכות את הרייד הלמדני העוסק בחילוק היסודי שבין היטל המוטל בתמורה להטבה שילטונית שממנה נהנה משלם ההיטל לבין מס שכאמור מוטל שרירותית על ידי השלטון מבלי שהאזרח הנישום יקבל תמורה או תמורה הוגנת. 

מכאן לכאורה ניתן ללמוד שיכול השלטון להטיל מיסים על עדת החרדים ובאותה עת לקפח את חלקם בהטבות ממשלתיות ובלבד שהקריטיריונים לחלוקה יושתתו על בסיס שיוויוני.

אלא שהדברים אמורים להפיס דעתם של קאלטע בריסקערס שאין בעולמם הקלקרי אלא מידת הדין, ועדיין מידת הצדק מצווחת מקצה העולם עד קצהו, שכן האחרונה דורשת ותובעת בכל פה כי תהיה איזושהיא סימטריה ברמת הכלל בין התרומה הקולקטיבית של מגזר פלוני לבין המשאבים המוקצים אליו. 

כאמור, קטונתי מלהתעמק ולהכריע על בסיסה העיוני של הנחה זו, אך ברור שהיא קיימת כעמדה ומהווה בעיני דובריה בסיס לטיעונים רבים שנכתבו בעיתונות החרדית עת מלוך טומי לפיד במשרד המשפטים.  מול טענת מפלגת שינוי ודובריה בדבר חוסר הסימטריה של תרומת החרדים למאזנה הכלכלי של מדינת ישראל, לא שמענו בדל טיעון נגד חרדי המבוסס על תיאוריות המצדיקות כפיית תשלומי ההעברה (הרואה במיסוי מכשיר מוצדק להסטת משאבים כלכליים בין קבוצות אוכלוסיה אם על בסיס אשמת מעמד הבורגנים, על בסיס תיאוריות דת בעיקר קתוליות, או על בסיס תיאוריות קנין כלכליות - משפטיות הזויות).  טיעון הנגד החרדי עוצב כתשליל של טיעון מצביעי שינוי והתבסס על תיאוריות מורכבות בדבר מאזן התרומה החיובי של הציבור החרדי למאזנה של מדינת ישראל (העדר פשע המוביל לצריכה מינימלית של משאבי שיטור ורשות בתי הסוהר, מיסי קניה וצריכה , מס הכנסה המשולם על ידי ''הנגידים'', תיירות חרדית, ארבע מינים, הוצאות חג, פאות קוסטום, מיסי רכישה על דירות, וכו' וכו').   כאן המקום לציין שיש לי כמה  וכמה השגות באשר לכמה שורות המרכיבות את המשוואה המופלאה הנ''ל אך איני יודע באם הן מובילות בהכרח לסתירתה.
 
מבלי להדרש לתיאוריות אא''ס חובקת יקום הקושרת בין תיאורית חלוקת משאבים לבין מצבם הכלכלי של תומכיה, הרי שמן הראוי להפנות את תשומת הלב לעובדה הזניחה הבאה הקשורה בעקיפין לאשכולי על שימוש החרדיות הישראלית במונחים קווסי קומוניסטים.  בהעדר מידע אישי על תיעוד סטטיסטי רלוונטי, הרי שהתרשמותי האישית היא שרוב חרדי ארה''ב מתנגדים באופן חריף למדיניות תשלומי העברה על בסיס העדר סימטריה הנובעת בעיקר מהעדר תיקצוב ממשלתי למוסדות חינוך דתיים. 

לכאורה מצדדי טענת המאזן החיובי של תרומת החרדים לכלכלה הישראלית היו אמורים לדגול בגישה השוללת תשלומי העברה. שכן בהעדר מיסוי גבוה החרדים היו מפנים את משאביהם הכלכלים המופנים כעת למימון הצבת קונדומטים וגלאי סכינים בבתי ספר חילונים לשם מימון צרכי הציבור החרדי. 

בהעדרו של קול שמרני כלכלי בשיח החרדי הישראלי, ניתן להניח את אחת מההנחות הבאות: 

1)  החרדיות הישראלית תומכת במדיניות תשלומי העברה אך ורק על בסיס מניעים נאצלים כישום חזון הנביאים והמוסר האוניברסלי. 

2)  לא כל החרדים משוכנעים בדבר המאזן החיובי של תרומת החרדים לחשבון הבנק של מדינת ישראל.

3) אלעס איס סוציולוגייע אונד אקונומייע (אין די נומען פון די רעליגייע אונד יוסטיץ).

ואתמהה. 

המצפה לדברי חכמתכם 

רג''ס
  

הקניזי
אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ.

סתם הארה קטנה,
נכון שחרדי צורך הרבה, ונכון שכמות הקניות הנעשית בבני ברק היא גבוהה לא פחות מבכל מקום אחר,
אבל השאלה היא מהיכן מגיעים משאבי הקניה של הציבור הזה,

הרי איך תמיד הולך הוויכוח, "החרדים האלה, בכלל לא עובדים! חיים על חשבונינו!", "לא נכון! הם משלמים לא פחות מיסים (שטויות, אבל שיהיה) וקונים לא פחות דברים", אבל כאן מגיע הפאנצ' ליין,

הכלכלה המערבית עובדת כך שכל אחד מייצר סוג מסוים של תצרוכת וסך הכל כולם יחד מספקים את התצרוכת של כולם, זתומרת שהכסף הוא חסר משמעות לחלוטין מבחינה מהותית הוא רק עוזר לנו לחלק את התצרוכת בצורה הוגנת בין כל היצרנים-צרכנים,
ציבור החרדי לא שווה כמעט כלום שכן הוא לא מייצר כמעט כלום,
אז נכון שיש לו מקורות מימון שונים (והעיקרי שביניהם= המדינה הציונית הטמאה!) אבל הוא לא מייצר כלום ובכך גורם לזה שהוא רק צורך ולא מייצר,

אני רוצה לחזק את דברי גוונא.

המאזן הכלכלי של המדינה חורג מהתחום של מיסוי והוצאות הממשלה כפי שהן מחולקות לציבורים השונים.

קחו מפעל בגודל בינוני שמעסיק כמאתיים איש. נוסף על העובדים שמוצאים במפעל זה את פרנסתם יש מעגל רחב למדי של נהנים. קבלני ניקיון, גינון ועוד עובדי קבלן, ספקי מחשבים ותוכנה, עובדי הליזינג שמספקים מכוניות ודואגים לתחזוקתן, רואי חשבון, עורכי דין, עמילי מכס אשר על הייבוא והיצוא, יועצים מסוגים שונים, בנקים ועוד כהנה וכהנה. תוסיפו את ספקי חומרי הגלם והלקוחות שקונים את מוצרי המפעל. זו האקולוגיה שבה חי המפעל ובה פעילות כלכלית ענפה. במילים אחרות - המפעל הזה מביא פרנסה להרבה יותר עובדים ממאתיים מקבלי המשכורת שבו. הפעילות הכלכלית הזו חשובה למדינה יותר מהמיסים שהיא מזרימה, שכן היא מבטיחה שאנשים יתפרנסו בכבוד ולא יפגינו מול משרדי הממשלה בדרישה ללחם ועבודה. יתר על כן, הפעילות הזו יוצרת את כספי הפנסיה והחסכונות האחרים שמבטיחים פרישה מכובדת לכל מי ששותף בה, או במצער לרובם. כספים אלה הם גם מקור עיקרי למימון חברות במשק.

בכל אלה יושבי הכוללים לא משתתפים, והמדינה מפסידה את הפעילות הכלכלית שבה אנשים אלה היו יכולים לקחת חלק כיצרנים וצרכנים. זהו ההפסד העיקרי מתופעת הכוללים. אובדן ההכנסה ממסים והצורך לדאוג לפרנסת משפחות האברכים הוא רק חלק מהבעיה.

 בניגוד לכותבים הנכבדים למעלה, לא ניסיתי לשפוט מהותית את תרומתם הפיסקלית של החרדים למאזן מדינת ישראל, או את טענת מוסריות הלקיחה החד צדדית,  אלא התייחסתי להגיון הפנימי של מבנה טענה שהושמעה ע''י כמה דוברים מוסמכים בעיני עצמם.

יש לציין שדווקא הערתו של אבהו בדבר מרכיב התרומה הא-פיסקלי מספקת צידוק לטענת החרדיות בדבר תרומתה הפרופורציונלית שהמרכיב הפיסקלי בה אולי רזה מעט אבל המרכיב הרוחני תרבותי מטה את כף המאזניים לטובת החרדיות.

ולא שטיעון זה נעדר היבטים בעייתים, אבל יש להכיר בו כבן לגיטימי למשפחת טיעוני ''המגיע לי'' הישראלית. הללו דורשים את מימון אורח חייהם והללו דורשים את מימון אורח חייהם, והצד השווה בהם שכולם שנוררים.

אין הבדל בין מאמר מערכת של יתד התובע בפה ממש מעשירי חו''ל לתרום לכוללים ובין רטינותיה של דליה רביקוביץ על מחוייבות המדינה לתמוך במשוררים.

אין הבדל בין שיחה של ר' מתתיהו סולומון המטיל מרה בגבירי לוס אנגלס המדושנים ובין הראיון של פרופ' יונה בהארץ בשבוע האחרון. 

_________________

סיינפלד,

לדעתי בארבעת הדוגמאות שהבאת צודקים התובעים (מה שעם פרופ' יונה אינני יודע)

בכולן דורשים אנשי הרוח (ונעזוב כרגע את הדיון האם באמת יש או אין רוח מאחורי כל אחת מהדרישות) מאנשי המעש להשתתף כלכלית בחיי הרוח שכולנו צורכים,
נכון שהדרישה הזאת אינה משפטית והיא גם לא יכולה להיות משפטית, אבל מבחינה מוסרית היא מוצדקת, אולי ראוי לעשותה בצורה עדינה ומתורבתת יותר, שבכך לא נשתבח "יתד" כידוע, אבל מהותית יש צדק באמירה זו,

שנורר הוא אחד שמנגן על שרירי הרחמים של האומלל התורן, אנשי הרוח לעומתו אינם שנוררים כי גם הם מספקים משהו לאנשי המעשה, את הרוח,

רב סיינפלד,

דליה רביקוביץ' כתבה שירים נפלאים. הנה אחד מהם

כמו רחל

לָמוּת כְּמוֹ רָחֵל
כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ רוֹעֶדֶת כַּצִּפּוֹר
רוֹצָה לְהִמָּלֵט.
מֵעֵבֶר לָאֹהֶל עָמְדוּ נִבְהָלִים יַעֲקֹב וְיוֹסֵף,
דִבְּרוּ בָּהּ רְתֵת.
כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ מִתְהַפְּכִים בָּהּ.
כַּתִינוֹק הָרוֹצֶה לְהִוָּלֵד.

אבהו

אם הטענה החרדית היתה שמוציאים לומדי תורה ברמה הזו (נשגב מבינתי איך אתה מצליח טכנית להשוות בין שירה לש"ס ופוסקים. וגם בכלל.... אבל נניח לזה), או אז היית צודק. אבל הטענה החרדית היא שלימוד התורה דרוש למדינה מבחינה רוחנית. ולא משנה רמתם של הלומדים, אפילו אם הם מתקשים ללמוד משניות עם פירוש הרב קהתי, מכל מקום הם לומדים.

כמובן ש"מעבירים את הזמן" היא תשובה הולמת, השאלה היא עד כמה היא נכונה.

הח''מ מכיר מאה אברכי כולל מהסוג האמור.

האם הפסתי את דעתך?

דין אחד למשוררת, לסטודנט במדעי הרוח, ולאברך, שאיכות תרומתם לתרבות הכללית אינה ניתנת לכימות אלא על ידי קריטריון פנימי וסובייקטיבי.

אתה לא מכיר בנימוק של "תורתם מועילה למדינה", האם הבנתיך נכון?

איך אפשר לתת קריטריונים חיצוניים ואובייקטיביים? תוקם וועדת רבנים לעניני אברכים?

הרי גם אני יכול להעלות פה איזו חבורה שנאמרה על ידי איזהאברך, ולספר שזה ממש ממש מרגש אותי, יותר מאשר שירתה של דליה רביקוביץ' מרגשת את אבהו. איך יהיה ניתן למדוד זאת? הרי מסתמא יש עוד כמה שיחשבו כך.

ולכמה אנשים זה צריך להיות חשוב? אם נניח ששירת משורר פלמוני לא מוצאת הדים. אבל יש כמה אנשים שבשבילם זה מאוד מאוד חשוב, ולדעתם הנמצאת המיעוט עוד לא קם משורר כמוהו. מי ימדוד זאת?

ומדוע לדעתך ערך שימור התורה, אינו שווה לזה? אין כוונתי להצמחת רבנים ומורי הוראה, אלא ללימוד לשם לימוד בלבד. הרי יש אנשים שמבחינתם זהו ערך, ושחשוב להם שזה ימשיך כך. למה זה שונה מערכה של שירה?

נראה לי שהכתבה בלינק המצורף, קשורה מעט לאשכול
http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2346077

לומד, רב סיינפלד,

אני צריך להבין מדבריכם שלכוללים ולאברכיהם תרומה אינטלקטואלית ששקולה לזו של האוניברסיטאות ועל כן על המדינה לתמוך בהם באותה דרך.

ובכן:

1. האוניברסיטאות בוחנות את תלמידיהן ובוחרות את אלה שנחשבים מתאימים. הבחינות תכופות ולפעמים קשות. לא סטודנט אחד ולא שניים נשרו כי לא יכלו לעמוד בדרישות. ככל הידוע לי בכוללים אין ניפוי כזה. יש כמובן תלונות על רמת הלימודים באוניברסיטאות ועל כך שיש בהן תלמידים רבים שאינם מתאימים.

2.  באוניברסיטאות לומדים עד גיל מסויים. הסטודנט הנצחי שייך לפולקלור יותר מאשר למציאות. לאחר סיום התואר הראשון ממשיכים רק מעטים לשני. חלק גדול מהסטודנטים עובדים כדי לקיים את עצמם. בגיל 24 רובם סיימו את לימודיהם והם עובדים במשרה מלאה.  יושבי הכוללים הם סטודנטים נצחיים.

3. רק מעטים בוחרים בקריירה של מחקר והוראה עד זיקנה ושיבה, אם בגלל שאינם מתאימים לעיסוק כזה ואם בגלל התחרות הקשה על משרות באוניברסיטאות. במצב האידיאלי המסלול הזה יוצר אליטה של חוקרים - קבוצה של אנשים שמצליחים לחדש במקצועם. נשמעות תלונות על פער מסויים בין האידיאל הזה והמציאות, אבל יש נתונים שמצביעים על כך שרמת האוניברסיטאות בישראל בחוגים מסויימים טובה ואף גבוהה. ומה עם הכוללים? האם הם יכולים להצביע על רמה גבוהה של לימוד? משלם המיסים לא יודע עבור מה הוא משלם. גם לי חשוב מאד לשמר את לימוד התורה, אבל לשם כך אפשר להסתפק במספרים הרבה יותר קטנים של לומדים, כפי שהיה בכל השנים הארוכות בגלות. בתקופות הזוהר של הישיבות לא היו לומדים כל כך רבים, ובדרך כלל הם סיימו את לימודיהם בגיל הרבה יותר צעיר.

הפורומים הסמוכים מלאים בתלונות על אברכי הכוללים שמאסו בלימוד ויושבים שם בחוסר מעש. זו תופעה טבעית שכן לימוד ש"ס ופוסקים הוא עיסוק אינטלקטואלי ברמה גבוהה. הרבה אנשים מאבדים בגיל מסויים את הסקרנות והחריפות שדרושים ללימודים אלה. אין סיבה שבעולם שהם לא יעבדו.

_________________

לומד,

אתה אומר "הטענה החרדית היא שלימוד התורה דרוש למדינה מבחינה רוחנית. ולא משנה רמתם של הלומדים". במילים אחרות, גם אם האיש עם הארץ גמור יש חשיבות רוחנית לתמיכת המדינה בלימודיו שהם בהגדרה חסרי ערך.

סיינפלד,

אני מסכים לאפשרות שיש מאה אברכים, ואולי אף אלף, שרמתם כאנשי הלכה שקולה לרמתה של דליה רביקוביץ' בשירה. גם אני סבור שהמדינה צריכה לתמוך באנשים אלה כדי שיוכלו ללמוד. כיום נתמכים אלפים רבים ואני לא יכול למצוא לכך הצדקה או תועלת.

_________________

אבהו

נכון. הטענה החרדית היא לא שיש ערך לאינטלקטואל שמאחורי לימוד התורה, אלא שלימוד התורה מחזיק את העם והארץ, ולא משנה מהי רמתו. כמובן שאינך חייב להסכים עם טענה זו, עם או בלי נימוקים. אבל אין טעם להתווכח כשאתה עונה על משהו שלא נשאלת. אכן, לפי הטענה הזו יש צורך גם באדם שלימודיו הם חסרי ערך מבחינת רמתם, משום שיש ערך אחר לעצם העובדה שהאיש לומד. (וזו גם הסיבה שאין גבול למעלה למספר האברכים הנחוצים, ודי בהערה זו).

כמדומני שסיינפלד התכוון שהוא מכיר מאה אברכים שמעבירים את הזמן, ולא כפי שהבנת אותו. אני חוזר לקטע הקודם, אין ספק שאתה מבקש הצדקה או תועלת במושגיך אתה, ולא במושגי ההשקפה החרדית. אין טעם להאריך בזה, אתה לא על אותו מישור בו נטענים הטענות החרדיות. לא תרומה אינטלקטואלית ולא שום דבר אחר.