בשלח

ירוחם
כמה פעמים אני צריך להסביר לך?!
משה הכה בצור, יצאו ממנו מים והמים הגיעו עד לרפידים, כלומר נהיה נחל מחורב לרפידים. הנחל לא היה לפני כן ולכן הפסוקים לא מספרים שהוא קיים לפני כן. באמת שאני מבקש שתנסה להבין ורק אז תקשה. אין לי בעיה שיקשו על דבריי, אבל קודם צריך לקרוא ולהבין אותם.

אריאל
הצור בחורב מוכר לנו, ובכן, מחורב.
לא הבנתי איפה ראית בפסוק קו מקביל. "עבור לפני העם" הכוונה היא לך לפני העם. העם עוד יגיע לחורב ומשה הולך לפניהם. באמת לא נשמע שזה היה נורא רחוק (מסע אחד של בני ישראל) ואיני יודע מנין המציא ירוחם את עניין שלושת הימים.

ירוחם
כמה פעמים אני צריך להסביר לך?!
משה הכה בצור, יצאו ממנו מים והמים הגיעו עד לרפידים, כלומר נהיה נחל מחורב לרפידים. הנחל לא היה לפני כן ולכן הפסוקים לא מספרים שהוא קיים לפני כן. באמת שאני מבקש שתנסה להבין ורק אז תקשה. אין לי בעיה שיקשו על דבריי, אבל קודם צריך לקרוא ולהבין אותם.

אריאל
הצור בחורב מוכר לנו, ובכן, מחורב. הצור כאן מיודע כך שבהחלט נראה שזה אותו אחד ולא שיש את הצור המפורסם שבו הייתה ההתגלות בחורב והצור המפורסם בחרבה.
לא הבנתי איפה ראית בפסוק קו מקביל. "עבור לפני העם" הכוונה היא לך לפני העם. העם עוד יגיע לחורב ומשה הולך לפניהם. באמת לא נשמע שזה היה נורא רחוק (מסע אחד של בני ישראל) ואיני יודע מנין המציא ירוחם את עניין שלושת הימים.

בהתחלה טענת שלא כתוב שהיה שם קודם נהר (טענה א)
עניתי לך שהנהר נהיה מההכאה בצור.
אז טענת שזה היה לוקח יותר מדי זמן (טענה ב)
עניתי לך (מיד אני אחזור על תשובתי)
אז חזרת לטעון את טענה א'
אמרתי לך שאתה לא קורא מה שאני כותב
אז חזרת לטעון את טענה ב'.
עכשיו אענה לך עליה שוב ואז תטען שוב את טענה א?! כאמור, אני אענה שוב אבל אני מבקש לשמור על המשכיות הדיון.

לגופו של עניין, כפי שכבר אמרתי לך לא כתוב שהרחק היה של שלושה ימים. ייתכן שלקח לבני ישראל יום אחד להגיע לשם. אפשר למשל להניח שהמרחק היה 30 ק"מ. משה שכוחו במותניו (לא כהתה עינו ולא נס לחו עשרות שנים לאחר מכן) יכול היה ללכת את המרחק הזה ב-4 שעות. ב-5 זה כבר ממש לא בעיה. כפי שעוד כתבתי לך מהירות של שיטפון יכולה להיות בקלות 20 קמ"ש (יכולה להיות גם יותר). בסך הכול ב-6 שעות המים כבר היו שם. אם תרצה מאוד להגדיל תהפוך את זה ל-10 שעות. זה עדיין פותר את הבעיה של העם.

זה בהחלט פותר את הבעיה של העם כשהוא צמא. הוא רק צריך לחכות קצת.
השפה של החרשים כאן היא רק מצדך, כשאתה מבין את הדברים שלי בדרך הכי מטופשת שאפשר, וגם אחרי שאני מסביר אותם בפירוט ממשיך לפרש אותם באותה צורה, ובנוסף מתעלם מתשובות שכתבתי לך.

תיקון למה שכתבתי - משה לא הלך לבד, אלא הלכו איתו גם הזקנים, ראשי העם. בכל אופן מדובר במעט אנשים שיכולים ללכת במהירות ולא בעם שלם כולל תינוקות וקשישים (הזקנים שמשה לקח איתו הם לא במובן של גיל).
לגבי המרחק מרפידים להר סיני, יש לשים לב כי יתרו הגיע אל משה להר הא-להים עוד לפני שעם ישראל חנה במדבר סיני. איך שלא נפרש את זה מדובר במקום קרוב, ולא במרחק גדול.
אריאל - שים לב שעם ישראל לא בא עם משה ולא רואה אותו מרחוק, ומה לא מקהיל אותם אל הסלע, כנראה בגלל שלא מדובר במרחק אפסי.

בפרשת המן נאמר הצווי אל יצא איש ממקומו שלמדו ממנו חזל הוצאה מרשות לרשות. תוספות (שבת פז: ד"ה אתחומין) הקשו על הדעה בגמ' שם כי לא הצטוו על הוצאה (בגמ' נאמר תחומין אך תוס מיסב זאת להוצאה) מהפסוק הזה ותירצו שהוא נאמר לאחר מתן תורה והמשכן והעורך המקראי (שלתוס' וודאי שהוא ה' או משה בצוויו) שילב זאת כאן. והעירו שבהכרח כך שהרי כאן שולה הצווי לשמוא צנצנת מן שלא ייתכן שנאמר אלא בהיות המשכן על מכונו.
אם כך תיושב בעיה - לרמב"ם אנו מלים ונמנעים מגיד הנשה לא בגלל הצווי  לאבות אלא בגלל מתן תורה. אם כך מדוע בפרשת בא הצטוו העם על פסח דורות, וכי ה' לא ידע שתיכף הם יצטוו שוב בסיני ולצווי הנוכחי אין שום משמעות? כמו כן הצטוו על פטר רחם שלדיעה אחת נהג רק בא"י, ומדוע לא חיכה ה' למתן תורה? בשתי דוגמאות אלו הרי אין לומר שה' רצה שבינתיים, עד מתן תורה יקיימו.
לפי עקרון העריכה של תוס' אין בעיה.

האם ייתכן להשתמש בעקרון זה לגבי שירת הים, חלקה השני  מ"נטית" נראה שאינו קשור כלל לקרי"ס. מבקרי המקרא העירו על כך. . גם הפס' לפניו  (מי כמכה..) צנראה כפזוק התחלה או חיתום.. עוד יוער כי האירועים שעד הביא ה לארץ תוארו בלשון עבר ורק הביאה לארץ בעתיד. האם ייתכן שחלק שירה זה הושר לפני הכניסה לארץ אלא שהעורך - ה' לפי תוס' - השתיל אותה כן?  האם זו גישה הנחשבת אורתודוקסית לדעתכם?

"שלתוס' וודאי שהוא ה' או משה בצוויו"
אם לחכמים אשכנזיים בזמן תוס' זה לא היה ברור, אז מניין לך שלהם זה היה ברור?

אני שמרן אני

אתה שמרן, סבבה. אבל זה לא אומר שכל השאר שמרנים.

כל ראשון קלאסי (להוציא כמובן את האסטרולוג הניאו אפלטוניסט, ראב"ע) שהתבטא בנושא חשב כמו ת"ט, חוץ מהסיפור התמוה של ר"י החסיד.

כמובן שאם יש מישהו שאומר אחרת אז הוא 'תמוה'. איפה אמשלום?
ר"י חסיד לא היה בודד בזה. כידוע, לר' מנחם ציוני לא הפריע לצטט אותו. שיטות כאלה של ביקורת המקרא אנו מוצאים אצל עוד אנשים מאשכנז וצרפת (ר' שלמה בן שמואל נדמה לי ועוד פירושים למחברים בלתי ידועים), כלומר יש כאן תופעה ברורה שכנראה גם לא הפריעה יותר מדי לחכמי אשכנז וצרפת. הרטוריקה המבטלת כלפי התופעה ('חוץ מ' 'תמוה') לא תשנה אותה.

ראה כאן מעמ' 272 קישור ר' שלמה בר שמואל הצרפתי היה תלמידו של ר"י החסיד, כך שאין בו הרבה חידוש. פרט לכך הוא מביא כת"י אלמוני מצרפת, אבל כתב היד הזה לא עוסק בכלל בתורה אלא במזמור על נהרות בבל שבתהלים, ואני מניח שברור לך ההבדל בין ביקורת התורה לנ"ך. אשר לתהלים, כבר בשהש"ר (ד,ד) מובאת שיטה שמונה את עזרא בין מחבריו.