בס"ד
עם ישראל - שוחר שלום הוא.
אולם כאשר נדרש הוא למלחמה
נלחם הוא בעזות גדולה מכריע את אוייביו, וכובש את ארצם כיבוש של סיפוח.
נתבונן דרך פרשת השבוע שעבר - חוקת
שימו לב - עם ישראל בדרכו לארץ ישראל
צריך לעבור דרך אדום, ומשה שולח מסר למלך אדום
"נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ.
מלך אדום מלא הרהב עונה:
יח וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן-בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ.
משה מנסה שוב לדבר על לבו:
יט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין-דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.
מלך אדום מתעקש:
כ וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה.
משה לא משתמש בכח, יש דרך אחרת? הולכים בדרך אחרת, אבל זוכרים...
כא וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו. "
אפילו במחיר שקצרה נפש העם:
וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם-סוּף לִסְבֹב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם בַּדָּרֶךְ.
ושוב מגיעים לסיחון, ושוב בדרכי שלום:
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל-סִיחֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי לֵאמֹר. כב אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ.
אלא שלסיחון מלך האמורי יש כבר דוגמא מאדום, הם שומעים הכל
ובכלל לא עונים תשובה מילולית, הם יוצאים למלחמה:
וְלֹא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל.
איי..? יוצאים למלחמה?
וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי-חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד-יַבֹּק עַד-בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן. כה וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל-עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל-בְּנֹתֶיהָ. ..
כבר יוצאים למלחמה אז גומרים את העבודה כמו שצריך:
כִּי-אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן. כט אוֹי-לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם-כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן. ל וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד-דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד-נֹפַח אֲשֶׁר עַד-מֵידְבָא. לא וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי. לב וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת-יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ ויירש (וַיּוֹרֶשׁ) אֶת-הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר-שָׁם.
וממשיכים הלאה:
וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל-עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי.
עוג מלך הבשן אחד מהמלכים הבילתי מנוצחים דורות על דורות:
וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת-אַרְצוֹ.
כיבוש כיבוש ועוד כיבוש, החרמת האוייב לבלתי השאיר לו שריד,
וירושת ארץ האוייב.
גם יפתח הגלעדי בהפטרת פרשת חוקת מסביר למלך בני עמון שמכריז מלחמה על ישראל את העובדות המצוטטות לעיל, קיראו בעיון:
וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים, אֶל-מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן לֵאמֹר:
מַה-לִּי וָלָךְ, כִּי-בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי.
יג וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן אֶל-מַלְאֲכֵי יִפְתָּח,
כִּי-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם, מֵאַרְנוֹן וְעַד-הַיַּבֹּק, וְעַד-הַיַּרְדֵּן; וְעַתָּה, הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם.
יד וַיּוֹסֶף עוֹד, יִפְתָּח; וַיִּשְׁלַח, מַלְאָכִים, אֶל-מֶלֶךְ, בְּנֵי עַמּוֹן.
טו וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה אָמַר יִפְתָּח:
לֹא-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אֶרֶץ מוֹאָב, וְאֶת-אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן.
טז כִּי, בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם; וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד-יַם-סוּף, וַיָּבֹא קָדֵשָׁה.
יז וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ,
וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם, וְגַם אֶל-מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח, וְלֹא אָבָה;
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בְּקָדֵשׁ.
יח וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר, וַיָּסָב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת-אֶרֶץ מוֹאָב,
וַיָּבֹא מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב, וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן;
וְלֹא-בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב, כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב.
יט וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים, אֶל-סִיחוֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן;
וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל, נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצְךָ עַד-מְקוֹמִי.
כ וְלֹא-הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ,
וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ, וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה;
וַיִּלָּחֶם, עִם-יִשְׂרָאֵל.
כא וַיִּתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-סִיחוֹן וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ, בְּיַד יִשְׂרָאֵל--וַיַּכּוּם;
וַיִּירַשׁ, יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל-אֶרֶץ הָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא.
כב וַיִּירְשׁוּ, אֵת כָּל-גְּבוּל הָאֱמֹרִי--מֵאַרְנוֹן, וְעַד-הַיַּבֹּק, וּמִן-הַמִּדְבָּר,
וְעַד-הַיַּרְדֵּן.
כג וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הוֹרִישׁ אֶת-הָאֱמֹרִי, מִפְּנֵי, עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל;
וְאַתָּה, תִּירָשֶׁנּוּ.
עכשיו קיראו מה אומר יפתח בהדגשה עבה:
כד הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ, כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ--אוֹתוֹ תִירָשׁ;
וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, מִפָּנֵינוּ--אוֹתוֹ נִירָשׁ.
כה וְעַתָּה, הֲטוֹב טוֹב אַתָּה, מִבָּלָק בֶּן-צִפּוֹר, מֶלֶךְ מוֹאָב:
הֲרוֹב רָב עִם-יִשְׂרָאֵל, אִם-נִלְחֹם נִלְחַם בָּם.
כו בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ,
וּבְכָל-הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל-יְדֵי אַרְנוֹן, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה--וּמַדּוּעַ
לֹא-הִצַּלְתֶּם, בָּעֵת הַהִיא.
כז וְאָנֹכִי, לֹא-חָטָאתִי לָךְ, וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה, לְהִלָּחֶם בִּי:
יִשְׁפֹּט יְהוָה הַשֹּׁפֵט, הַיּוֹם, בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן.
דברים נכוחים וברורים שאינם מתיישבים על לב האוייב:
כח וְלֹא שָׁמַע, מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, אֶל-דִּבְרֵי יִפְתָּח, אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו. {פ}
לא מתיישבים? תשאו בתוצאות:
וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן, לְהִלָּחֶם בָּם; וַיִּתְּנֵם יְהוָה, בְּיָדוֹ.
לג וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד-בֹּאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר,
וְעַד אָבֵל כְּרָמִים, מַכָּה, גְּדוֹלָה מְאֹד; וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
אין הפסקת אש, אין שיחות, אין או"ם שמו"ם, הכרעה ברורה וחיסול האיום.
מכל מה שצוטט לעיל ובפרט בעניין יפתח (למי שבקי) עולה מסקנה ברורה:
צריך מנהיג.
לא פודל וחגבים.
יערה - אני משאיר לך את המקום לדייק את הדיוקים האמיתיים שלך...:-)
_________________
תוקן על ידי mordechay1 ב- 28/06/2009 18:42:09
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
