מיכי,

בלי קשר לנכונות הדברים שלך כפי שהתכוונת לאומרם, הבנתם אצל הקורא היא תלויית הקשר. בתוך האשכול הזה, קשה לי להבין מה הטעם להסביר ולחדד את ההבחנה בין סמכות פורמלית לבין סמכות מקצועית. אתה אולי מרגיש שהטעם הוא השכלתי כללי - אינך עונה למישהו אלא רק מוסיף רקע תיאורטי - אבל הקורא הסביר מתייחס למה שהוא רואה כאל דיאלוג, ולא כאל תלונות של ירוחם שבהן שזורים תשדירי שרות של האגודה להשכלת הציבור. כתשובה, או כתוספת עניינית כלשהי לדיון, ההתעקשות שלך על עניין הסמכות הפורמלית נראית לי מוזרה מאד.

פלטי,

שלא כדבריך דברי מיכי ברורים ומנומקים היטב.

_________________

מיכי

<"ההערות של המומחה גרמו לפוסק או לבי"ד לשנות את דעתו, אבל זה לא אומר שלפוסק אין סמכות. ודאי שיש לו סמכות, ומי שיכול לקבוע שהפסק אינו תקף הוא רק הפוסק עצמו או מוסד הלכתי אחר, ולא שום מומחה".

צדקת והיא הנותנת, כשם שלמומחה אין סמכות פסיקה, גם לפוסק אין סמכות פסיקה, במקום שלפסקתו צריך ידע ומומחיות, ואין לו.

סמכותו  של פוסק אינה מאישיותו, אלא  מהגדרת תפקידו.

האם  ליהודים 3צחוו 32 שינים, עד שב"ד  גדול  בחוכמה מר"ח יחליט, שליהודי יש  רק 31 שינים?

התקשרות, דעת תורה וסמכות

מיכי

פלטי,
אולי עדיף שתמשיך להיות קורא פאסיבי. אם כי, ברמת הבנה כזו לא בטוח שבכלל כדאי שתקרא.

דפל,
אני לא התווכחתי עם ירוחם אלא הוא שהעיר על דבריי. אני הערתי על דברי מאיר, ודומני שלא כל כך קשה להבין את ההקשר כשקוראים את הדברים.
באשר למשרד להשכלת הציבור, דומני שבהחלט כדאי שיתערב כאן מדי פעם. הרי זהו חלק ממטרת הפורום הזה, לא? ולענייננו, כאשר עוסקים בשאלה האם לא ראוי שפוסקים יכירו את העובדות הנוגעות לנשואי פסיקותיהם (שאלה טריביאלית משהו, לא?), האם זה לא נראה לך רלוונטי להעיר שאמנם בהחלט ראוי אך סמכותם הפורמלית אינה מותנית בזה?

1- שגגת תלמוד עולה זדון, כל טעות הנובעת מחוסר לימוד של הדיין נחשבת אצלו כמזיד.

2- יפה הוכיח נישטאיך שהוראת טעות איננה הוראה אלא טעות, מומלץ לקרוא פרק יד הלכות שגגות ברמב"ם,
http://www.mechon-mamre.org/i/9414.htm

3- חז"ל התייחסו לבני אדם כאנשים חושבים, אנשים בעלי כושר שיפוט, ולפיכך אם הורו בית דין לעקור את הכל, בי"ד פטורים והעוברים על דברי תורה חייבים, על שומעי בי"ד לחשוב קצת ולא להימשך אחרי טעויות.

4- יש סמכות לפסק בית הדין, אבל נושא האשכול איננה הסמכות, אלא השאננות שיש לפוסק לפסוק בלי לברר את המצב. שאננות זאת נתפסת כצדקנות, או כסיעתא דשמיא עליונה שיש לפוסק, אבל על כך בדיוק נפתח האשכול, כי השקפות אלה חדשות ביהדות, והם זרות לה.

5- כשם שהתפתחה לה שאננות אצל הפוסקים לפסוק בלי לחקור ולברר דברים פשוטים, כך התפתחה לה שאננות אצל שומעי ליקחם, אם הוא אמר הוא בודאי יודע מה שהוא אומר, אותו כושר שיפוט שנזכר אצל חז"ל שעל כל בן אדם להפעיל, נעלם והלך לו, וכעת אין מי שיהרהר אחרי הרב. 

6- כל מה שנכתב כאן הוא דיון ענייני, ואין כאן שום מטרה לזלזל באף אדם, בין קטן ובין גדול.
 

מחקר הלכתי חדש: פסיקות שמקורן בטעות

איזה אומץ לפרסם את זה בערוץ 7.

לפחות יודעים מה זה מחשב...

[קיבלתי היום במייל, לא ידוע לי המקור]

_________________

מענין - המחשב שלי מנה 614 אחד יותר מתריג. ולא לקחתי בחשבון את  ה בעלמשה,
 שלא לדבר שמשה מופיע עוד הרבה פעמים נוספות עם קידומות דיקדוקיות.

_________________

מודה ועוזב

הרב מיכי
"לכן אם בי"ד הגדול (לא הרב קנייבסקי) יקבע הלכה שיש לכל יהודי 31 שיניים, אזי כל עוד הם לא בטלו את פסקם, הם או מוסד הלכתי מוכר אחר (כגון אסיפה משמעותית של גדולי ישראל, כפי שהיה כשהדיחו את ר"ג מנשיאותו), הפסק בעינו עומד"

מה זאת אומרת שבי"ד קובע הלכה שלכל יהודי 31 שיניים? האם זה דבר הנתון לדיון הלכתי? ככל הידוע לי פסקי הלכות נוגעים לאותם דברים שאנו מצווים לעשות או שאסורים עלינו. מה משנה מספר שיניו האמיתי של אדם? האם הוא נוגע לציווי הלכתי מסויים שהרבנים יכולים לפסוק בנוגע אליו? מה למשל? האם מי שיש לו 32 שיניים או יותר יעבור ב'בל תוסיף'? האם רופא העוקר למטופל את שינו ה-31 יעבור על 'ובארצכם לא תעשו'?
האם אדון המפיל את שינו ה-32 של עבדו יהיה פטור מלשלחו לחופשי, שכן ההלכה קובעת כי לאדם 31 שיניים בלבד ואם כן לא שן הפיל לו אלא משהו אחר?

לא כל דבר הוא 'הלכה' ולא כל דבר 'פסיק'.

[ואגב, כבר יצא לי לשמוע ממישהו את המשפט "כתוב בהלכה שאכילת זיתים מביאה לשיכחה", כביכול מי שאכל זיתים ולא שכח אח"כ עבר על דברי חכמים]

_________________

[אחשל,

הסיפא שלך מזכיר לי סיפור -
פעם העברתי שיעור במקום כלשהו, ובו לימדתי סוגיה מסויימת בגמרא. אחד המשתתפים ישב באי-נוחות כל השיעור, ולקראת סופו התפרץ: "איך את יכולה לומר דבר כזה?! הרי כתוב ביהדות וגם בזוהר ש..."
(אגב, מאז ציטטתי אותו, הפך הביטוי לסלע יסוד בלשון חברי וחברותי...)]

[אמשלום,
זה לא היה מיימוני במקרה?]

_________________

[מי יודע?
]

אחשל,
ברור שנקטתי באופן ספרותי בלשון שהועלתה כאן בהקשר אחר. וכי חושד אתה אותי שבעיניי זוהי הלכה?
אבל אם יהיה פס"ד שיצטרך לדעת את מספר השיניים בפה, והם יטעו, יצטרך לבוא מוסד הלכתי מוסמך כדי לקבוע זאת.
 
אמאלה,
כבר קדמך אחר (=אני). אחד הביטויים החביבים עלינו בבית הוא: "היהדות אומרת". תמיד אהבתי התבטאויות שמתחילות כך.