על חלקם של הפראים בגלותנו האחרונה
ב"ה
קראתי קטע אקטואלי מהספר 'נאות דשא' של הרב שמעיה אליעזר דיכובסקי ז"ל, בו הוא מצטט את הקדוש בעל ה'חפץ חיים' על מהותו של ישמעאל, חיפשתי בגוגל את אותו קטע ומצאתי מאמר אחר המכיל את אותו ציטוט, ששוה לקרוא, דברים ידועים, אך נבלעים לתהומות השכחה על רקע כל הידיעות החדשות, 'סדר עולמי חדש' וכיו"ב...
האם אנחנו מבינים באיזו גלות אנו נמצאים ?
גלות ישמעאל.
ומי שמנסה לחפות על כך אלו שותפיהם, השרידים של גלות אדום.
בני עשו הנוצרים שונאים את אמונתנו האדוקה בבורא ויחוסנו אליו ולתורה שנתן לנו, הברית הנצחית בינו לביננו,
אנחנו נושאי דגל המוסר,
המוסר שמעכב אותם לחיות ללא גבולות וללא רגשות מצפון.
הם טוענים שהם ירשו את התורה, את המוסר,
והם בניו של הא-ל המומצא שלהם ע"פ תאוותיהם, ותורתם היא ה"ברית החדשה".
אין להם בעי'ה עם יחוסין, שכן בניו של עשו כולם אלופים ותואר להם, שרים ומלכים,
מה שלא כן ישמעאל, פרא אדם ואין לו דמות ותואר.
בני ישמעאל שהתורה נישלה אותם מזכויותיהם בארץ כבניו של יצחק, מאמינים כביכול באותו א-ל,
אך שונאים לא את אמונתנו - גם הם מאמינים בדרכם שלהם,
כי אם את מהותנו, בשרנו, עצמותינו ודמנו גופא, ובעיקר את יחוסנו,
כי אנחנו היורשים של אברהם, עדות חי'ה ונושמת ליורשים של הארץ, שנתנה הבורא לנו.
והם הישמעאלים המקוללים לא ירשו כלום, כי אם מדבריות, בדומה לנחש שנתקלל להיות מלחך עפר
הקטע באדום זה הציטוט מפיו הקדוש של בעל ה'חפץ חיים' ז"ל, נמצא בספר 'נאות דשא' עמוד י"ט.
נעיין בפרשת "לך-לך", המלמדת אותנו על ימי נערותו של ישמעאל, אנו לומדים גם כי נאמר עליו מן השמים: "והוא יהיה פרא אדם". פסוק זה נדרש בכמה פנים בידי קדמונים, ורבים גם חשו את משמעותו הנוראה על בשרם. פראותם ורצחנותם של בני ישמעאל נודעו בעולם כולו מזה אלפי שנים. עמים רבים סבלו מ"ידו בכל" של ישמעאל ובפרט העם היהודי, כפי שכבר כתב הרמב"ם, כי נגזר על עם ישראל לסבול בתקופתנו מישמעאל יותר מאשר כל אומה אחרת.
ארבעת אלפי שנות היסטוריה ערבית עקובה מדם ורצח ממחישה לנו באלפי תמונות זוועה את דעת-התורה הקובעת את מהותו הפנימית, הבלתי משתנה, של ישמעאל: "והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו". מראש מקדם נקבע שמו 'ישמעאל', כותב "פרקי דרבי אליעזר", "מפני שעתיד הקדוש ברוך הוא לשמוע שוועת העם מפני הצרות שיעשו להם בני ישמעאל באחרית הימים, שנאמר "ישמע ק-ל ויענם". בניגוד לעשיו שניסה להלביש על רצחנותו אידיאלים שונים, שטופה ההיסטוריה התפרצויות דמים של עמי ערב, שמאחוריהן ניצב ללא בושה יצר תאוות ההרג.
המהרי"ל דיסקין נהג לומר, כי אופיו הפראי של ישמעאל הוא ייחודי ומושרש בקרבו, עד כי הדבר בא לידי ביטוי אפילו בהגדרתו.
כידוע בלשון הקודש נהוג להזכיר את שם העצם לפני שם התואר, המתאר את שם העצם. ("אדם חכם" ולא "חכם אדם"). מדוע איפוא אמר המלאך להגר, כי ישמעאל יהיה "פרא אדם", ולא אמר "אדם פרא"?
אלא, אמר רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל, ללמדנו בא הדבר, כי עיקרו של ישמעאל הוא ה"פרא" שבו. זה הוא "שם העצם" שלו, זה הוא עיקר מהותו, ולא רק תואר לוואי. אדרבא, ה"אדם" שבו רק טפל לתכונות הפרא המקננות בקרבו.
גם ה"חפץ חיים" זצ"ל התייחס לפסוק זה, זמן קצר לאחר הטבח בחברון בשנת תרפ"ט (1929).
כשהרב דיכובסקי ביקש לשמוע את חוות דעתו של החפץ חיים על המצב בארץ ישראל;
וכך אמר:
"הנה התורה הקדושה אומרת על ישמעאל: 'והוא יהיה פרא אדם'.
הלא ידוע כי התורה שלנו היא נצחית.
ואם היא אומרת על ישמעאל 'והוא יהיה פרא אדם', הרי משמעותו, שישמעאל יישאר לנצח "פרא אדם".
ואפילו יתאספו כל עמי התרבות שבעולם, וירצו לחנך את ישמעאל ולעשותו כבן תרבות, שלא יהיה פרא אדם - הלא ודאי לא יוכלו בשום אופן ולא יעלה בידם כלל.
כי לא בן תרבות הוא שהרי התורה העידה עליו שיהיה פרא אדם ו'יהיה' - פירושו גם לעתיד, לנצח.
ואפילו אם ישכיל ישמעאל ללמוד, ויהיה למשל עורך דין וכדומה, אז יהיה עו"ד פרא אדם.
ואם ישכיל להיות פרופסור, אז יהיה פרופסור פרא אדם.
זאת אומרת, כי הפראות שבו לא תסור ממנו לנצח".
והוסיף החפץ חיים ואמר: 'אוי! מי יודע מה הפרא-אדם הזה עלול עוד לעשות לעם-ישראל'.
העימות הישראלי-פלסטיני מהווה התגשמות הנבואה מהתורה: "וישמן ישורון ויבעט… הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם" (ספר דברים פרק לב, כא).
מעניין כי עליית כוחה של הלאומנות הערבית הארץ-ישראלית הייתה במקביל לעליית כוחה של הלאומנות היהודית המנותקת מבורא עולם. רבים ביקשו לבסס את הישוב היהודי בארץ ישראל על בסיס רגשות לאומיים גרידא. בהסתמכם על "עבודה זרה" של כוח פיזי. של "כוחי ועוצם ידי", אך בד בבד הוקמה ממול בבואה של "אקניאם בלא עם". ביום בו נוצר מדינת ישראל נולד העם הפלשתיני. קבוצה של שבטים - אט אט התאגדה ובוקר אחד קמה והחליטה שהיא עם.
אך העם הפלשתינאי הוא המצאה. הוא לא עם. בהיסטוריה, הפלישתים הם מצאצאיו של נח, חם, מצרים. זהו עם שתמיד פולש בתוך הנכסים של העם היהודי. כך הוא באבימלך מלך גרר, שפלש לבארות אברהם. כך מעכבים הפלישתים את העם 40 שנה במדבר אחרי יציאת מצרים שלא יכנסו לארץ ישראל. בתקופת עלי הכהן, הם תופסים את שמשון הגיבור, הם גונבים את ארון ברית ד'. בתקופת שאול, הפלישתים, הורגים את 3 בניו של שאול, גורמים למותו של שאול ולוקחים הגופות.
בתקופת דוד המלך, שוב "ויקח את...מיד הפלישתים". מאז נעלמו עקבותיהם, יותר לא שומעים מהם. הנביא בספר זכריה כותב "נישא דבר ד' כי להשם אין אדם מכל שבטי ישראל וכו' צור צידון...עזה... וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלישתים וכו' ועקרון כי יבוסי וכו' וחניתי לבית מצביא ולא יעבירו עליהם עוד נוגס גילי בת ציון... עני רוכב על חמור וכו'".
המלחמה האחרונה (גילי בת ציון הנה מלכך בא לך) עם הפלישתים וכתוב גם שהמלחמה האחרונה תהיה עם אדום ובמקום אחר כתוב עם עמלק. המדרש בפרקי דר' אליעזר פרק מד': ר' יוסי אומר וכו' וכו' פלשת עם יושבי צור (עמלק ואדום התערבבו) ואיך עמלק וישמעאל ואדום מעורבים זה בזה והם מכונים ערלים והעם היחיד זה ישמעאל שבאים לחפות את עורלתם.
בברית בין הבתרים, מספרים חז"ל, הראה הקב"ה לאברהם אבינו ארבעה מלכויות, מושלן (ממשלתן) ואובדן (אובדנן). שנאמר: "ויאמר אליו קח לי עגלה משולשת" זו מלכות אדום - שהיא כעגלה דשה. "עז משולשת" זו מלכות יוון, שנאמר: "וצפיר העיזים גדול עד מאוד". "איל משולש" זו מלכות מדי-פרס, שנאמר: "והאיל אשר ראית בעל הקרניים". ותור אלו בני ישמעאל.
אנו מצויים כעת בשלהי הגלות האחרון, אשר מחוברת מסוף גלות אדום. ומגלות ישמעאל. "אוי לארץ" אומר הפסוק, "כי צמדו שור זכר לנקבה, יפתחו וישדדו כל העמקים". עגלה דשה - שהיא מלכות אדום, אוי לנו כשהיא חוברת אל ישמעאל, שהוא השור. יחדיו "ישדדו", יפרו את הסדר הטבעי בעולם, יעשו שידוד מערכות חדש.
הגאולה, כך כתוב בחז"ל, תצמח מתוך גלות ישמעאל. הוא מה שאומרים בסליחות "כלה שעיר (עשיו = אדום) וחותנו (ישמעאל), ויעלו לציון מושיעים"
 |
|
|
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
