|
|
| נשלח ב-24/1/2008 15:21 |
 |
| |
אםשלום
התשובה לשאלתך- בסוף מאמרך המאלף
ירמיהו פרק לה
(ד) וָאָבִא אֹתָם בֵית יְדֹוָד אֶל לִשְכַת בְנֵי חָנָן בֶן יִגְדַלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶר אֵצֶל לִשְכַת הַשָּרִים אֲשֶר מִמַעַל לְלִשְכַת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַלֻם שֹמֵר הַסַף:
(ה) וָאֶתֵן לִפְנֵי בְנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שתו יין:
(ו) וַיֹאמְרוּ לֹא נִשְתֶה יָיִן כִי יוֹנָדָב בֶן רֵכָב אָבִינוּ צִוּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְתּוּ יַיִן אַתֶם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם:
(ז) וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִי בּאֳהָלִים תּשׁבוּ כָל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִחְיוּ יָמִים רַבִים עַל פְנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶר אַתֶם גָרִים שָם:
(ח) וַנִשׁמַע בּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶר צִוּנוּ לְבִלְתִי שְתוֹת יַיִן כָל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵינוּ בָנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ:
(ט) וּלְבִלתִי בּנוֹת בָתִים לְשִבְתֵנוּ וְכֶרֶם וְשָדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה לָנוּ:
(י) וַנֵשׁב בּאֳהָלִים וַנּשׁמַע וַנַעַשׂ כּכֹל אֲשֶר צִוָנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ:
שאת תשאפי לתוצאות האלו?
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2008 15:59 |
|
| |
[ירוחם,
האם זו התוצאה היחידה האפשרית?
הרשה לי לצטט את עצמי  - "תמהתני"...]
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2008 16:07 |
|
| |
אםשלום
גוי זה גוי, הוא לא מבין חוכמות, אצלו אין התר עיסקא, ולו , רק מוכרים חמץ. אם אנשים כאלה את רוצה להיות בסימביוזה?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2008 16:36 |
|
| |
ירוחם,
"סימביוזה" זה בדיוק מה שאני לא רוצה. סימביוזה (בין גוים ליהודים) זה גיור או התבוללות מלאה. בכל מקרה, מישהו מוותר על עצמו לחלוטין. האם אין אפשרויות אחרות? (אני מקוה שיש).
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2008 19:45 |
|
| |
אםשלום
הזקקתני להביא דוגמה של הבדל בין י,היהודים ובין הגויים לפי רש"י מפרשת השבוע.
רש"י שמות פרק יט
ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד,
רש"י שמות פרק יד
מצריים נסע אחריהם - בלב אחד כאיש אחד. ,
ההבדל בין היהודי לגוי- היהודים קודם כל- הם איש אחד, ורק לאחר מכן יש להם לב אחד- שאיפה אחת- אידיאל אחד.
הגוי לעומת זאת קודם צריך להיות לו אידיאל אחד, בכדי לההפך לאיש אחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2008 19:18 |
|
| |
ושמות פרק יח
ח) וַיְסַפּר מֹשׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כּל אֲשׁר עָשׂה יְדֹוָד לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשׂרָאֵל אֵת כּל הַתּלָאָה אֲשׁר מְצָאָתַם בּדּרֶךְ וַיּצּלֵם יְדֹוָד:
(ט) וַיּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כּל הַטּוֹבָה אֲשׁר עָשׂה יְדֹוָד לְיִשׂרָאֵל אֲשׁר הִצּילוֹ מִיּד מִצְרָיִם
המילה ויחד, מפורשת ממילת חדוה, כך ראב"ע מלווה בבעיות דיקדוקיות, וכך רש"י, בלי כל בעיה
בתוספת - ויחד- נעשה בשרו חידודים חידודים,
היום בשעת הלימוד נראה לי לפרש, אולי- כי המילה ויחד בא מהשורש חדד= חידה, ליתרו הנושא של כל הניסים שנעשו לישראל, היה בגדר חידה.
זה אולי(רודולף אני לא נחרץ- רק מעלה אפשרות) יכול להיות הפשט????
אשמח לתגובתכם הנחרצת!!!!
_________________
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 26/01/2008 19:20:22
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2008 20:01 |
|
| |
שתי נקודות:
א. למ"ד בגמ' (מחלוקת בזבחים קטז.) שיתרו הגיע לאחר מתן תורה עם ציפורה ושני בניה, יוצא שכל עם ישראל היו נוכחים במעמד מתן תורה, חוץ מבניו ורעייתו של משה רבנו!
ב. יתרו היה חמור!
"וישמע יתרו כהן מדין", ות"י "ושמע יתרו אונוס מדין", ובפירוש יונתן "אונוס מדין - פירש בערוך חמור דמדין, שכן בלע"ז קורין לחמור אונוס, וכאן דבר הכתוב בגנותו"
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2008 20:29 |
|
| |
מאיר
לא נכנס לסוגיא של אין מוקדם בתורה, מכל בחינה הגמרא לא צודקת לטעמי.
בניו ואשתו של המנהיג היו גם היחידים בכל עם ישראל שלא השתתפו בליל הסדר הראשון, והקרבת קרבן פסח הראשון, כל העם קיים את המצווה עם ביתו- חוץ מהמנהיג, שישב לבדו.
המגמה הזו של הפיכת אנשים גדולים- ללעג ולשנינה- פסולה כך אצל נח- הפסוק מעיד עליו צדיק תמים,, ויש מרבותנו הדורשים אותו לגנאי,
אז מה אם כתוב שהיה צדיק?
אז מה? שפרשה בתורה -פרשה של מתן התורה- נקראת על שמו? אז מה? הוא חמור.!!!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2008 20:51 |
|
| |
[מזוהר,
א. מדוע הינך נזקק למאן דאמר בבבלי כשמדובר בפשט התורה עצמה?
ב. הטוענים כי יתרו היה חמור, יצטרכו להסביר מדוע מקשיב משה לחמור ומקבל ממנו עצות בעניני הנהגה וממשל.]
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2008 21:51 |
|
| |
אםשלום
טענתך- למה משה הקשיב לו? בספר דברים כשמשה משחזר את הסיפור, הוא לא מזכיר את יתרו בכלל.
אולי הוא הספיק לקרא את מן דאמר
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2008 22:06 |
|
| |
ירוחם,
אי השתתפות בני משה בליל הסדר מהווה 'סקופ' קטן יותר. ליל הסדר הוא ליל החירות מעבדות מצריים, מכיוון שבני משה היו במדין ולא תחת שעבוד המצרים, אין זה כ"כ משמעותי כמו שדווקא בניו של המנהיג, השליח הא-לוהי לנתינת הלוחות והתורה, לא נכחו במעמד הגדול של עם ישראל.
כאשר נכתב "כהן מדין" ופירשו 'חמורו של מדין', זה על זמן שהיה יתרו במדין כהן, טרם בואו להתגייר שאז פסק מלהיות 'חמור מדין'.
אמשלום,
א. אני לא נזקק למאמר הבבלי, פשוט שם ישנה המחלוקת ולמ"ד שסובר שיתרו בא קודם מתן תורה, העובדה שכתבתי אינה נכונה.
ב. את העצות מיתרו הוא קיבל לאחר גיורו.
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 26/01/2008 22:08:10
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2008 23:32 |
|
| |
מאייר
קודם אתה מחליט שהם באו לאחר מתן תורה! ולכן יש מיד שאלות, איך לא היו במעמד הר סיני?
נו באמת? הוא התגייר ומיד חזר לארצו?
האם הקיינים היו יהודים?
האם הרכבים היו יהודים?
אתה לא חושב שיש גם גבול לדרשות הלא מבוססות
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2008 09:33 |
|
| |
esrog: אשה - רכוש?
במהלך קריאת התורה בחג השבועות, שמתי לב שהכתוב מחלק את תחום "לא תחמוד" לשתי קטגוריות:
"(1) לא תחמד בית רעך 2) לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך."
הכל היה מובן לי אילו "אשת רעך" היה עומד בפני עצמו, ואילו "בית רעך" היה מצטרף לקטגוריית "וכל אשר לרעך". אך מדוע "בית רעך" עומד בפני עצמו? יתרה מזו, מדוע "אשת רעך" נמצע תחת "וכל אשר לרעך". האם אשה היא רכושו של אדם כמו עבדו, אמתו, שורו, וחמורו?
*****
nocheiner:10/6/2008 23:31
אכן, בפרשת ואתחנן זה מופיע כך:
ולא תחמד אשת רעך , ולא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו וכל אשר לרעך:
זה לא מתרץ את הקושיה אלא מעצים אותה: מה פ החילוק המהותי הזה בין סדר הדברים שבפרשת יתרו לפרשת ואתחנן?
אני מקווה שהאשכול הזה יתפתח [אם כי אני מהמר שהוא יועבר לאשכול על פרשת יתרו שמן הסתם קיים], כי יש לי עוד דברים להוסיף בענין.
*****
סנשו_פנשה:10/6/2008 23:32
בדברות בפרשת ואתחנן:
וְלֹא תַחְמֹד, אֵשֶׁת רֵעֶךָ; {ס} וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
כאן האשה מופיעה בנפרד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2008 09:40 |
|
| |
מיימוני:
יש כאן כמה שאלות:
א. מה פשר ההבדל בין הנוסחאות של עשרת הדברות?
וכאן מתפצלות הגישות. יש שיצביעו על כך כי משה מסכם את המסורת בת עשרות השנים ולכן ייתכנו שינויי לשון מפני שהם אינם כה משמעותיים.
ויש שיאמרו כי השינויים באו בכוונה כדי לרמז לנו חידושים ודיוקים (כגון "זכור ושמור").
ב. כמדומה שהאיסור על "לא תחמוד" בנוגע לאשה ברור. גם אם האשה היא אדם בפני עצמה, עדיין עלול אדם לראות בה אובייקט ולחמוד אותה.
ג. כמדומה שבנוסח הראשון "בית רעך" הוא כלל וכל מה שמופיע אחריו הוא פרט. לעומת זאת, בנוסח השני, כפי שמובא כאן, אכן לא תחמוד של האשה מופיע כאיסור עצמאי, ואולי זה בגלל שאשה היא אדם ולא חפץ אך יתכן גם שיצר הרע לכך גדול משל נושאים אחרים (גזל ועריות נפיש יצריה, ועריות אף שלא בפניו, כדברי הגמרא).
****
אשמח לקרוא את דברי נוך איינר שהבטיח לכתוב...
*****
צעג:
האם קנייני אישה לא נמנים בין שאר הקנינים במסכת קידושין?
*****
mdabraham:
ייתכן שגם אם נאמץ גישה מודרנית יותר, לפיה האישה אינה קניין של בעלה, עדיין לגבי איסור החימוד האישה תיחשב כחפצא שלו. והסיבה לכך היא שהאיסור לחמוד את האישה הוא פגיעה בבעל ובזכויותיו. לשון אחר: כשאדם חומד אישה אין בכך בעייה מצד עצמו (ובפרט אם היא עצמה משתפת פעולה), אלא מחמת שהיא 'שייכת' למישהו אחר. לכן אני לא בטוח שאפשר להסיק מכאן משהו לגבי החפצת האישה (כלשון האשכול הסמוך).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2008 15:00 |
|
| |
מיימוני, מחמיא לי שאתה מצפה לדבריי, אם כי אני לא ממש הבטחתי לכתוב...
אני רוצה להדגיש נקודה אחרת שהיא חופפת לבעיה שהצביע עליה אתרוג ואנכי, אם כי לכאורה חריפה יותר.
הדיבר 'לא תחמוד' מחולק באמצעו על ידי הפסקת פרשה [אם כי סתומה, שהיא הפסקה פחות חזקה מפתוחה]. והנה, ביתרו ההפסקה היא בין 'לא תחמד בית רעך' לבין 'לא תחמד אשת רעך' וגומר, ובואתחנן ההפסקה נמצאת בין האשה לבין הבית וכל השאר.
מה שאומר שהשינוי הוא לא רק בכך שכאן נאמר 'לא תחמד' במיוחד לאשה וכאן במיוחד לבית, אלא שאף מבחינת מסורת הכתיבה יש כאן חלוקה מפורשת של הדיבר לשני חלקים, אבל שני החלקים אינם זהים בין יתרו לואתחנן!
ישנה נקודה נוספת שאשמח לנגוע בה אם יתאפשר, והיא: חלוקת הדברות לעשר, מהי? כלומר, מה ומי מחלק את הדברות ?
|
|
|
|
|
