יתרו

שמות פרק יח

(כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת:

(כב) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ:

(כג) אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם:

(כד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר:

(כה) וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת:

(כו) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:

עם כל הכבוד הראוי נדמה כי העצה הכה  גדולה והחשובה, בכלל אינה עצה חדשה ומהפכנית, אפילו אם הוא לא האדם של המאה ה21, צורת המשטר לפי עצתו של יתרו היתה בסיסית, גם בתקופה ההיא. המשטר במצרים היה מבוסס על שיטה זו
סמל מצריים הנה הפירמידה, שרי מיסים- נוגשים של קבוצות וכו., יוסף מיעץ לפרעה,- יפקד המלך פקידים,
הנצי"ב - מסביר את  סוס ורוכבו טבע בים- כמטאפורה. לכל סוס היה רוכב , זו היתה השיטה במצריים ובכל ארץ שהיתה בה משטר ואירגון- זה אלמנטרי.
מה שמתמיה ביותר במישור האמונה שלנו היום זו אמירתו של יתרו

 הֱיֵה אַתּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתּה אֶת הַדּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִי.

מה פרוש הדבר, שאין ליהודי קשר ישיר עם אלוקיו? האם הפרוש הוא שרק משה יכול לדבר עם האלוקים, אז מה זו תפילה?
קשה לי לקבל את התרוץ כי הכוונה רק לחוקים. וכי מה אכפת היה ליתרו שכל אחד ידבר ישירות אל ה". לשיטתו,- שידבר!!

_________________

 מודה ועוזב

*****
בעלבעמיו:

רואים שמשה לא רצה הירארכיה.
היה אתה לעם וכו' אולי במובן של נבואה.

*****
ירוחםשמ:

בעל
 התמיה שלי היא על חז"ל. שהפכו את עצתו של יתרו לדבר כה  חשוב,
 שמשה לא קיים בצורה ברורה ומהותית את עצתו של יתרו- אנו רואים מן הכתוב.

_________________

וַיּאמֶר מֹשׁה לְחֹתְנוֹ כּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים:
נראה לי כי הפשט של  אלוקים במקרה הזה זה משפט
התמיה שלי היא יותר על חז"ל שעשו מעצת יתרו דבר כה חשוב וחדשני.
הפסוק אמנם אומר שמשה עשה כעצת יתרו. האמנם?  יתרו אומר:
וְאַתּה תֶחֱזֶה מִכּל הָעָם אַנְשׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע
 ומשה עושה?וַיּבְחַר מֹשׁה אַנְשׁי חַיִל מִכּל יִשׂרָאֵל.
 משה יודע רק מי הוא איש חיל- איש עשיה, את יראי האלוקים ושונאי בצע הוא  לא יכול לבחור, הוא לא יודע איך. למרות שכבר אז אני בטוח שהיו הרבה לבושים עם קפוטות ושטריימל. והתפללו בדבקות.
יתרו אומר:     כּל הַדּבָר הַגּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָלהַדּבָרהַקּטֹןיִשׁפּטוּהֵם 
,אבלמשה:הַדּבָר הַקּשׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשׁה             וְכָל הַדּבָר הַקּטֹן יִשׁפּוּטוּ הֵם

יש הבדל בין דבר גדול- וקשה

*****
ווטו1:

ירוח"ש,

עצת יתרו הרי גם מפורשת שהיא "לא טוב היותך לבדך" [ציטוט לא מדויק אך המעורר למקבילה באדם וחוה הפעם היחידה השניה שנאמר "לא טוב" בתורה] שדחתה לדעתו את ההיוודעות הישירה גם למשה עצמו וכבר העירו חז"ל על הצד שלא כך ועי' במאמר ווינרוט שהביא מקאהן.

לגבי דיוק ההבדל בין גדול לקשה כבר הסביר המלבי"ם בטוטו"ד על ההבדל בין חשיבות כמותית לבין איכותית וגם זה מתחבר עם המאמר האמור. [אין המלבי"ם תח"י לכן קיצרתי והמביאו תע"ב.]

על היה אתה לעם, זה דבר הלמד מעניינו, והכוונה לשאול מאת ה' חוקים ומשפטים. וכפי שכתב מיכי, לא כ"כ ברור שיש הכרח לומר שלקב"ה יש מערכת חוקים בנויה ומסודרת מראש. גם הבג"צ, להבדיל אא"ה מוסיף ומחדש פסקים. מה לעשות לא כל אחד יודע איך מדברים עם אלוקים, גם לא כ"א מבין את השפה שלו (של אלוקים), וצריך מתווכים. יתרו בסך הכל הציע להוסיף מתווכים. הנה חנניה שמע שה' אמר שייתכן וכלי בית ה' יחזרו אחרי שנתיים, ומה אמר לו ירמיה? לא שלחך ה'. לא "לא דבר עמך ה'", וכך אמרו חז"ל, שאכן אמר זאת, אבל חנניה לא הבין שמדובר על אפשרות, כך שעדיין לא ראוי לאמרה.
ומה שאמרו בנ"י אחרי מת"ת "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות", בשביל זה היה מספיק מתווך אחד.
אגב, זה מדבר על הצד הרגשי, שלא יכלו להכיל התגלות במלואה, כאשר התגלות במלואה היא הדרך היחידה להגיע לאמת במלואה בנושאים המצריכים נבואה, הם חששו להציץ ולמות, כפי שכבר קרה למישהו פעם. ואולי זה מה שגרם להם לחשוש שמשה היחיד שיוכל לתווך, מכיוון שרק הוא לא התעלף, אפי' לא למחצה לשליש ולרביע,  למשמע קול אלוקים חיים מדבר מתוך האש ואומר "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". רק יתרו בא ואמר, נכון שהקטע של אנכי היה חזק מדי, אבל זה כלול ב"הדבר הקשה יביאון אל משה", משא"כ הדברים הקלים יותר, והיומיומיים, יש יותר אנשים שמסוגלים לתווך בנושאים אלו.  ולמה אנכי ה' אלוקיך, ולא יהיה לך אלוהים אחרים וכל זה כ"כ קשה? לא יודע, פוק לשוקא, וחזי מאי עמא דבר.

*****
mdabraham:

ווטו וירוחם,
ככל הזכור לי, ההבחנה בין הדבר הגדול והדבר הקשה היא מהחת"ס עה"ת (או בדרשות), שביאר שאל משה צריך להביא את הדינים שקשה להכריע בהם ולאו דווקא את הדינים שנוגעים לסכומים גדולים וכדו'. זאת בניגוד למקובל כיום שההבחנה בין בימ"ש שלום למחוזי היא עפ"י הדבר ה'גדול', ולא ה'קשה'.
החת"ס מסביר שיתרו חשב כמו משפטן רגיל, ומשה יישם זאת לפי מידת האמת שלו.

*****
ירוחםשמ:

ווטו
 על ההבדל בין  דבר הקש ה של משה לבין הדבר הגדול של יתרו, הסביר לי אבי ז"ל
בערכאות של גויים וכן אצלנו בבתי המשפט האזרחיים. השופט נקבע לפי גודל התביעה, כלומר עד חמישה מיליון שקל דן בית המשפט לשלום. מעל הסכום הזה בית משפט מחוזי, לא משנה עד כמה מורכב וקשה הנושא הנידון, מה שקובע זה גודל הסכום. לעומת דין התורה שגודל הסכום אינו הגורם מי ידון בדיון.
שמתי לב השבת כי יתרו אומר למשה  עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים.
 איך יתרו הגר החדש מבטיח למשה איש האלוקים, שאלוקים יהיה איתו, אולי נדמה לי ששוב
פרוש המילה אלוקים הנו משפט, יתרו כאילו אומר לו, למרות הצעתי, אשר לכאורה אתה עלול להפסיד מסמכותך ולהפך האלוקים יהיה אתך,
לעומת דעתו של וינרוט ואולי כהשלמה, מסביר רבי י. איבשיץ, את הבעיה השיפוטית של משה
כשני אנשים מגיעים לדין תורה, משה רבנו ברוח הקודש יודע מיד מי חייב, אבל מה יקרה שהחייב יביא עדים שהוא הזכאי הרי על פ י דין תורה, על פי שני עדים יקום דב הי  משה לא יכול לפסו, איך    יפסוק כנגד הצדק? כנגד דין תורה?  לכן התורים כנראה התארכו.

מה אכפת לרש"י שמשה עלול לדבר יותר? בדיוק במצב וביום הזה? . מה דוחק אותו לפרש כך?

_________________

מודה ועוזב

מקובל להסביר ולפרש כשמשהו לא ברור, אבל כאן הרי הפסוק עצמו כותב בפרוש שיתרו שמע על יציאת בני ישראל ממצרים?

מה חידש רש"י?

_________________

מודה ועוזב