יתרו

לכאורה כוונת הפסוק 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך' שמותר לעשות מזבח בכל מקום בו היתה התגלות ה'.
וכן נראה שהיה המנהג הקדום בתקופת האבות והשופטים. 

אריאל
1. נניח כדבריך. הסיוע למו"נ נותר.
ב. א נזכר מאומה על קרבנות ממשפט זה. חשבתי שהכוונה כנזיפה מוסתרת, אתם חושבים שהכל תלוי בהקרבה, ולא היא, אברכך היכן ש"יתחשק לי" ולא היכן שיש קרבן

בפרשה: 
"וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן" - 
לדעתי "רואים" איננו בא לתאר את פעילות העין, אלא כאן המילה משמת כביטוי כלומר "מרגישים וחושבים" על  מעמד הר סיני "בכללותו" (כמו "וירא אלוקים את האור כי טוב") אלא שבמקום להשתמש במילים "מעמד הר סיני" - שאינם מביעות את ההרגש היוצא-דופן באופן מפורש, לכן פירט "את הקולות ואת הלפידים וכו'". ומ"ש "את הקולות" לפי הפשט איננו הדיבור של עשרת הדברות אלא הקולות האמורים לעיל "קולות וברקים" - כלומר ברקים=ברקים, קולות=רעמים.

בהפטרה: 
"בשנת מות המלך עוזיהו" 
- לפי המקובל זוהי נבואתו הראשונה של ישעיהו, מאחר ובה מופיע דבר שנראה כהקדשתו לנביא. אבל פירוש זה איננו סביר, שהרי בישעיהו א,א כתוב שישעיהו ניבא גם בימי עוזיהו, וא"כ מוכרח שניבא עוד לפני מות עוזיהו. גם ביחזקאל מצינו בפרק ל"ג (פס' ז') מה שנראה כ"הקדשה", אבל ברור שזה לא "ה"הקדשה, שהרי קראנו על הקדשתו של יחזקאל כבר בפרקים ב' וג'. לכן אפשר לומר, ובלא דוחק, ש"הקדשה" אמנם מעידה על שליחות מסוגחדש אבל לאו דווקא ראשונה לפני כל נבואה אחרת של אותו נביא. (ואכן המתבונן בספרים ישעיה ויחזקאל בפרקים  האמורים ימצא שזה בתחילת עניין חדש. גם בישעיה מצינו בפרק ס"א "יען משח ה' אותי לבשר ענוים" ויותר מפורש ומוכיח לדברינו - בפרק מ"ט "ויאמר נקל מהיותך לי עבד להקים את שבטי יעקב ונצורי ישראל להשיב, ונתתיך לאור גויים להיות ישועתי עד קצה הארץ".)
עוד י"ל ע"פ חז"ל, שאמרו ש"בשנת מות המלך עוזיהו" - הכוונה בשנה שנצטרע, שהמצורע חשוב כמת - ניתן להבין ע"פ זה את צורת הנבואה - שהרי (כך כתוב בספר "דברי הימים" - ) עוזיהו נצטרע מכיוון שביקש להקטיר קטורת בבית המקדש, וזה היה אסור לו שהרי הוא אינו כהן וזר פסול לעבודה (ואע"פ שהוא מלך). ולכן גם ישעיה ניבא במקביל לזה - שראה את הקדושה הגדולה, ונזעזע ואמר שהלוא הוא "איש טמא שפתיים" ואיך הוא ראוי לקרב אל הקודש, ואף המלאך העונה לו לא ענהו אלא בנתינת גחלים על שפתיו של ישעיהו, מה ששוב מראה על הצורך בזהירות מלקרב אל הקודש. 
והואיל ואתא לידן - פרק ו' בישעיהו מסתיים לכאורה בלא המשך מובן, אבל ההמשך האמיתי הוא -שכאן מסיים ב"כאלה וכאלון אשר בשלכת" - והפסיק העניין משום מה שהיה בימי אחז, שהוא מעניין ה"שלכת" האמורה, כלומר החורבן והקושי, ובפרק י"א חוזר לעניין הראשון - שאותו אילן שעמד בשלכת, לא יישאר בשלכת לעולם אלא "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה"

אפשר לדון האם באמת זו הנבואה הראשונה, אבל כלל אין להוכיח מזה שהיא בשנת מות המלך עוזיהו, שהרי הנבואה הזו בהחלט יכלה להיות בימי המלך עוזיהו בזמן שעד מותו.

אני מסכים, אבל למרות שבמחילה מצאתי בדבריך סתירה ("אין להוכיח שהנבואה בשנת מות עוזיהו, כי היא יכלה להיות בשנת מות עוזיהו"?), מ"מ אם תדקדק בדבריי תמצא שלא כתבתי שזה לא ייתכן אלא שזה לא סביר - א. כי אם כתוב במפורש שהוא התנבא בימי עוזיהו - סביר שהתנבא יותר משנה, למרות שזה לא מחייב. ב. כי אם כתוב "בשנת מות" - משמע שזה אחרי, כך לפי דעתי. ג. כי אם הנבואות נכתבו לפי סדר - אז הרי יש כבר שש פרקים לפני. ואם הם לא נכתבו לפי סדר, אז מה הטעם לומר שזה בשנת מות המלך עוזיהו? הרי אין לזה שום נפקא מינה להבנת הנבואה. אלא אם כן נאמר כחז"ל, שזה בשנה שנצטרע עוזיהו, ואז זה אכן עוזר לנו להבין את הנבואה - כמו שפירשתי לעיל.

גם יש להוכיח מתוכן הנבואה - "שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו" - לא סביר שהוא מדבר בכזו ציניות כבר בנבואתו הראשונה. אע"פ שודאי ניבאו כבר לפניו, מ"מ אדם אמור להתחיל בשם מה שיש לו לומר בעצמו אא"כ הוא מסתמך על דברים שאמרו לפניו. לעומת זאת, הנבואה בפרק א' - אע"פ שהיא קשה, מ"מ היא מתאימה גם לסגנון של נבואה ראשונה

(ג) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה:
(ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה:
למה שם האחר? היה צריך לכתוב ושם השני. כמו  אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם:
מסביר המלבים ילדים זה  לא כבשים ילד זה כל אחד עולם משל עצמו.

וסמכות פרשנית

אין הכי נמי

הבנתי -לפי הפשט שלך יציאת מצריים היה אפשר להבין מהכתוב כי כשכתוב יציאת מצרים. זה היה במטוסים.

משה יושב לשפוט את העם, ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב. מציע יתרו שימנו מערכת שפיטה. דא עקא, מערכת שפיטה - צריך נביא ושופט בעל סמכות. לפיכך אומר הקב"ה למשה הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך וגם בך יאמינו לעולם, ואז יהיה בכולם מכוחך, ויהיו מתוך העם ראויים להיות גם כן שופטים, אבל אין די בכך, אלא "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", כדי שהשפיטה תהיה מערכת מסודרת ומוסמכת כראוי, צריך כללים בסיסיים ברורים, והיא פרשת משפטים, וכאן שזהו השלב הראשון של יצירת מערכת תורנית לעם שזה עתה קם, לכן כאן נכרתה הברית, וכאן ניתנו עשרת הדיברות הקדושות שיהוו בסיס לכל דברי התורה, ומייד לאחר השלמת שלבי הברית, עולה משה ומקבל הציווי על הקמת משכן העדות בו יהיה ארון הברית עם הלוחות, ולאחר מכן נבנה המשכן, ובתחילת ויקרא - חציו הראשון של ספר ויקרא עוסק במקדש וקדשיו, ולאחר מכן מייד מצוות הקדושה לכל העם ולכהנים, ובספר במדבר שאר מצוות כל אחד לפי עניינו במקומו, ובספר דברים עניין הזהות היהודית שעניינו יבואר במקומו, לקראת הכניסה לארץ וגיבוש העם באופן סופי.