זה לא סוד שרוב האנשים מגלים את נושא המין מי יותר ומי פחות בין הגילאים 13-17
(מלבד אותם צדיקים אשר זוכים להיות טהורים מכל ידע עד חתונתם שלאחר בדיקה אם הרבה אנשים לא הייתי מעריך אותם יותר מ25 %)
רבים בישיבות עוברים על איסור שז"ל כדבר של יום ביומו וכדבר של מה בכך
יש אף אשר עושים זאת בצוותא עם עוד חברים
וכל זה קורה בדרך כלל מתוך תמימות וחוסר ידע בשלב שבו הדבר נודע בכל מיני דרכים אל הנער
האין כאן פשיעה בהכנת הנער לקראת החיים ויש צורך להכין את הנער בנושא זה
או דילמא כיוון שיש סיכוי קטן שהוא יגדל בתמימות עדיף לתת לדברים לזרום כמות שהם
אשמח לקבל את חוות דעתכם
ובהמשך אתן גם את חוות דעתי
נשלח ב-20/1/2008 18:17
לעניות דעתי, היות שאנו אמונים בראש ובראשונה על שמירת השולחן ערוך, אין מנוס מללמד את הנער הלכות אלו. זה קודם לכל שיקול אחר, צודק ככל שיהיה.
מעבר לזה, אינני סבור שיש הצדקה למחוק את הנושא כליל. ברור לי שזה מביא לנכות מסוימת שלפעמים לא נרפאת לגמרי לאחר הנשואין.
(ברמז: העובדה שבחור צריך ללכת למדריך, אומרת הכל)
אמנם זה נושא רגיש ועדין שמיעוט העיסוק בו יפה וריבויו ממלא את הראש בדמיונות ומכניס את הנער לתסכולים ובעיות.
נשלח ב-20/1/2008 20:44
אוהב, מה עם מבחן התוצאה? הרי יש כמה גישות לנושא זה בישיבות שונות, ומן הראוי לבדוק אם התוצאות שונות. לבי אומר לי שבנושא זה החיטוט רק מפריע ומקלקל, וההתעלמות מועילה יותר, ואם כי הקניזי צודק שיש כאלה הסובלים מההתעלמות, העצה לזה היא שמחנך שמבין יתמקד רק באלה שנראה שזה עלול לקלקל.
_________________
לאו מר בריה דרבינא חתים עלייהו (יבמות כב.)
נשלח ב-20/1/2008 21:38
פצעי אוהב
אני חושב שאתה מגזים, הן ב25% שלא יודעים, אולי פעם המספר הזה היה נכון. והן בהנחה המקטרגת של נכשלים דבר יום ביומו. המציאות היא שרוב הבחורים יודעים מעט או יותר או הרבה יותר, והידע שלהם בא להם בעיקר מקריאת ספרי איסורים חרמות ואזהרות, כך שהם יודעים גם מה אסור.
בצעירותי חשבתי שזה סוג של התעלמות, זה נושא קשה והמחנכים לא יודעים להתמודד עמו. היום אני חושב שלמרות שכל זה נכון, בכל זאת ההתעלמות היא קצת מכוונת. העיסוק האובססיבי בנושא בחצרות אחרות לרוב אינו מגביר קדושה וטהרה. והשיטה הליטאית היא להתעלם, ומי שחטא פעם אחת, שלא ישוב להתבוסס בנושא שוב ושוב, כי זה לא יקח אותו למחוזות טובים יותר.
הערה אגבית לגמרי, אני חושב שגם היחס הליטאי לקבלה, מכוון. ואולי אף יש קשר לנושא האשכול.
ועדיין אפשר לאחוז בזה ולא להניח מזה. להזהיר את המתבגר בקיצור ובעדינות, בלי להאריך ולהסביר מה שמיותר. יש את יד שלוחה בסגנון הרב וולבא, ויש גישות הממעיטות עוד יותר. ההתעלמות המוחלטת בונה על זה שהנער יודע לבד. לא מוציאים את ספרי הקדושה מאוצה"ס, אלא סומכים שהם יגיעו לידיים של הנערים.
הקניזי מה כל כך רע שצריך ללכת למדריך? לענ"ד זה אחד הדברים הטובים (היחידים?) שדורינו התברך בו. אמנם אף אחד מאיתנו אינו מחבב את הריכוזיות שיש בכל הדברים הללו (כפי הביקורת החריפה של הרב סולבייציק על עוז והדר וקופת העיר, יעויין שם שם), אבל יש בריכוזיות הזו לפעמים גם דברים טובים.
נשלח ב-20/1/2008 22:42
לאחר שסיימתי להקליד את הערתי ראיתי את ביקורתו של לומדמכלאדם על הריכוזיות וב''ה שכיוונתי לדברי חכמים.
מדוע להפיל הכל על מוסדות החינוך?
ואיפה ההורים? וכי עיזים המה?
התלונות כלפי מערכת החינוך החרדית משקפת תבנית מחשבה מודרנית שכבר הסכינה עם עיקור וסירוס התא המשפחתי והעתקת מרכז הכובד של הגורמים המעצבים את זהותו של היחיד מהמעגל המשפחתי המצומצם לרמה הקהלתית.יש להלין על מה שמערכת החינוך החרדית עושה ועל הרחבת השפעתה לתחומים לא לה ולא במה שהיא אינה עושה.
אכן להורים לא נעים לדבר על הנושא, בשל השמרנות הנוצרית העומדת בבסיס אובססיית שימור בתולי מתבגרנו, ועל כן נוקטים בגישת מיקור החוץ. יש לשוחח על נושא המיניות עם ילדים בגיל צעיר מאוד ולא דווקא בהקשר של איסורים וחרמות. כאשר נושא המיניות אינו משתייך למחוז הסודות האפלים אלא מהווה חלק אינטגרלי מהשיח בין הורים לילדיהם, אזי שיחה בת 10 דקות על איסור שז''ל אינה הופכת לכדי אירוע טראומטי לאב ובנו. ולהורים שאינם מסוגלים לפתח נושא שיחה בנידון, כדאי לשקול הימנעות מפעילות פרוקריאטיבית בכלל.
במחשבה שניה יש לזהות הבזק אור חיובי בעובדת אלם פיהם של ההורים שכן חלק גדול מהטירופים הרווחים במרחב החרדיות מקורם ביוזמות תוצרת בית. אין צורך בדמיון ממריא שחקים בכדי לתאר את קצה הקרחון של הטירוף הפוטנציאלי שמוסד הקשירות וסדי הצניעות המורמונים יראו כמשחק ילדים לידיו.
ואשר לעובדות לא ערכתי סקרים מקיפים בנידון, אבל יכול אני להעיד כי אני הקטן התחנכתי במוסדות חינוך ליטאים, ובגיל 15 הר''מ העביר לנו שיחה בת 10 דק' שבהחלט הספיקה להעביר לנער ממוצע את המסר הנדרש. כל האובססיה החסידית שמקרינה גם על החיבורים ההזויים מפרי עטם של ליטאים ואף דל'ים המתמחים בנושא היא לזרא בעיני. אני אשתדל אי''ה להרחיק את בניי שיחיו מהספרות החסידית כמו זאת מבית מדרשם של החוגים הדל''ים האובססיבים לנושא ולראות בה אם בכלל כספרות פולקלור ולא ספרות הדרכה.
תוקן על ידי רב_סיינפלד ב- 20/01/2008 22:50:43
נשלח ב-21/1/2008 00:57
רב סינפלד
אכן כמו שאתה כותב מנסיוני עם בני נוער שאני עובד איתם
כל מי שזכה לשיחה קצרה בנושא זה מצבו טוב בהרבה מאלו אשר גוזרים על עצמם שתיקה,
רבים מדי אף במחנה הליטאי אינם עוברים הדרכה מינימאלית ומשלמים על זה מחיר מי יקר יותר ומי זול יותר.
כיון שאני עוסק אם נוער ראיתי בודאות כי הדבר רק הואיל וברוב המקרים היה מדובר דווקא בהורים אחראיים ולאו דוקא במישהו מן המערכת, אני באופן אישי לא עברתי הדרכה בנושא ואכן אני מיצר על כך.
הדרכה בנושא זה אפשר לראות בחוברת "יד שלוחה" שנמצאת בספר "שערי גדולה" וכן בספר "והייתם קדושים" וכן הרב וולבא כותב בספר "זריעה ובניה בחינוך" כי יש לדבר בנושא זה
פתחתי את הלינק הזה כדי להעלות את המודעות לעניין
נשלח ב-21/1/2008 01:09
ואם יחשוב מאן דהוא שהמונופול על ספרי הדרכה שייך לחסידות תולדות אהרן הרי שיש לי הכבוד להפנותכם אל הלינק הבא של דרשה מורמונית ידועה (שגם להם יש שריטה בנושא)
מה שחתול יודע לבד, צריך בחור כשרוני לשמוע ממדריך? זה חולני.
---------
מאיר
נשלח ב-21/1/2008 19:31
רבי סיינפלד אני מוחה על הביטוי שריטה בנושא הקדושה
לא מתאים לך
בתורה אין שום דבר מיותר ואם התור ה ראתה לנכון לספר לנו שיעקב אבינו היה נקי בנושא הקדושה אז יש לנו ללמוד מכך
נשלח ב-22/1/2008 01:54
קלף, איפה התורה מספרת את הנ"ל
נשלח ב-22/1/2008 12:39
ראובן ראשית אוני
ראה מה כותב רשי
נשלח ב-22/1/2008 16:25
קלף
דברי רש"י שמקורם אמנם מחז"ל, תמוהים. שהרי נאמר לגבי מכת בכורות, (תהלים קה לו) "ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם". ובודאי ברור הדבר שאין מצרים "חשודים" על שמירת הברית...
נשלח ב-22/1/2008 19:21
כל מקום והקשרו. אצל יעקב סביר שהיה זה באמת ראשית אונו, ואצל מצרים סביר שלא.
ברור שאין כאן הכרח מהפסוק, אלא אסמכתא מסתברת.
נשלח ב-23/1/2008 01:52
יש שם בס"ה דרשה יפה, אבל לבא ולקחת את זה כעובדה היסטורית זה קצת מוגזם.
נשלח ב-23/1/2008 10:39
מוגזם.
מה מוגזם
האמנם אתה למוד תנך בגובה העינים? ביסט המזרחוניק?
נשלח ב-23/1/2008 16:06
האמנם נכנס ניצוץ "לומד" בקלף? <סמיילי>
בענין דרשת חז"ל, ברור שהם אמרו דבריהם בצורה מוחלטת ולא כוורט. יעקב מוזכר כיחיד שזכה לדרגת קדושה כזו, אפי' יוסף הצדיק (צדיק=מידת יסוד) מוזכר כמי שאינו כזה. תשאלו שלשון הפסוק מוזכרת כך גם על מצרים? נראה פשוט שחז"ל ידעו, במסורת, מן הסתם, שאצל יעקב זה ממש ואצל מצרים זה כלשון בנ"א המתכוונים לבכור בצורת אדם, ולא למזיקים הנבראים וכידוע (אולי מיימוני יסביר למי שלא הבין <סמיילי>)