התיחסות לנושא הקדושה בישיבות קטנות פשיעה או דרך

אשר
אני לא יודע מה זה "דרשה יפה". מה חז"ל רצו לומר בזה? מה זה נוגע אלינו?

ברור שהכוונה שנתייחס אל יעקב ככזה. ואם חז"ל מתייחסים אליו כך, סימן שאישיות כזו הוא באמת היה, ואפשר להכיר זאת מקריאה בין שורות הכתובים, וכך עשו חז"ל.
אתה יכול להגיד שאינך מבין זאת, אך נא לא לעשות מחז"ל מפגרים או כותבי ספרות חסרת טעם.

בכלל נראה לי שהמאמר הזה בענין יעקב אבינו עליו השלום, לא קשור לדיון כאן, ותסלחו לי על ההתפרצות.

כשחז"ל מתארים מצב של פרישות ואומרים שזה דרגה כ"כ נשגבה עד שבכל העולם לא היה מי שהגיע לזה, זה מראה על חריגות לא על נורמה, כמו שאצל ר' אליעזר כתוב מגלה טפח ומכסה טפחיים ודומה כמי שכפאו שד, ולעומת זאת האומר... אני בבגדי והיא בבגדה, יוציא ויתן כתובה.

ברור אם כן שהנורמות שצריך להציב בפני הנוער הם לא הנורמות של כמי שכפאו שד אלא להיפך, וגם בנושא הזה,  ההדרכה המתחסדת שדורשת מהנער להתכחש למיניותו, מתפוצצת לנו בפנים.

הדרך הנכונה צריכה להיות הנהג בהם מנהג דרך ארץ, כדי שיגיע לזה בצורה בוגרת, צריך ללמד אותו איך להתייחס לבנות, צריך ללמד בצורה מסודרת את המערכות בגוף ואיך הן פועלות, ולנצל כל הזדמנות שהנושא עולה בדרך הלימוד (במקרא במשנה ובגמרא) לפתוח דברים, ולא לעקוף או לשקר, הדרך הזאת מביאה רק אסונות.

מזל טוב על הפורום הזה שגליתי לאחרונה.

אקווה שתסלחו לי על מלתא דבדיחותא מענין המדובר. כשציפיתי בהקליפים והתמונות של הבר מצוה של נכד האדמו"ר מבעלזא חשבתי בעצמי הקטן הזה בוודאי עתיד להיות קדוש מרחם.

לי אין אמנם נסיון עם מספר רב של נערים, וחינוך איננו המקצוע הרשמי שלי.

אבל מנסיון שלי עם מספר נערים קטן, ראיתי שיש הבדל בין סוגי משפחות ובין טבעיהם של בחורים שונים.
הצורה הטבעית היא כפי שציין סיינפלד הוא חינוך מיני מנוער בבית ובמסגרת המשפחתית, אבל לא תמיד (ואולי אפשר לומר בדרך כלל, ובעיקר בבתים חסידיים) הנושאים הללו הם טאבו מוחלט שאין עליו כל לגטימיות של דו שיח.

ולכן, בבחורים סטנדרטיים ולא חריפים במיוחד, על פי רוב עדיף לא להתערב בתהליך הטבעי של גילוי המיניות של הבחור, כי כשזה בא ממחנך זה נופל עליו בצורה פתאומית קיצונית וטראומטית יותר, ואילו בגילוי טבעי מתוך סקרנות ורמזים שונים ועקיפים כל אחד מתמודד עם זה בצורה מיוחדת משלו כמו שמתפתחים מרבית בוגרי קהילות אלה.

בבחורים שיש חשש שהנושא מטריד אותם והדבר עלול לפתח אצלם אובססיות או רגשות אשמה סביב מיניותם, כדאי להתייעץ עם בעל מקצוע איך ובאיזו צורה לחשוף את הילד לדבר בצורה בריאה.

אנשים בעלי ידע בנושא, אשמח לשמוע אלו סימנים יכולים להוות תמרור אזהרה לכך שילד מוטרד מנושאים אלו (כאשר יש חשש שמפריע לו משהו, ואולי זה בתחום הזה).

ישנו מכתב מהרבי מליובאויטש בנוגע לחינוך מיני לנערים, שם מדבר בחשיבות הדבר אך בקבוצות קטנות ובהתאם לאופי הנער. אחפש מכתב זה ואעלהו כאן לטובת החברים.

אולי יש מקום להעלות  באותו הקשר את הדילוג המטריד  של מורות בית יעקב על כל נושא מביך המופיע בתנ"ך, מאז ומעולם תהיתי מדוע יש להיות צנועים יותר מן התורה או מרש"י שכתב את פירושו לבן חמש למקרא (!).

לא עדיף שהבנות תשמענה את הדברים בצורה טהורה וישרה מאשר בצורה עקומה ומעוותת ממקורות אשר אין למורה שמץ מושג מהם?

יותר מזה- אצל הבנות ההרהור בדבר לא יכול להביא לשום תוצאה לא רצויה כפי שזה יכול להביא אצל הנערים ואם כך מה הטעם לכל זה, אם לא חוסר מסוגלות המורה להתמודד עם הנושא?

הקניזי: "(ברמז: העובדה שבחור צריך ללכת למדריך, אומרת הכל)"

יהודים יקרים

קדושה אינה מחייבת ניתוק מתחושות טבעיות. חתול אינו רואה אינטרנט ואינו צריך מדריך. ברר נא בן כמה הוא מוסד הדרכת חתנים ובן כמה האינטרנט. מה היה לפני זה? אלו לא ראו אינטרנט ואלו לא הלכו למדריך.

מחנכים שאינם רוצים לקחת אחריות, אינם מחנכים.
אם הדבר רפוי בידך, חזק ידיך. עדיף לתת לעניין להסתבך??? מי אמר לך דברים אלו?

לפני האינטרנט שיחקו הבנים והבנות יחד בחדר הילדים בקיבוץ. ולפני כן בעיירה ולפני כן באוהלים במדבר...
ואילו אצל היהודים אמנם לא היה "מדריך" אך מסתבר שהנער הצעיר קיבל הדרכה מסוימת אולי מההורים, שכן על פי תרבות הקדושה היהודית מאז ומעולם הדברים היו מוצנעים ולא לעין כל כמו החתולים המסתובבים ליד ביתי והחילונים המתחילים להידמות להם.  ואדרבה אולי תתאר לנו איך התייחס נער צעיר בתרבות הקניזית לחלקי גופו האינטימיים?

בכל אופן, נושא האשכול הוא "התיחסות לנושא הקדושה בישיבות קטנות פשיעה או דרך?"

ואנכי הקטן ניסיתי להבהיר שאמנם יש כאן פשיעה אך לא מצידו של המחנך אלא מצידו של מנהיג הדור שאינו. שכן, מחנך רגיל שהוא עצמו לא קיבל הדרכה נורמלית והוא עצמו אינו יודע איך להתייחס לעניין ובאופן ציבורי - בוודאי לא תעלה על דעתו האפשרות לדבר על כך בפומבי משום שהוא לא יכול לקחת אחריות על מעשה זה.

יהודים חשובים

הבנתי, בעצם אנחנו אומרים את אותו הדבר, למעט הויכוח מה ראוי ונכון להיות בתרבות הקניזית.

לעניות דעתי, בתרבות הקניזית נער/ה הי/ת/ה מודע/ת לכל חלקי הגוף לפי היחס הראוי. מודעות לעולם אינה אסון.
אגלה לך סוד נוסף: לא רק לגוף צריך מודעות, אלא גם למין השני. מודעות, לא מעורבות.

בענין התרבות הקניזית  - שאלתי היתה - מי הכניס להם את המודעות? ובאיזו דרך?

אני מנסה להעלות בדעתי היאך מגיע/ה נער/ה צעיר/ה למודעות בנושא המין - ללא הדרכת מבוגר - ומשום מה אני לא מצליח...

תוקן על ידי יהודים ב- 10/03/2008 17:57:46

כבחור שעוד לא מלאו לו 21 שנה אביע את דעתי.

נראה לי שסיהרא צודק בגישתו שצריך הדרכה טהורה פשוטה ולא ארוכה ומסובכת כמו שהזכירו כאן.

ועם זאת גם הקניזי צודק, לפחות בהודעתו האחרונה (אינני בא למעט את שאר ההודעות) - המודעות היא דבר שמוטבע באדם, כמו שהמודעות לאוכל, להבדיל, מוטבעת באדם. כל השאלה איך זה מתפתח אחרי שלב הילדות.

אמנם זה שונה מנער לנער. יש מי שיוכל ועדיף לו להמנע מכל דבר עד גיל בוגר. ויש מי שעדיף לו להכיר את הנושא מהצד הטהור כמובן בגיל יותר מוקדם, וכדברי הקניזי - מודעות, לא מעורבות. מודעות באופן חיובי, תרתי משמע - מודעות ולא אי מודעות, ומודעות בצורה הנכונה.

ובדרך כלל האב הוא היודע מה נכון לבנו. ולפיכך הקשר עם האב הוא שומר את הנער מחטא. ודבר זה למדתי גם באחד מספרי החסידות (כמדומני יסו"ה), שכמו אצל יוסף שדמות אביו נראתה לו והצילתו מחטא, כך אצל כל אדם זה סגולה להינצל מהחטא. ומצינו שאליהו הנקרא מלאך הברית, הוא שישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

כל זאת אני כותב מנסיוני כנער שזה עתה מתבגר. כמובן אתם יכולים לחלוק עלי.