הרב סילמן על לגיטימיות העבודה והיציאה ממסגרת לימודית מלאה

-  הקשר בין תופעת הנשירה לאימוצה הגורף של שיטת הלימוד הליטאית שאינה מתאימה לכולם והעדר מסגרות אלטרנטיביות.

-  המסגרת החינוכית האחידה כבעיה המרכזית המובילה לתופעה הנשירה.

-    על הקשר המפוקפק בין ההיצע דהיינו אחידות המסגרת החינוכית לבין הביקוש דהיינו גחמות ההורים ותחושות הבושה מצאצאים המתחנכים במסגרות חינוך אלטרנטיבים.

לאור התובנות הנ''ל, הרב סילמן מבהיר כי:

....זה בהחלט מצריך שינוי חברתי עמוק, אבל כפי שייצרנו חברה שאפתנית לתורה, לבעל שיהיה אברך כולל, אנחנו יכולים ליצור חברה שבה אדם עובד ועמל לפרנסתו, ובערב משתתף בשיעור תורני כל שהוא יש לו מקום מכובד בחברה.  הוא איננו סוג ב'.

בתגובה לאמירה הנ''ל שבאקלים הנוכחי נחשבת כפרובוקטיבית, המראיין שואל (מנקודת מוצא המשקפת את השטחיות  והרדידות  הפרימיטיבית הרווחת במקומותינו):

האברך שיושב ועמל בתורה יהיה באותה דרגת חשיבות כמו האיש העובד?

לשאלת המראיין הרב סילמן משיב תשובה בסגנון של יש סוג א' ויש סוג א' א' א' וכי יש לכוון את החינוך לאפשר גם את התפתחותו ולספק את התנאים המתאימים לסוג א':

לא באותה דרגת חשיבות, לימוד התורה הוא הדבר הנעלה ביותר, ומי שמקדיש עצמו לתורה אשריו ואשרי חלקו, אבל שיהיה ברור שמי שעובד הוא אדם שמפרנס את משפחתו, תורם להחזקת מוסדות תורה ומסייע ללומדי התורה ויש לו חלק בתורתם . בדורות קודמים היו תלמידי חכמים עצומים שחלק מהיום עסקו במסחר או עבדו לפרנסתם. באותן שנים איש לא ראה באדם עובד בעל דרגה נמוכה. נער שברור היה שאינו יכול לשבת וללמוד תורה הלך ללמוד מלאכה ועסק בה. זו לא הייתה בושה. אני בהחלט סבור שגם היום נער שאינו יכול לשבת וללמוד צריך ללמוד מלאכה ולהעסיק את עצמו.

שימו לב לתשובת הרב סילמן על שאלת הכתב בדבר ''ומה עם השירות בצה''ל?'' שבעקיפין מצדיק פתרונות שילוב יצירתיים:

לא אמרתי שיש להוציא אותו לחלוטין מעולם התורה. אבל צריך לבנות לו מסגרת מתאימה. בוא נזכור שמדובר בנערים צעירים, דמותם עדיין לא מעוצבת, יש להם הרבה מה ללמוד כדי שיגדלו חהודים יראי שמים. זה נושא מאוד מורכב, גדולי התורה עוסקים בו באינסטיביות רבה, ויש צורך לגבש פתרון כולל לנושא.

שאר הראיון עוסק בנקודות מעניינות אחרות כרלוונטיות של צורת ההסתגרות התרבותית של העת האחרונה נוכח אתגרי העתיד.

--------------------

נראה לי שיש הסכמה מקיר לקיר בין חברי הפורום באשר לנקודות העקריות העולות מדבריו של הרב סילמן. ברשותכם, אבקש להציע מספר נקודות לדיון:

1) מקריאת פתרונותיו של הרב סילמן לשלל בעיות הציבור החרדי, ושאר פעילותו הציבורית הענפה,  לא ניתן להמלט מהתחושה לפיה הנ''ל הינו מאמין בלתי נלאה בהנדסה חברתית – הכרה המאפיינת מצטרפים לחברות אוטופיות בכלל, (במקרה הפרטי של הרב סילמן מעברו מחרדיות כללית – חסידית היסטורית לאימוץ חרדיות העת החדשה שעוצבה בצל ישיבות ליטא). שום בדל מחשבה בכיוון ''איפה טעינו''?

2) הרב סילמן מבטא תפיסת עולם די רווחת בקרב בני שכבת גילו. שכן  האידיאולוגיה החרדית הרשמית שהזינה את דורו של הרב סילמן, דהיינו זו שהוכתבה על ידי מעתיקי השמועה הרשמיים כחזון איש הרב מבריסק ואף הרב שך לא הורתה שחור על גבי לבן  את עיקרי  ''האידיאולוגיה הנמוכה'' שהופצה והוטמעה בעיקר בקרב הנשים ואשר הובילה ברבות הימים לשלילת לגיטימיות העבודה.  נביאי האידיאולוגיה הגבוהה בהחלט סיפקו אמירות אשר דישנו את המצע לנביטתה של האידואולוגיה הנמוכה, אבל את האשמה יש לתלות בעיקר ברמת האינטלגנציה הנמוכה של הוגיה ומפיציה, ובעיקר בצורך הקולקטיבי של קהל המאמינים.  לעומת הרב הסילמן המשקף את האידואולוגיה הגבוהה, בשנים האחרונות, אנו עדים למגימת זליגה  של האידיאולוגיה הנמוכה לעבר האליטה הרבנית ובעיקר לעבר הדור הצעיר.  אם בעבר אי הלימוד בכולל היווה עברה קרדינלית בעיקר בעיני הנשים וכמקדם בושה בזירת השידוכים והמעמד החברתי, הרי שלאחרונה האידיאולוגיה הנמוכה הנ''ל הומרה לכדי השקפה צרופה המושמעת מפי רבנים רמ'ים ומשגיחים. כמה וכמה מפעילי אגודה אחת שמעו מרבנים צעירים שפעילותם למען מתן לגיטימיציה לעבודת בעלי בתים מהווה את ''המריית פי גדולי הדור אשר הכריעו בדבר המדיניות החינוכית הראויה לדורנו''.  קשה למצוא רב או נושא משרה ציבורית צעיר שיבטא את עיקרי הנקודות שהרב סילמן העלה, גם אם הוא מאמין בהם בלב שלם.   מן האמור לעיל מוכח בפעם המיליון כי החרדיות היא דינמית, ולמרות יומרות ההמשכיות ההיסטורית שלה היא רחוקה מסטטיות. הווה אומר מה שמוגדר היום כחרדי למהדרין, יוגדר מוחרתיים כמזרחניק, והכל לפי גחמות הפוליטרוקים  בזמן ובמקום נתונים.   

3) עמדתו של הרב סילמן מבוססת במידה מסויימת על מודעותו ההיסטורית.  ללמדך שהנחלת מודעות היסטורית הינה צעד חשוב והכרחי בתהליך שינוי דעת הקהל.

4) שאלתו של הכתב המבטאת פחד מהשוואת דרגת העובד לדרגת הלומד מוזנת בפחד מהשלכותיה היישומיות של ההשוואה.  והדבר הינו לפלא בעיני שכן אנו רואים בחו''ל שאין סתירה בין האדרת לומדי התורה לבין הלגיטימיות והמעמד החברתי של הפרולטריון העובד.  ובכלל כל חרדיות א''י מבוססת על מן אוטיזם המסרב להביט ולהכיר בהעדר הבסיס לפחדיה ההיסטרים של חרדיות א''י, כפי שמשתקף מהנסיון בשטח של חרדיות חו''ל.

_________________