|
|
| נשלח ב-4/7/2012 02:14 |
|
| |
מדברי הרש"פ בסרט:
"מבחינת האמת הוא צודק, מבחינה חינוכית הוא לא צודק"
משפט שאומר הכל. וע"ע שקקי"ם
תוקן על ידי יהיאור ב- 04/07/2012 02:24:15
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2012 02:25 |
|
| |
ועוד, "לא לכל אדם ניתנה פתיחות, רוב בני אדם סכנה להם פתיחות"
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2012 02:26 |
|
| |
ועוד משפט מעניין
"הייתי רבו בתקופה קודמת, אבל הוא צעד הלאה, אז אי אפשר לקרוא לו רב ותלמיד".
האמנם? האמנם מי שמוצא בנפשו העוז לצעוד הלאה כבר לא זכאי להיקרא תלמיד? ואולי להיפך, זה התמליד האמיתי, שיכול לא רק לחקות את רבו אלא גם להמשיך בדרך שהוא מורה לו למקומות שהרב לא הגיע.
[כנראה שהעיקר כאן שרש"פ לא מוכן לקחת אחריות על הנועזות של הרב שג"ר. ועדיין השאלה במקומה.]
תוקן על ידי יהיאור ב- 04/07/2012 02:28:08
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2012 02:39 |
|
| |
דברי הרש''פ על חשיבות לימוד התורה המסורתי המעומת עם המודל המאפיין בתי מדרש מתחדשים בחברה הלא חרדית מעלים בי את ההרהורים הבאים: הדיון הזה עולה תמיד רק בהקשר של הממשק בין עולם הישיבות החרדי - הליטאי לבין עולם התורה הלא חרדי שמשום מה תמיד מתכתב דווקא עם מקבילתו הליטאית מתוך עמדה של אפולוגטיות.
מבלי להכנס לדיון בדבר המעלות או החסרונות של דרך הלימוד הישיבתית, הרי שבכוונה איני משתמש בביטוי ''מסורתי'' שכן איני בטוח בכלל שלימוד התורה הישיבתי ליטאי, בגירסתו הבריסקאית \ או הר' שמעונית שקופית (שהם הזרמים המרכיבים בהכללה גסה את דרך הלימוד הזו במתכונת גיבושה הנוכחית) מגלמת איזו שהיא אותנטיות שלכל סטיה ממנה יש משמעות היסטורית - חינוכית. ירושלמים חניכי עץ חיים, חסידים, וספרדים לא סופרים את הליטאים ממטר ובד''כ רואים בהם מחדשים רדיקלים מבלי עולם ו''ביינק קוועטשערס'' המבלים את זמנם בניתוחים תיאורטים וע''כ נדיר לראות בעולמות התורה האמורים שיח מיוסר המתכתב עם עולם התורה הישיבתי - ליטאי (שגרסתו הנוכחית משקפת רק זרמים מסויימים ולא את מלא המנעד ההיסטורי שלו). לעומת זו עולם התורה הדתי לאומי עסוק בצורה זו או אחרת בדיון המתכתב עם המודל הליטאי הישיבתי כאילו שמדובר באבן השתיה שממנו נוצק העולם ושכל דיון אמור להתייחס אליו כהנחת המוצא. בשביל הבריאות הנפשית הייתי ממליץ לתלמידי הישיבות הדתיות לאומיות ללמוד יידיש ולשמוע שיעור מהאדמו''ר מסטמר ראש ישיבת מונרו ולהתעלם לגמרי מחידושי ר' חיים על הרמב''ם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2012 02:58 |
|
| |
גם האדמו"ר מסאטמאר הנזכר "מתכתב" עם האתוס הלימודי הליטאי. אתה צודק שכל זה ללא צורך. ומכל מקום, עם האדמו"ר מסאטמאר לא היו השיטות המודרניות אפילו מתכתבות. מבחינתו גם ר' חיים הוא כבר העמדת לם בהיכל.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2012 03:14 |
|
| |
| יהיאור כתב: |  | ועוד משפט מעניין
"הייתי רבו בתקופה קודמת, אבל הוא צעד הלאה, אז אי אפשר לקרוא לו רב ותלמיד".
האמנם? האמנם מי שמוצא בנפשו העוז לצעוד הלאה כבר לא זכאי להיקרא תלמיד? ואולי להיפך, זה התמליד האמיתי, שיכול לא רק לחקות את רבו אלא גם להמשיך בדרך שהוא מורה לו למקומות שהרב לא הגיע.
[כנראה שהעיקר כאן שרש"פ לא מוכן לקחת אחריות על הנועזות של הרב שג"ר. ועדיין השאלה במקומה.]
|
|
בהקשר זה מעניינים מאד דבריו הנוקבים והפתוחים של הרב דרייפוס בהמשך הסרט, שבו הוא מדבר על החופש שיש לו מאז שהרב שג"ר נפטר, ושבשלב מסוים הרב הופך להיות צד מסרס, המפריע להתפתחותו של התלמיד. תכלית התלמיד הוא שלא יהיה לו רב, כשהוא ישאל את עצמו מי היה הרב שלי הוא יענה אני, זה עצמו הוא הנצחון של הרב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2012 08:46 |
|
| |
יהי ראיתי את הקטע של הרב פישר בסרטון, וקפצו לי כל הדברים שהערת עליהם. מעניין. כמעט, יש בהם סתירה פנימית.
לגבי הנקודה האחרונה שהעלית, תפיסה שמרנית רואה תמיד בעבר את המודל לחיקוי ולהערכה, ולכן גדולתו של בן אדם אינה בעצמאותו, אלא דווקא בהיותו חוליה בשרשרת. אולי ניתן להוסיף ולטעון, חוליה שניתן עקרונית להחליף אותה במישהו אחר.
חיים גם אם לא סופרים את הליטאים, עדיין הלימוד הליטאי הוא שקובע קני מידה.
|
|
|
|
|