פולמוס ביקורת התלמוד - תוכנית 'רבדים'

דברי הרש''פ על חשיבות לימוד התורה המסורתי המעומת עם המודל המאפיין בתי מדרש מתחדשים בחברה הלא חרדית מעלים בי את ההרהורים הבאים:  הדיון הזה עולה תמיד רק בהקשר של הממשק בין עולם הישיבות החרדי - הליטאי לבין עולם התורה הלא חרדי שמשום מה תמיד מתכתב דווקא עם מקבילתו הליטאית מתוך עמדה של אפולוגטיות. 

מבלי להכנס לדיון בדבר המעלות או החסרונות של דרך הלימוד הישיבתית, הרי שבכוונה איני משתמש בביטוי ''מסורתי'' שכן איני בטוח בכלל שלימוד התורה הישיבתי ליטאי, בגירסתו הבריסקאית \ או הר' שמעונית שקופית (שהם הזרמים המרכיבים בהכללה גסה את דרך הלימוד הזו במתכונת גיבושה הנוכחית) מגלמת איזו שהיא אותנטיות שלכל סטיה ממנה יש משמעות היסטורית - חינוכית.  ירושלמים חניכי עץ חיים, חסידים, וספרדים לא סופרים את הליטאים ממטר ובד''כ רואים בהם מחדשים רדיקלים מבלי עולם ו''ביינק קוועטשערס'' המבלים את זמנם בניתוחים תיאורטים וע''כ נדיר לראות בעולמות התורה האמורים שיח מיוסר המתכתב עם עולם התורה הישיבתי - ליטאי (שגרסתו הנוכחית משקפת רק זרמים מסויימים ולא את מלא המנעד ההיסטורי שלו).  לעומת זו עולם התורה הדתי לאומי עסוק בצורה זו או אחרת בדיון המתכתב עם המודל הליטאי הישיבתי כאילו שמדובר באבן השתיה שממנו נוצק העולם ושכל דיון אמור להתייחס אליו כהנחת המוצא. בשביל הבריאות הנפשית הייתי ממליץ לתלמידי הישיבות הדתיות לאומיות ללמוד יידיש ולשמוע שיעור מהאדמו''ר מסטמר ראש ישיבת מונרו ולהתעלם לגמרי מחידושי ר' חיים על הרמב''ם.