פולמוס ביקורת התלמוד - תוכנית 'רבדים'

א. חלק מהדברים שאכתוב בהמשך, הם דעתי האישית בלבד. אולם המאבק על שיטת ה'רבדים' - לפי מיעוט הבנתי על טיבה של השיטה - וכן על עוד ערכי יסוד אחרים, הוא אינו נוגע לדעותי האישיות, או לדעתו של מגזר מסויים (לצורך העניין: הר המור ושלוחותיה) או רבניו, אלא לערכים המקובלים על כל החוגים התורניים (נטורי קרתא, אגו"י, ש"ס, מפד"ל ועוד).

אני לא ממש מבין מה פירוש 'כל החוגים התורניים', אלא אם אתה מניח את המבוקש. יש חוגים תורניים שטוענים אחרת, והם בדיוק בעלי השיטה הזו. אתה מניח שמי שמחזיק בשיטה כזו אינו תורני, אבל זו הנחת המבוקש.

ב. לא כתבתי שאין לנמק את שלילתם של 'ערכי יסוד'.
כתבתי שקודם כל, יש לשלול ולהוקיע אותם אל מחוץ למחנה, ורק אח"כ - כרונולוגית ורגשית - להסביר את טעם הדבר. (כמובן, אם הדבר אפשרי).

אני תוהה מתי מגיע ה'אחר כך'. עד עתה ראיתי רק את הצעד הראשון.

מיהו אותו 'מו"ל' שהחליט? 'המעוררים'? אני הסברתי היטב מתי ראוי לנהוג באיזו דרך, ולא ראיתי נימוק להחלטות של אותו מו"ל אנונימי. משום מה, ההחלטות השגויות והטיפשיות הללו מתקבלות בכל המאבקים כולם, ולכן איני רואה שיקול דעת של ממש בעניין.
.
בפעם הקודמת, הייתה הצלחה מסויימת למכתב שנוסח ע"י הגרז"נ שליט"א (שעליו חתמו רוב הרבנים), ונקווה שגם הפעם זה יצליח.

כנראה ההצלחה הגדולה ההיא הביאה למצב המשופר שכנגדו יצאו הפעם.

ה. ההשוואה של הרמ"ל שליט"א איננה דמגוגית. הטענה שכנגד הכחשת השואה אין כיום מאבק - היא נאמרה כבר, אולם הרגשתו הנכונה של הרמ"ל היא שבגוונים מסויימים בציבור 'שלנו' (- הדת"ל), דעות כפרניות אינן "מחוץ לקווים".

אם הן אינן מחוץ לקווים, זו בדיוק הסיבה מדוע אין לנהוג כפי שהוא והם נוהגים. ההתנהגות הזו עצמה מביאה לכך שהדעות הללו אינן מחוץ לקווים. אנשים פשוט לא מוכנים לקבל הטפות לא מנומקות, ובצדק. את זה הסברתי בדבריי הקודמים, ולא התייחסת לכך.

דומה בעיני הדבר לדיון האם מותר להרוג את רה"מ. ר"מ בישיבה תיכונית שינהל דיון ע"ז בשיעור חינוך (וזה נצרך במוסדות מסויימים, לצערנו), מלבד הנימוקים שיגיד, הוא יאמר מידי פעם שמי שעושה דבר כזה הוא "רוצח מתועב", ושאר מיני גידופים.

אם ישנו חשש של ממש שיש לגיטימציה לדעה כזו בכיתה, הוא יהיה טיפש אם יסתפק באמירה שזה מתועב ולא יסביר. אני חוזר שוב לדבריי אודות הקריטריונים מתי לנהוג באיזו דרך, שלא התייחסת אליהם.

ספק גדול בעיני, האם בישיבת הר עציון היו עושים דיון האם מותר להרוג את רה"מ, בהשתתפות נציג תנועת ימין קיצוני.

כנ"ל. אגב, העובדה שלא ניהלו דיונים אלא רק גינו והטיפו (גם אלו שבעד, ובעיקר אלו שנגד), היא שהביאה כנראה לרצח הקודם.

ו. שכשמתמודדים עם טענה מסויימת לא בהכרח צריך להשיב על כל ראיה שלה, וזאת משום שכל ראיה היא מבוססת על הנחות יסוד מוקדמות, שבהשללן - נשללת אף הדעה ההיא. (ובזה כבר יש תשובה חלקית לשאלה על אנשי הר המור).

שום הנחת יסוד לא נשללה בחוברת ההיא. וזאת מן הטעם הפשוט שהיא לא טענה  מאומה ולא בחנה מאומה. אגב, זה מאפיין את רוב ככל המאבקים ומסעי הצלב של הקבוצה ההיא.

ז. ישנן כמה סיבות שלא כתבו מאמר רציני ומנומק המתמודד מול הגישה הזאת, - אם כי לדעתי הסיבה העיקרית היא שחסר מי שיקום ויעשה זאת,  - ובהן:

1) חלק נכבד מהראיות שהשיטה מביאה, אינם ראיות אמיתיות. בתקופה שהנושא היה בפולמוס בתוכניתו של הרב אבינר שליט"א, התקשר אחד מהלומדים בשיטה זו והציג כעשרים ראיות. רק אחת מהן הייתה באמת רלווטית.

כלומר אין התמודדות כי הראיות לא אמיתיות. זו גישה מעניינת. איך אתה יודע שהן לא אמיתיות אם לא התמודדת עמן? ואם כן בחנת אותן, אז מדוע אינך כותב ומראה זאת?

2) התמודדות עם ראיות ספציפיות מקשה את הבהירות של העניין.

לפעמים כשנתקלים בהתמודדות עם כל מקור ומקור, מאבדים את התובנות הבסיסיות. (זה נראה מחלוקת קטנה, וכן לא ברור עם ה'פשט' שאתה מציע מוכרח בדברי אותו מפרש - במקום שאפילו הא הוא היה דחוק, אסור להגיד אחרת).

לכן, עדיפה התמודדות כוללת, המסבירה את יסודות תושע"פ, ומדוע השיטה הזאת סותרת חלק מעקרונותיה. כמו כן, לתת דוגמאות בודדות לראיות - שניתן להוכיח בעליל - שהן שגויות לחלוטין.

ההתמודדות הכוללת נעשית כאשר לא רוצים או לא יכולים להתמודד עם הראיות. ואז מסתפקים עם התקפות והטפות ולא מבססים מאומה, תחת הכותרת של מסע צלב. ראה תגובתי ב'צהר' העונה לשם 'כיצד מתמודדין,, שמתייחסת ל'התמודדות' נוספת של אותם מטיפים ונוסעי צלב.

לדון ראיה-ראיה לא צריך ע"ג מאמרים ציבוריים, אלא באופן אישי (כל אחד לעצמו ולתלמידיו - אם הם מתעניינים בשיטה זו).

ח. החוברת מכוונת לחוג של האנשים שהם מקשיבים לרבנים, והובאו בה - באופן כללי - דברי רבני כל הזרמים: חרדים, ציונים, אשכנזים וספרדים. (כמובן, ישנם זרמים נוספים: נתורי קרתא, חסידים ועוד - אבל אין סיבה ניכרת שהם יחלקו. אם אנשי רבדים יטענו שזו השיטה החסידית - יחתימו גם רבנים מהעדה הזו).

לגבי 'רבני כל הזרמים', ראה הערתי לעיל.

אכן, על רבים בציבור הדת"ל לא ניתן להשפיע שימנעו מבניהם ללמוד בשיטה זו, אני מקווה, שאלה מביניהם שמקשיבים לת"ח, לאחר קוריאת החוברת הזו ימנעו מבניהם ללמוד בשיטה זו.

כל הסיכויים. אני אישית מתחיל ממש להתעניין בשיטה הזו, אחרי מתקפות טיפשיות כאלו.

לדעתי מאמר מוסבר ומנומק על שלילת השיטה הזו לא יגרום [כמעט] לאיש למנוע את בנו מללמוד בשיטה זו, אלא הוא רק יאמר לו שיש בזה פולמוס. חוברת כזו, גורמת למקצת מהאנשים הללו (השומעים לת"ח) למנוע את בניהם מזה.

ט. 'פסיכולוגיה בגרוש' - כוונתי לביקורת שלי, וזאת משום שאני חושב שזהו חוסר יושר אינטלקטואלי (ביטוי של הרב אבינר שליט"א, עם כלביא ח"א סי' שנח) לנתח את ה'צורך הנפשי' של הכותב. מ"מ כיון שכאן הדברים היו מתבקשים, לא נמנעתי מהם, רק הוספתי הסתייגות.

אגב, ההסתיגות הנפשית, שיש לי מפסיכולוגיה בגרוש הצדיקה את עצמה. גם כאן, טעיתי במקצת, וזאת משום שלדעת כבודו, לא נעשת התמודדות עניינית עם שיטה זו. (מ"מ צדקתי בעצם הדיאגנוזה, כמו שכתבת בפירוש).

י. דברי הגר"א (המובאים בהקדמת פאה"ש) לגבי חסורי-מחסרא ידועים. לדעתי מרחק רב יש בינם לבין שיטת הרבדים, ואכמ"ל משום שעצם דבריו אינם מובנים לי כפי שאפרט.

זה לא רק שם. אגב, גם אני מסכים שהגר"א לא התכוין לזה (ראה ויכוחי עם ספרן באשכול אחר, לפני כחודש. לינקי?). אבל זה גופא דורש הנמקה והתמודדות.

יא. מובא שם: "והיה [הגר"א] יודע כל מחסורי מחסרא שבתלמוד בשיטותיו, דלא חסרה כלל בסדר שסדר רבינו הקדוש..." - בהרבה מקומות (כגון סוכה כו: וכח: ביצה כד. ב"מ פו. ועוד) הגמ' עונה "חסורי מחסרא" לשאלה "מעשה לסתור", כלומר: הגמ' אינה משנה את הפירוש הפשוט של המשנה, היא רק מוסיפה את הדין לפני הסיפור. - האם גם כאן רבי סבר כחד תנא, והגמ' כאידך תנא?

יב. בעיה עיקרית יש במאבק בשיטת רבדים, שהעקביות אינה מנת חלקם. לכן קשה מאוד לברר דברים, מפני שאח"כ הם אומרי לא אמרנו זאת (ר' חיי עולם להרב אבינר שליט"א, עמ' 215-216, וכן בדברי 'דיסק קשיח', כן שמעתי ממקורות נוספים).

תביא ראיות, ואח"כ תשאיר להם לומר "לא אמרנו זאת". במצב שיש ויכוח הם יצטרכו לומר מה הם כן אומרים. מעבר לכך, כדאי להתווכח מול דברים שנכתבו, שהרי דברים שבע"פ אינם תמיד מדוייקים ובדוקים (ולכן גם חוזרים מהם לפעמים), ואז לא תהיה כל בעיה. יש אלף תירוצים למה לא לעשות את העבודה, אבל משום מה כולם מוליכים לאותה מסקנה שגויה. שאין צורך ואין אפשרות להתמודד באמת, אלא רק להשמיץ.

יג.  לדעתי, אף אם ימצאו מקורות בודדים הנראים לכאורה כתומכים בשיטה זו, מוטב להניח אותם ב-'צ"ע', ולא לסתור את הנחות המוצא הבסיסיות של המאמין.
כמובן, זה לא פותר אותנו מלתרץ את אותן מימרות, אך בטרם ימצא התירוץ לא נאבד את יסודות אמונתנו.

יד. בדיקה של דעות מתוך השלכותיהן היא נצרכת בבדיקה האם דעה שייכת ליסודות האמונה או לנורמות מוסריות מסויימות. כמובן, אין לבדוק את אמיתות הטענה, רק לפי השלכותיה ומסקנותיה (אף שלפעמים זה מוכיח שיש 'טעות בדרך'). מגמתי הייתה רק להסביר מדוע שיטה זו היא מחוץ לנורמות של 'האמונה היהודית', ולא להסביר מדוע שיטה זו שגויה.

אני לא ממש ראיתי נימוקים מדוע השיטה הזו היא מחוץ לנורמות של 'האמונה היהודית'. גם לא בדבריך. פרט לשמועות לא מבוססות על כך שהם לא מקבלים את סמכותו של התלמוד, שכנראה פשוט אינן נכונות.

טו. כוונתי בעניין המסקנות וההשלכות, היא – לא למה שעשו בחוברת, אלא – שישנן שתי אמירות לגיטימיות: (א) האמירה שפירוש הגמרא הוא הפירוש היחיד הנכון מבחינה היסטורית, ואליו התכוון המפורש, (ב) האמירה שפירוש הגמרא אינו נכון מבחינה היסטורית, אלא שכך ההשגחה כוונה (כעין דברי התומים בקיצור תקפו כהן, הידועים). ואף שהן רחוקות זו מזו מבחינה מחקרית, הן קרובות זו לזו מבחינה אמונית.

טז. הדעה שפרשנות מאוחרת לא מחוייבת להיות כוונת הכותב היא בעייתית, בעיקר במישור פרודוקטיבי שלה, כפי שהסברתי בפעם הקודמת. אולם האמירה, שגם אם בפני הגר"ח הייתה גרסה שגויה של הרמב"ם, זו יד ההשגחה, וממילא סברתו תורה היא - אינה זקוקה לתוספת מרובה של הסבר (מלבד למי שלא מבוררת לו האמונה בהשגחה, או במרכזיותה ביחס לתורה שבע"פ).

כאמור, כתבתי על התיזה הזו גופא מאמר מפורט ב'אקדמות'.

יז. חושבני שזהו סתם זילזול בחוברת ובמדפיסיה מבלי להכירם. אם תשים לב נעשה החתמה מחודשת של כמה רבנים (בעיקר ספרדים), שהזילזול שייך גם אליהם. (אגב, החוברת יצאה עם 'כתובת', ולא בעילום שם).

אני אכן מזלזל בהם טובא. אבל בניגוד להם, אף שלא הוצאתי חוברת, נימוקיי עימי, והם אף פורטו כאן.

מבין שורות החוברת (לא דברתי עם המו"ל) ניכר שסיבה העיקרית להוצאה המחודשת היא הכנסת השיטה למוסדות תורניים (?) שונים (בעיקר בי"ס יסודיים). [כמו כן, ישנה סיבה נוספת לפירסום דעתם של רבנים ספרדים, וכנ"ל].

סוף דבר, לא התייחסת בשום מקום לטענות העקרוניות שהעליתי. ישנן נסיבות מאד מסויימות, אם בכלל, שבהן מוצדק להתייחס באופן כזה. הסברתי וחילקתי בין נסיבות שונות. זה היה הטיעון העיקרי שלי, ואליו לא התייחסת.

_________________

מיכי

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 30/01/2008 14:55:40