איך מקבל הרב וייספיש פסקי הלכה נוחים?

הגולם צודק שאין חיוב ממוני מוגדר, אבל עדיין יש את הגמ' בקידושין כ"ח הקורא לחבירו רשע יורד עימו לחייו.


וכך דברי הלבוש חו"מ ת"כ ל"ח
רקק בגופו של חבירו חייב, אבל בבגדיו של חבירו או שביישו בדברים פטור, מ"מ יש לב"ד בכל מקום ובכל זמן לגדו
ר כפי מה שיראו, דלפעמים יש יותר בושת בדברים מבשת של חבלה, כדכתיב [משלי יב, יח] יש בוטה כמדקרות חרב, ואין לך דבר גדול מלשון הרע ודבה שאדם מוציא על חבירו. יש אומרים שמנדין את המבייש עד שיפייס את המבוייש, ויש אומרים שמכין אותו מכת מרדות. והמוציא שם רע על חבירו אע"ג שהוא ביוש דברים עונשו גדול. המקנטר את חבירו ואמר לו אני איני מומר או איני ממזר או איני עבריין ואעפ"י שלא דבר יותר, הרי זה כאילו אמר אבל אתה מומר ואתה ממזר או אתה עבריין ויש לו דין בכולן כאילו אמרו בפירוש. 

ובאינצקלופדיה.
אותה שאמרו: הקורא לחבירו רשע, יורד עמו לחייו, פירשו גאונים וראשונים שמותר לחבירו לירד לאומנותו, אף באופן שמן הדין יכול היה הלה לעכב עליו מלרדת אליה, שכיון שקרא אותו רשע אינו יכול לעכב עליו, ואף מותר לו לעשות כן לכתחילה, שכיון שקראו רשע גרם שבני עירו יחשדו אותו בעבירות גדולות, ולא ירחמו עליו, ולכן מותר לו למעט פרנסתו של זה, מדה כנגד מדה, או שכיון שזה קראו רשע, על כן יירד לאומנותו, שכל העושה כן קרוי רשע. ויש ראשונים חולקים וסוברים שאסור לחבירו לרדת לאומנותו, שלא התירו חכמים להינקם ולגמול רעה. בשאר בעלי עבירות, כתבו אחרונים שלדברי הכל אין לירד לאומנותם, שהרי מצווים להחיותם ואסור להפסיד את פרנסתם.   


ומשמע מדברי הפוסקים שהותר רק דברים כהשגת גבול אבל לא תביעה ישירה, אולם אולי זה יהיה בכלל דברי הלבוש על כוח בי"ד למיגדר מילתא, שלכאו' בזמננו על עיתון חילוני יש מקום לומר כך, אלא שאף לזה צריך בי"ד ולא התר רב בעלמא

_________________

בתור אדם שאוהב פירסום, הוא לא יכול להוכיח כל נזק,
וב"ידיעות אחרונות" יכולים להוכיח שגרמו לו תועלת בפירסום,

_________________

היסורים הכי גדולים של איוב, נגרמים לו ע"י אלו שאומרים שאיוב לא היה ולא נברא.

כלי קודש,

מעבר למה שכתבת, שלדעתי אינו נכון, יש כאן נושא הרבה יותר משמעותי.
על פי דין תורה אין מושג שנקרא לתבוע עיתון. עיתון אינו חייב, כיון שמעולם לא קיבל את התורה.
ביכולתו של ויספיש לתבוע את הכתב שכתב את זה, או את המדפיס או א מחלק העיתונים (ישאל את רבותיו מי המזיק הישיר), ולקבל כמה שמגיע לו בדין תורה - כלום.
בהנחה שהוא תובע את העיתון, ובהנחה שאני בעל מניות, ובהנחה שהעיתון יחוייב לשלם, הרי שהוא גרם לי נזק כספי לחינם, ועלול הוא להתגלגל במטאטא הבא שלי.

הגולם,

אין בידי אלא לדון הלכתית במה שכתבת, כל ענין האשכול לא מעניין אותי.

השו"תים מלאים מקנסות המוטלים על מוציאי שם רע, וחלק קוראים לזה כ"פידיון במקום מלקות" שהם מחוייבים, ויש סתם קנס.

החילוק בין הכתב לבעל העיתון איננה נכונה, כי הבעלים הוא הכותב, הכתב הרי לא יכול להכניס מה שהוא רוצה, כך שהמפרסם ברבים זה העיתון ובעליו אחראים לכך, הכתב רק עזר להם להגיע לזה ולכתוב את זה, ברור שהאשם בבעלי העיתון ולא רק בכתב שהוא רק עובד מטעמם, אבל הם המחליטים דרך שליחיהם מה יכתב ומה לא.

אמתער,
בכל פרוייקט השו"ת לא נזכרו המילים "פדיון במקום מלקות", אני משער שזה מדגם מייצג.

החילוק בין הכתב לבעל העיתון הוא עצום, כיון שאף בגרימת נזק, על פי דין תורה אין שליח לדבר עבירה. ועל כן, האשם אינו המשלח כלל. אולי יש להאשים את מחלק העיתונים שחילק כתב זו, ואולי מישהו אחר בדרך. לא בעל העיתון.

הגולם, נזק אינו דווקא נזק-ממון. החוק מחלק ביניהם. נזק כולל גם אבדן השם הטוב. בנושא הזה, יפה כוח תביעתו של הבן מכוח תביעתו של האב.

אמתער, אתה מצחיק! שום שו"ת לא קבע שכבוד השופטת המחוזית רשאית לקבוע "פידיון במקום מלקות". האם כל מה שחנן עושה, קדוש ייאמר ל באופן אוטומטי?!

סינטין,
אני מניח שאתה מתייחס למה שכתבתי על הוכחת נזק.
ובכן, כמובן שנזק זה גם פגיעה בשמו הטוב, אבל עדיין קשה לי להבין איך הפגיעה הזו מגיעה ל3 מליון.

הוא לא יקבל פרוטה. העיתון יסביר שזה היה טעות בתום לב ויכתבו תיקון וגמרנו את הסיפור.

אינני כותב על רבנים ולא על נושאי משרות רבניות (יש הבדל גדול בין רב לר"מ או לעושה טרר"מ)

אך היכן נתעלמה לה המשנה האמורת הנעלבין   ואינם עולבים שומעים חרפתן ואינם משיבים ....
בוודאי יענו לי תיכף זה  כבוד התורה  ביזוי תלמיד חכם ושאר האמירות מתלהמות
עד שבאוזני כבר עולה קולם של הרמקולים הסובבים בעיר  וקוראים אוי לנו מעלבונה של תורה
עוצו עצה ותופר .. כבר מתעגלים מעגלי המחאה ...

אך בואו נשים דברים על מקומם כתב עת שתפקידו לעטוף מחר את הדגים ...
כך קראו רבותינו המשגיחים בשיחות המוסר לעיתון שרצו להוציא מליבנו את היצר הרע בקריאתו
אמר דבר מה  שאיננו נכון על בנש"ק
כאילו כל שאר הנאמר שם עובר וועדת רבנים ועורכי העיתון נשבעים כי זהו האמת האמיתית

אז על מה התביעה ????
ומי מבאי בית מרנן ורבנן שינה את דעתו על מבאי ביתו של פוסק הדור
בעקבות מה שנאמר  בעיתון של אוי וי טפו טפו  המדינה .....

אולי יש פה ריח של דגים או סירחון של צביעות ...
או סתם אופציה נוספת להתעשר ולהתפרסם ....
ע"י אנשי שלומנו שזו דרכם ?

אני רץ להטביע את עצמי במקווה בעקבות מחשבה כופרנית שכזו .....

סינטין,

אתה נכנס לפוליטיקה.

אינני בקיא במה שנעשה כאן, מה קיבל, מי קיבל, וכו', להפתעתך אומר שזה גם לא מעניין אותי בכלל.

התייחסתי לדברי הגולם הלכתיים בלבד, כדיבור בלימוד ותו לא, אל תנסה למשוך לכיוון הפוליטיקה.

הגולם,
אתה מכריח אותי לחפש? לצערי אין לי זיכרון פנומינלי, אבל יש כזה מושג, אולי במילים אחרות.
אם תכריח אותי אז אחפש, אבל אולי תחפש בצורה יותר יסודית, ולא במילים אלו דווקא?

אבל שוב נתפסת לטפל, עזוב את הסיבות, השו"תים מלאים מקנסות למוציא שם רע, גם בימינו.

הגוילם,

מויפעס, מויפעס, מויפעס!!!


נהייתי בעל מויפעס!!!

יאללה תתחילו עם קוויטלאך ובעיקר "פדיונות" (רצוי שמנים).

נכנסתי לפרוייקט השו"ת לבדוק ולחפש, מתוך מחששבת יאוש מלכתחילה, והנה הראשון שהופיע לפני, במילים ברורות! פשוט נס! זה לא חנוכה, פסח? בחיים לא מצאתי כ"כ מהר מה שחיפשתי, כנראה זכותו של הגוילעם עמדה לי!!!

שו"ת מהרש"ל סימן יא ד"ה והנה זכינו