|
|
| נשלח ב-28/1/2008 14:48 |
|
| |
דגים
לא הבנתי כנראה, למדתי מסוף דבריך, על הברכות- על המקומות שנעשו ניסים, והסקתי על ראשיתה.
כשם שקיבלתי שכר על דרישה, כך אקבל שכר על הפרישה. ושכרי היא צפנת פענח.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2008 15:11 |
|
| |
[מיכי?
אתה?!
הגם בארזים נפלה שלהבת? ]
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2008 21:31 |
|
| |
רציעה למה - כחלק מן התשובה
בחוקי חמורבי הבבליים שהיו לפני מתן תורה -
עבד שהיה בורח - היה נענש ברציעת האוזן
באה התורה ומורה בדיוק את ההפך
מלבד זאת תשובת רשי לדעתי וגם באותו הקשר של חוקי חמורבי היא פשט סביר מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2008 21:32 |
|
| |
רציעה למה - כחלק מן התשובה
בחוקי חמורבי הבבליים שהיו לפני מתן תורה -
עבד שהיה בורח - היה נענש ברציעת או בכריתת האוזן
באה התורה ומורה בדיוק את ההפך
מלבד זאת תשובת רשי לדעתי וגם באותו הקשר של חוקי חמורבי היא פשט סביר מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2008 22:16 |
|
| |
קשה לי מאוד:
למה הוכנס גונב איש ומכרו בין מכה אביו ואמו ומקלל אביו ואמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2008 23:16 |
|
| |
מיכה
את הסיפור מהמיתולוגיה היוונית על אדיפוס המלך אתה מכיר? אולי הכוונה היא גם כהאי גוונא.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2008 13:59 |
|
| |
משהו שכתב חבר, לפרשת משפטים.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2008 15:23 |
|
| |
אםשלום
יופי, תודה. אזכיר לך רק את הגמרא לסיום- עבדא בהפקרייא ניחה ליי-
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2008 15:40 |
|
| |
ובשולי הדברים, שמעתי מפי ידידי עוז כי מספרים על בנו של אותו ראש הישיבה שהיה מהלך באיזור רחוב בן יהודה, והיה סמוך ונראה לפתחה של חנות ספרים ידועה שבעלה המלומד הידוע בעדינות נפשו היה מביע דעות נחרצות בכל נושא שבעולם כולל נאותות קניית ספר פלוני על ידי אלמוני.
אמר בעל החנות: דווקא יש לך אבא טוב, שקרא את ספרו על שמך!
פלבל בעיניו בן שיחו ואמר במשיכת כתפיים: ''ככל הידוע שמות ספרי אבי אינם כוללים את שמי ולו ברמז''
ענה לו בעל החנות: ''אתה רמוז בשם הספר א בן א אייזל - שכן חמור אתה''
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2008 15:49 |
|
| |
ר"ס
אותו הבן היה מתפאר כל ימיו שאת שם הספר הוא שהציע ואביו נענה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2008 16:07 |
|
| |
מיכה שאל למה הוכנס גונב איש ומכרו בין מכה אביו ואמו ומקלל אביו ואמו. ועניתי לו בסיפור אדיפוס,
לשואלים באישי,- הכוונה לא לתסביך אדיפוס,
באשכול הסמוך על איפה יוסלה? נכתב כי רבני בני ברק סוברים שזו מצווה לחטוף ילד מהוריו החילוניים ולהצילו לחיי העולם הבא.
יהודי ששמע בשבת את הדרשה מהרב בזכות וגודל מצווה זו, יצאה מבית המדרש מהורהר, וטייל לעבר רמת גן,
והנה רואות עינוו יהודי חילוני עושה על האש בשבת וילדו הקטן עוזר לו בניפנופים, והילד יפה עיינים וטוב רואי, נכמרו רחמיו של היהודי הבני ברקי על, האי שופרא, תינוק שנשבה, שסופו גודל למחלל שבת ואוכל נבילות וטריפות,ומאבד עולמו.
מיד חשב על המצווה הגדולה המזומנת על ידו, ומצווה הבא לידך על תחמיצנה, בעצה ובתחבולה, חטף(גנב) את הילד, הביאו לביתו, ומביתו לבתי חרדים אחרים לדבר ה', מעיר קדושה לעיר קדושה אחרת, והצילו את הילד משמד.
עברו שנים רבות והילד גדל והיה לאיש, תלמיד חכם גדול, ירא שמיים, וקנאי לדבר ה',
באחד השבתות ששבת בבני ברק, מעשה שטן טייל ועבר ליד ביתו הקודם, אשר אותו כמובן לא זכר, והנה בשרו נעשה חידודים חידודים, בראותו יהודי גלוי ראש במכנסיים קצרים וגופיה, עושה מנגל בחצר ,
החל הבחור לצעוק שבעס שבעס, וכשהחילוני שאל אותו למה אתה צועק, צעק לו הבחור- מחלל שבת שכמותך, וסטר לו והכה אותו אפיים,
וזה הוא פשט הפסוק גונב איש,,,, סופו שהנגנב יכול להכות את אביו, אבל גם אז הוא חייב!!!!
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2008 19:51 |
|
| |
שמות פרק כג
(יט) רֵאשׁית בּכּוּרֵי אַדְמָתְך תּבִיא בּית יְדֹוָד אֱלהֶיךָ לֹא תְבַשּל גּדִי בּחֲלֵב אִמּוֹ: ס
איסור בישול גדי חלב אמו, לפי המפרשים- וגם החינוך- היא ע"ז.
גם בפעם השניה שמופיע האיסור, קודם לה- ראשית ביכורי אדמתך- כי המצריים היו נוהגים למען הגדלת פוריות האדמה להקריב גדי בחלב אמו,
אומרת התורה למרות שאני מבקש ממך להביא את הביכורים- פעולות מעין אלו של בישול גדי בחלב אמו אל תעשה.
אבל חז"ל למדו מזה איסור גורף של איסור בשר בחלב, גם על עופות,
וזאת מפני שבתורה מופיע האיסור הזה של גדי בחלב אמו שלש פעמים, אחד כנגד איסור בישול אחד כנגד איסור אכילה ואחד כנגד איסור הנאה. והדברים ידועים וברורים
השו"ע מקדיש להרחבת האיסור הזה כמעט את המקום הגדול ביותר, ואנחנו עוד מוסיפם ומוסיפים, ועוד היד נטויה,
עד כאן הכל בסדר והגיוני(לא כל כך- אבל אם קבלה היא נקבל) אבל השבת הטרידה אותי שאלה כשראיתי את הפסוק.
(ט) וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתּם יְדַעְתּם אֶת נֶפֶשׁ הַגּר כּי גֵרִים הֱיִיתֶם בּאֶרֶץ מִצְרָיִ
זה נכון שהאיסור ביחס לגר, לא מופיע בתורה שלש פעמים, רק שלושים ושש פעם.
נדמה לי שאין בכל התורה עוד מצווה שבני ישראל מצווים עליה כמו על היחס החיובי שיש לתת לגר,
אבל בכל זאת, האם אין לקיים את המצווה הזו?
האם אין ללמוד מזה על היחס המחפיר שאנו מגלים-, אנו החרדים מצטיינים בזה במיוחד- כלפי העובדים הזרים, כלפי המטפלות בהורנו הזקנים, במטפלות בחולים, האם אין להתיחס אליהם כאל בני אדם? מתוך הכרות עם הבעיה אני צועק,
האם אין להרחיב את האיסור כלפי כל המרגישים כמו גרים? הספרדים האטיופיים הרוסים הדרום אמריקאים, האם עליהם מצווה זו לא חלה?
האם כל כך סלקטיווים אנו בפרשנות התורה, או בקיום מצוותיה??
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2008 23:20 |
|
| |
שמות כ" י"ט:
"זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַידֹוָד לְבַדּוֹ"
ובתרגום יונתן שם:
"כל מאן דדבח לטעוות עממיא יתקטל בסייפא"
פ'- כל מי שזבח לאלוהי העמים (עובד ע"ז) יהרג בסיף.
ובפ' יונתן שם:
"פ' בחרב וכן דין עבודה זרה"
לכאורה מצינו שדין עובד ע"ז בסקילה, וא"כ מהיכן לקח הת"י שדין זובח לע"ז בסיף.
ובדברים י"ז:
"(ג) וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי:
(ד) וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל:
(ה) וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ:"
ועוד בת"י בשמות שם:
"כל מאן דדבח לטעוות עממיא יתקטל בסייפא ונכסוי יתגמרון בגין כן לא תהון פלחין אלהן לשמא דיי בלחודוי"
פ' משום כך לא תעבדו אלא לשמו ביחוד (להקב"ה בלבד).
האם הסיבה לזבוח לה' בלבד, בגלל שהזובח לאלוהים אחרים יהרג ונכסיו יוחרמו? הרק העונש מהווה סיבה יחידנית פרקטית, או שהצורך לזבוח לה' ולא לאלוהים אחרים הוא משום שאנו מצווים לעובדו גם ללא יראה מעונש?
_________________
מ. זוהר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2008 23:36 |
|
| |
מאיר
המושג זבח לא היה מקובל ומוכר אצל עובדי ע"ז, זה היה חידוש יהודי אז.
ולכן מי שמשתמש במושג יהודי לע"ז יוחרם, מכיון שהזבח היא גניבה מה'
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2008 23:54 |
|
| |
ירוחם,
מסתבר לי שהתכוונת לענות על שאלתי הראשונה אך לצערי לא הבנתי כוונתך, הרי זיבוח לעבודת כוכבים נפסק להלכה שהוא חלק מע"ז ונסקלים ע"כ. לא דנתי כלל על הנקודה מדוע נכסיו יוחרמו, אלא על דברי הת"י שהזובח לאלוהים אחרים נהרג בסיף, ולא נסקל כפי שמפורש בדברים (ציטוט לעיל).
רמב"ם ספר המצוות ל"ת ה':
"שהזהירנו מהשתחוות לע"ז והוא מבואר שאמרנו ע"ז נרצה בו כל מה שיעבד זולת האל והוא אמרו ית' לא תשתחוה להם ולא תעבדם ואין הכונה איסור השתחואה לבדה לא זולתה ואמנם זכר דרך אחד מדרכי העבודה רוצה לומר ההשתחויה וכן אנו מוזהרים מהקריב להם ולנסך ולקטר ומי שעבר על אחד מאלו והשתחוה או הקריב או נסך או קטר חייב סקילה ולשון מכילתא זובח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר לא תשתחוה להם ולא תעבדם זביחה בכלל היתה ויצאה ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדים לשמים וחייבים עליה בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו אף כל שכיוצא בו עובדים לשם חייב עליו בין עובדו בין שאינו עובדו"
חינוך מצוה כ"ו:
"וזאת המצוה היא העיקר הגדול שבתורה שהכל תלוי עליו, כמו שאמרו זכרונם לברכה [ספרי ראה י"א, כ"ח] כל המודה בעבודה זרה כאילו כופר בכל התורה כולה. ואחד המקבל באלוה לשום דבר זולתי השם יתברך לבדו, או העובד אותו דבר כדרך עבודתו, כלומר כדרך שעובדין אותו המאמינים בו, או אפילו שלא כדרך עבודתו אם יעבדנו בארבע עבודות ידועות, שהן זיבוח וקיטור וניסוך והשתחואה, עבר על לא יהיה לך. וניסוך וזורק דבר אחד הוא, ומתהייבין בזריקה כמו בניסוך.....
והעובר עליה ועבד עבודה זרה כדרך עבודתה, או שלא כדרך עבודתה בארבע עבודות שכתבנו, בעדים והתראה נסקל, ובשגגה, חייב להביא חטאת קבועה"
_________________
מ. זוהר
 |
|
|
|
|
|