משפטים

האמת שזה באמת קשה אז רק בשביל הענין ניתן עוד רמז: הכותב טמון באהלו של הבעש"ט

אני מנצלת את האשכול בנושא פרשת משפטים כדי לשאול את חברי הפורום הנכבדים לגבי הנושא של 'עין תחת עין'.
- האם מי מחברי הפורום סבור שאכן כוונת הכתוב היתה אך ורק לתשלום כספי?
- אם כן מדוע לדעתכם לא צויין במפורש שמדובר בתשלום כספי (ביחוד משום שעל פי כתבי יד של חוקים קדומים מאותה תקופה ברור כי המנהג המקובל היה אכן עקירת עין תחת עין, כריתת יד תחת יד וכדו')?

מישקולצר
דגל מחנה אפרים?

אמבר
תרוץ ידוע, שיש לו עיגון למדני, הוא שהחיוב היסודי היה להוציא עין אלא שניתן לפדות את ההוצאה בתשלום כספי.

ומאידך גיסא,
אם מדובר במנוול שהוציא את עין חברו במזיד מדוע בעצם לא להשיב לו כגמולו?

אמבר

הכתוב  לא  כותב כפשט, - במקום העין שהוצאת לאחר, יוציאו לך  את העין, וזה היה ברור. אבל זה לא כתוב כך,

ועוד, אם הכוונה של הכתוב היתה כלימודך, היה צריך לכתוב - תחת עין עין = תחת עין שהוצאת, יוציאו לך עין,
הרי  צריך להיות הגיון  בכתיבה- לאחר שביצעת את הפעולה מגיע העונש, ולא העונש לפני הפעולה.

 כתוב! עין תחת עין--- עין (יוציאו לך עין) תחת עין (במקום העין שהוצאת).  ובכלל השימוש במילה- תחת- שמשמעותו - במקום,

בספר דברים בעניין העדים הזוממים מופיע- עין בעין- שן בשן- וכו' ולא תחת.

הפרשנות שזה באמת עין גם לא  עולה עם הגיון המשפט והביצוע- דגל שחור של אי צדק מתנוסס מעליו,
נניח שמוציא העין הוא עיור בעין אחת- האם זה מן הצדק לעור אותו לגמרי- הוא הרי לא עיור את רעו עיורון מוחלט .

ונניח שהוא לא עיור את חברו ממש, אלא שלושים ושש אחוזי עיורון בלבד, איך מענישים אותו??

-האבסורדים בביצוע העונש כלשנו, בלתי אפשרי- לפי מוסר התורה. וזה מספיק ! לפרש זאת כעונש כספי.

_________________

אמבר,

ראי כאן (באמצע המאמר)

http://benyehuda.org/ginzberg/Gnz007.html

בעל
ישר כח על הנסיון

ספרן
מאמר יפה של אחד העם, אך מסופקני אם הרבנים מן החוגים האורתודוקסים יחתמו עליו. ההנחה בבסיס המאמר היא שהתורה וחז"ל הינם אנושיים לחלוטין, מה שנוגד את דעת האורתודוקסיה.
רובם יסמכו ידם על תשובתו המתפתלת של ירוחם.

מיהם העבד והאמה בפרשה ודיניהם ע"פ פשט.
בתחילת הפרשה מדובר על עבד עברי שיוצא בשש ואם נרצע עובד לעולם.
בפרשיה הבאה מדובר על אמה עבריה שנאמר בה "לא תצא כצאת העבדים" ובפשטות הכוונה שאינה יוצאת בשש כמו העבד שהוזכר לפניה. בפרשה גם אין שום הגבלת גיל לזכות האב למכור את בתו ויש א"כ מקום לומר שהאב יכול למכור גם את בתו הגדולה, וודאי שהבאת סימנים אינה עילה ליציאה לחרות.
בפסוקים כ-כא מדובר על דין יום או יומיים. בפשטות מדובר על אותו עבד שאוזכרו לעיל. אותה הצדקה שקיימת להכאת עבד כנעני שאינו עושה את מלאכתו לכאורה קיימת גם בעבד עברי (במיוחד לדעה שבעל רשאי לכפות אף אשתו בשוט).
גם את פרשת שן או עין ניתן לפרש בעבד עברי.

כידוע, חז"ל דרשו את הפסוקים בצורה שונה ורש"י פירש את הפרשה בעקבותיהם.
מה מקומו של הפשט בהלכות האלו, אם בכלל?

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 11/02/2010 20:12:55