| נשלח ב-11/2/2010 20:59 |
 |
| |
.
תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 11/02/2010 21:02:23
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2010 21:09 |
|
| |
שבח
התרוץ ידוע מעוד מקורות, האחרונים למדו מתירוץ זה הסבר בדעת הרמב"ם שמודה בנזק פטור.
אבל באותה מידה היה ניתן לפרש כיוסף בן מתתיהו, שעין תחת עין כפשוטו, רק לנפגע יש זכות למחול ולהסתפק בכסף.
ולגופו של ענין,אם מישהו סימא את עין חברו בשוגג, ניתן לומר שההגיון מחייב להסתפק בממון, אבל אם המנוול בזדון לבו סימא את עין חברו, מה כ"כ לא מוסרי בסימוי עינו?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2010 21:32 |
|
| |
פרק כג:
(י) ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה:
(יא) והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך:
(יב) ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר:
(יג) ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך:
(יד) שלש רגלים תחג לי בשנה:
(טו) את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים ולא יראו פני ריקם:
(טז) וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה:
(יז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן יקוק:
(יח) לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בקר:
(יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית יקוק אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו: ס
רש"י מסביר את כל הפסוקים כמתיחסים לשנת השמיטה, שגם בשנת השמיטה צריך לשמור שבת ומועדים ולהביא בכורים. לדוגמא, בפסוק יב פירש: אף בשנה השביעית לא תעקר שבת בראשית ממקומה, שלא תאמר הואיל וכל השנה קרויה שבת, לא תנהג בה שבת בראשית:
לפי זה הפסוק ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך, שבמילא הקשרו כאן תמוה, תמוה שבעתיים, האם היתה הווא אמינא שבשמיטה ישתנה דין הזכרת אלהים אחרים?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 11/02/2010 21:32:54
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2010 21:34 |
|
| |
פרק כב:
(יט) זבח לאלהים יחרם בלתי ליקוק לבדו:
"לאלהים - לעבודה זרה. אלו היה נקוד לאלהים היה צריך לפרש ולכתוב אחרים, עכשיו שאמר לאלהים, אין צריך לפרש אחרים, שכל למד ובית המשמשות בראש התיבה אם נקודה בחטף, כגון למלך, למדבר, לעיר, צריך לפרש לאיזה מלך, לאיזה מדבר, לאיזה עיר, וכן למלכים, לרגלים צריך לפרש לאיזה, ואם אינו מפרש, כל מלכים במשמע, וכן לאלהים כל אלהים משמע, אפילו קדש, אבל כשהיא נוקדה פת"ח, כמו למלך, למדבר, לעיר נודע באיזה מלך, באיזו מדבר ובאיזה עיר מדבר, וכן לאלהים, לאותן שהוזהרתם עליהם במקום אחר, כיוצא בו (תהלים פו ח) אין כמוך באלהים, לפי שלא פירש הוצרך לנקד פתח:"
קצת צ"ע, האם אלהים בה' הידיעה הוא אלהים אחרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2010 21:54 |
|
| |
יש כלל דקדוקי בשמות ה' ש"מש"ה מוציא וכל"ב מכניס". דהיינו אם לפני שם ד' והאות הראשון מהשם הוא בשו"א, מופיע מ' או ש' או ה', אזי מוציאים במבטא את הא' שבתחלת השם, דהיינו שמניעים את השו"א כמו מאֲד-ני שאֱל-הים, האֱל-הים. אולם אם מופיעים האותיות ו'כ'ל'ב' אזי אין מוציאים והשו"א נח. וזהו כוונת רש"י שאם היה שם קודש היה נח אחרי הל', ומוכח שהוא שם חול הנע בכל אופן, גם אחרי ו'כ'ל'ב'.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2010 21:58 |
|
| |
שכחתי לציין, אם יש ה"א הידיעה הנבלעת בתוך אותיות וכלב, אזי האותיות וכלב מקבלות צר"י במקום סגול לרמז על ה"א הידיעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2010 05:34 |
|
| |
שבח
לא הבנתי, תואיל נא להסביר.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2010 11:25 |
|
| |
בפרשיה הזאת יש פסוקים מאוד קשים שכמעט אף אחד לא שם לב לזה,
(כ) הִנֵּה אָנכִי שׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנתִי:
וכל ההמשך שם, וכלום אין התנגדות של משה רבינו ?????????????
מלבי"ם שמות פרק כג פסוק כ (כ) הנה אנכי שולח מלאך לפניך. על פרשה זו התפלאו המפרשים ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, כי בפ' תשא הזכיר שאחר חטא העגל אמר ה' למשה לך עלה מזה וגו' ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני וגו' כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה פן אכלך בדרך וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו, ומרע"ה אמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, ומדוע פה שישראל לא חטאו כלל אמר ה' ג"כ שישלח מלאך ולא התאבלו ומשה לא בקש ע"ז כלל, ושם אמר שאם אעלה בקרבך וכליתיך, ופה אמר בהפך שהמלאך לא ישא לפשעכם, והשר אברבנאל חבר ע"ז ספר מיוחד בשם עטרת זקנים ובקר את כל דברי המפרשים אשר קדמוהו ושאל עליהם המון קושיות,
תוקן על ידי maxmen ב- 12/02/2010 11:28:32
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2010 13:24 |
|
| |
בעל
ראה את פרושו של ראב"ע,
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2010 19:36 |
|
| |
...מי שנופל מהרצפה סובל פחות ממי שניחת ארצה ממרום
ספר תורה. צילום: חמד אלמקת
עם זאת, מהתוצרים הנורמטיביים והמוסריים שנבעו ממכלול המשפטים של הפרשה שלנו נבנה בניין עולם יציב של תורה, חוק ופסיקה תקדימית מחייבת. המשנה והתלמודים, ספרות השאלות והתשובות, ובאופן עקיף גם החוק הישראלי יונקים מהשורשים שבפרשה הזו. מסתבר כי בניין איטי שנבנה על ידי האנשים מלמטה יציב הרבה יותר מארמון פלאים היורד משמים על ידי האלוהים מלמעלה. דרך לימוד המקראות, והפיכת הפסוק לחוק, לתקנה, להוראה ולסייג היא דרך אחרת לניהולו של העולם. דרך של התפתחות אבולוציונית איטית ולא קיצור דרך רבולוציוני, מרהיב ככל שיהיה, שסופו בנחיתה כואבת.
נאמר מעתה: “ואלה המשפטים" זאת הדרך היהודית המסורתית שגברה על הדתיות הילדותית של ימי קדם. בעידן הילדות האמונית היו בני האדם צריכים את אלוהים נוכח כמו בייביסיטר. אבל מהר מאוד הפכה הנוכחות הזו למריבה הדדית שסופה תסכול וכליה. כעת אנו בשלב שבו אלוהים נעלם מחיינו אבל מכוח הצווים הרחוקים ההם והפקעתו מהתהליך אנחנו מסוגלים לנהל את העולם שלנו ביציבות. אין לנו אמנם דרמות מופלאות אבל גם האכזבות נסבלות יותר. אז מה עדיף? יתרו או משפטים, מעמד הר סיני או מערכת חוק וסדר? יבחר הבוחר.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/056/640.html?hp=1&loc=40&tmp=7682
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2010 20:10 |
|
| |
| ואמאי כתב: |  | - אם כן מדוע לדעתכם לא צויין במפורש שמדובר בתשלום כספי (ביחוד משום שעל פי כתבי יד של חוקים קדומים מאותה תקופה ברור כי המנהג המקובל היה אכן עקירת עין תחת עין, כריתת יד תחת יד וכדו')?
זו טעות, על פי כתבי יד של חוקים קדומים מאותה תקופה, ברור כי היו מקומות שכבר נהגו שלא לקיים את החוק כפשטו אלא לתת כופר במקום. |
|
שבוע טוב לכולם
לואמאי ולאמבר: כדאי לכם לעיין בתורה שלמה של הרב כשר זצ"ל במילואים שלו על הפרשה,
הוא עושה שם חקירה שלמה על חוקיי חמורפי מלך בבל וחוקיי אשור וחתים,
אני ממליץ בחום זה נושא מרתק מאוד,
תוקן על ידי maxmen ב- 13/02/2010 20:11:49
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2010 21:55 |
|
| |
הגיגי שבת
א. לפני שמצוים על השקלים- יש ללמוד עד הסוף פ' משפטים.
ב ההפטרה של השקלים דוחה אחרת.
מקסי שבוע טוב
המורבי-נדמה ששם גם כתוב שבימי קדם היה נהוג לרצוע את אוזנו של עבד \ אבל הפוך- עבד שברח.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2010 22:58 |
|
| |
"נאמר מעתה: “ואלה המשפטים" זאת הדרך היהודית המסורתית שגברה על הדתיות הילדותית של ימי קדם"
כך ציטט ספרן את אברהם בורג.
לקרוא למעמד המכונן של קבלת התורה בהר סיני "דתיות ילדותית" נראה לי מופרך.
ולמה הבוחר צריך לבחור?
הרי פרשת משפטים נאמרה אף היא בסיני וכל המשפטים מקבלים את תוקפם בגלל המעמד שבו צפו כל בני ישראל וכל נשמות בני ישראל עד סוף כל הדורות.
"כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". ..
ואגב מישהו יכול לצטט מה אמר בציניות אביו של בורג ז"ל . ?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2011 12:08 |
|
| |
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. ג אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. ד אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת--הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא, יֵצֵא בְגַפּוֹ. ה וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.
מה פשטם של פסוקים?
לכאורה הכוונה היא שאם עבד נכנס ברווקותו הוא יוצא כרווק.
אם הוא נשוי, אזי גם אשתו עובדת את האדון ולכן כשהוא יוצא גם היא יוצאת.
זכותו של אדוניו לתת לו אשה, בין אם יש לו אשה ובין אם אין לו אשה. לא נאמרה כאן הגבלה מיהי האשה (לא נאמר כאן שפחה), היא יכולה להיות גם אשה ישראלית, אולם אם האדון השיאו כשהוא עבד, האשה והילדים נשארת לאדון, והוא חוזר להיות רווק, ופירוש זה הוא המשך לפסוק ג.
אני יודע שחז"ל לא פירשו כך. האם דברי מתישבים בפשט הפסוקים?
|
|
|
|
|
|
