משפטים

 וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם:

רש"י אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם:

הכל היה מוכן לסעודה, עם ישראל היה צריך רק להתחיל לאכול, אבל משום מה זה לא עבד. לא היתה ברירה וה' מצווה

דברים פרק לא    וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם
לא על השולחן דחוף את זה ישר לפה בכח

 כד) עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל:
בצדק דרשו חז"ל- תחת= ממון! ואיך הם יפרשו את הפסוק הזה?

דברים פרק יט    וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל

שמות פרק כג

(י) וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
(יא) וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:
(יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר:

רש"י שמות פרק כג

 וביום השביעי תשבת - אף בשנה השביעית לא תעקר שבת בראשית ממקומה, שלא תאמר הואיל וכל השנה קרויה שבת, לא תנהג בה שבת בראשית:

איזה הו"א היה לו לרש"י לפרש כך לקשור שמיטה לשבת בראשית- בלאמר שאנשים ילמדו כך?

בעשרת הדברות  שמירת השבת היא המשך אינטגרלי מ הששת ימים תעבוד, וכך למד רשב"י ואחרים. היתה יכול להיות הו"א כי  אם יש איסור לעבוד ששת ימים אין -שבת.
להסיר ספק כשאסור מדאוריתא לעבוד ששת ימים זה תופס. אבל כשאין איסור לעבוד בששת ימים ולא עובדים- קדושת השבת נפגעת. כך בתלמוד.

שמות פרק כא

(כו) וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ: ס
(כז) וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ: פ
הוצאת עיין אפשר להבין כסיבה לשחרור העבד. אבל שן???? מה עם חרשות גידם פיסח לא?

שמות פרק כב

(כ) וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כא) כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן:
(כב) אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ:
(כג) וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים: פ

יש בעייתיות בפסוקים הללו, פסוק אחד ברבים ואחד ביחיד וחוזר בעונש לרבים.
פסוק כא מדבר על יתום ואלמנה. פסוק ההמשל מדבר באזהרה רק על יחיד? מה הרעיון?

שמות פרק כב

(ל) וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ: ס

ראיתי שואלים את מי זורקים לכלב? את האוכל? או את הבשר הטרייפה?

שמות פרק כג

(י) וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
(יא) וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:
(יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר:

מענין כי המקפידים לשמור על ש שביתת השבעית ושבת. לא מקפידים כלל וכלל על ראשיתו של הציווי, לכאורה הציווי ראשיתו וסיומו אינטגרלי, ואי אפשר להפריד ביניהם, כפ שהבאתי את דברי רשב"י במכילתא,


 את פרשת שקלים קוראים אחר פרשת משפטים- ללמדך כי לוקחים  ועוסקים בשקלים רק לאחר שלומדים משפטים..

ביצה דף טו :    אליעזר ברבי שמעון: הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר,

רש"י מסביר כי אדר הוא של עץ הנראה למרחוק.

הרוצה שיתקימו נכסיו יטע בהן- מנהגי חודש אדר- להרבות בשמחה!