מושב תפרח - הכישלון הגדול של היהדות החרדית

הישוב הזה בנוי על גרעין של תיכוניסטים שנשרפו .

ויש שם ישיבת תפרח שנוסדה במיוחד עבור תיכוניסטים ממזגר הד"לי .

מצב זה קורה לא רק שם אלה בעוד מקומות בעלי מרקם תושבים דודמה .

קצת פתיחות ופחות נוקשות ימנעו תופעות כאלה .

 לאחר כל הטיעונים המלומדים

אביא בפניכם עוד נתון מעניין

תלמוד תורה תשב"ר בבני ברק גם הצליח להביא לעולם כמות של כ- 8 אחוז חילונים 
תוצאה זאת  קיבלתי לאחר ששאלתי מס' בוגרים בגילאי השלושים

גם כאן מדובר באחוז גדול יותר מת"ת אחרים לפי בדיקתי
אומנם לא מעטים כמו בתפרח נשארו בישיבות רגילות אבל גם נתון הנושרים שם גדול מעט יותר מבמקומות אחרים
ומה יגידו כאן כל אותם דיקטטורים כשזה בב"ב ולא משפחות מהסוג של הנשרפים

פצעי

אני למדתי בתשב"ר עם עוד 34 ילדים, וכולם כיום חרדים לחלוטין. להביא נתון של 8% ע"פ מדגם של כיתה או מחזור ספיציפי, הינו לוקה בחסר. המספר הנ"ל נראה לי חסר כל פופרציה למציאות האמיתית.

_________________

הישבה שם לא נוסדה עבור תיכוניסתים רחמנא ליצלן.. אלא  עבור בני תיירה מובהקים . ישיבה בעלת רוח של נוקשות למרות שמהכרותי עם חלק מראשי הישיבה הם לא כל כך נוקשים בחיי היום יום שלהם.. לפחות ככה היה בעברם.
 נכון שהמקום הסגור וחוסר היכולת לעשות exitולקבל מעט רוח רעננה.. היא בעוכרי המקום..
מעניין אגב מה המצב בק"ק קרית ספר?
 גם שם לעניות דעתי עלולה להתפתח אוירה כזו.. ודו"ק

יש להזהר הן בשלב איסוף העובדות ובעיקר בשלב המסקנות.

הייתי נמנע מלקפוץ למסקנה על היות הקנאות והסגירות הסיבה המרכזית לנשירה אם בכלל.
בהעדר כל הנתונים הרלוונטים קשה להסיק ולו בדל מסקנה.

יש להשתחרר מן תבנית החשיבה לפיה על המכונים החרדים המודרנים (וכפי שציין ר' יעקב רבלין יצ''ו, אנו מצפים להגדרה הולמת שתחליף את זו והקונוטוציה הלא נעימה שלה) להצדיק את עצמם על בסיס כשלונות זולתם.  אין צורך לנהל דיאלוג מתמיד עם המודל הקנאי ואיני מקבל את ההנחה לפיה עמדת הקנאות מהווה נקודת מוצא הכרחית.

סגירות ונוקשת הם המביאים לדעתי את הבעיות של הנושרים וכדו....

בקהילה בצפון הארץ [נוסח תפרח] .ששם רוב התושבים הם או תיכוניסטים יוצאי ישיבות ממיגזר
הדל"י .או בעלי תשובה גם שם יש אחוז נשירה גבוהה .
לפני שנים רבות יצא לי להתארח שם בשבת באותה קהילה.
 היה שם חרדי עם רקע של דל"י .ששאל אותי מה אני עושה ומה השכלתי ??....
ואמרתי שאני בוגרת בר-אילן .ענה  לי שזה פתחה של גיהנום.
 בעלי אמר לו שיזהר בדבריו כי יש מקומות גרועים יותר.
 גם ילדיו צעירים והוא יודע מה יהיה איתם .
ניבא ולא ידע מה נבא.
 ילדיו ועוד ילדים בעלי רקע דומה היום הם חילונים ולא סתם חילונים אלא ממש אנטי דתיים .
 לעומתם חברם שהוריו היו מסורתיים ונעשו חרדים [אבל בניגוד לאותו מקום היו פתוחים יותר הוא היחיד שנשאר דתי ושומר מצוות שהוא הלך לראות סרטים או t.v; 
אביו העדיף לעצום עיינים ואמר שיש בבחינתו דברים עקרונים יותר .
ובחור זה הוא היחיד שנשאר דתי מכול החבורה .

הרשו נא לי להניח כי גם בבר אילן הק' למדו את הכלל הלוגי הידוע שקורולוציה אינה מלמדת בהכרח על סיבתיות, ובהנחה שהעובדות שלפנינו מורים חד משמעית על אחוז הנשירה הגבוה בקרב אוכלוסיות מסויימות, עדיין אין בכך להסיק על היות חניוקותם הסיבה לאחוז הנשירה, ובוודאי שאין בכך בכדי לשלול את החינוך הנוקשה והסגור.  האם בדקנו סיבות אחרות? 

היושר המינימלי מחייב לבדוק חלופות,במיוחד לאור העובדה שרבים וטובים המחנכים את זרעם במסגרת שניתן לכנותה ''סגורה ונוקשה'' רואים ברכה בעמלם - כולל אלו המתנגדים בחריפות לבר אילן.

רק לשם האיזון הקדוש, אני אוסיף משלי ואומר שאני מכיר קהילה בצפון הארץ המורכבת מדלי''ם ותיכוניסטים לשעבר שאחוז הנשירה שם נמוך מאשר הריכוזים העירונים. כמובן שאין בכך להסיק מסקנות באשר לגורמי הנשירה.

בתור אחד שלמד בישיבה יחד עם בחורים רבים מרוב היישובים החרדים, אני חושב שניתן לקבוע דירוג פשוט של אחוז הנושרים לפי מקום המגורים (הדברים אמורים כלפי הציבור הליטאי בלבד).

במקום הראשון נמצאים כמעט כל היישובים החרדיים הקטנים - אופקים, רכסים, תפרח (ויסלחו לי האחרים שאת שמם איני זוכר), בהם גם אם יש תושבים חילונים ביישוב - הקהילה חייה במנותק מהם, ואחוז הנשירה גבוה מאד.
במקום השני נמצאים הריכוזים החרדיים הגדולים - ב"ב, קריית ספר, וירושלים (שלמרות שהיא עיר מעורבת - הריכוז החרדי בה גדול כל כך, עד שניתן להתייחס אליה כעיר חרדית במובנים מסויימים), שגם בהם אחוז נשירה נכבד אך פחות.
במקום השלישי נמצאים הערים המעורבות כמו פתח תקוה, חיפה ואחרות, בהן אחוז הנשירה קטן מאד.

כמובן שהדברים מסתמכים על התרשמותי האישית ולא על מחקר מבוסס, אך אני מעריך שנתונים אלו יהיו מוסכמים על מרבית דרי הפורום.
אינני מוצא לנכון לדון בהסברים לתופעה, אך כמדומני שהמתאם בין הנתק מהאוכלוסיה החילונית לנשירה ברור מאליו.

בר אילן... נו נו...
 כבר אמרו קדמונינו... שלא כל לימוד הוא טרייף... אגב..אני דוקא  למדתי את ההשכולה שלי בעיר הקויידש בגבעת רם...

אני מרהיב עוז להציע נימוק נוסף לנשירה, ואולי נימוק כפול:

בחברה חרדית סגורה, כמו בני ברק, קל יותר להיכשל בשני תחומים בדוגמה המשפחתית:

א. זלזול בקהילות אחרות.

ב. זלזול בדמויות סמכות, כלומר רבנים, או אדמורים.

וזה מצוי דווקא אצל אבות שהינם למדנים ותלמידי חכמים, שלפעמים מקרינים לילדים את התחושה של "הוא לא רב" או "הוא טעה".

וכן ביחס לקהילה אחרת. "בבית הכנסת ההוא אנו לא מתפללים".

לעומת זה, בעיר שבה יש רק מיעוט חרדי, או אפילו מיעוט חרדי ודתי, קל יותר, על דרך ההיפוך, לפתח אהבה והערכה למצוות ולרבנים.

שם אי אפשר לזלזל בחרדים מסוג אחר, או אפילו בחובשי כיפות מצבע שונה, כי בלעדיהם אין מנין, וכולם בסירה אחת. כולם עמלים כדי להבטיח הקמת מוסדות חינוך, חנויות עם מזון כשר וכשר למהדרין, מקווה, בית כנסת.

שם כאשר מגיע רב, כל רב, לשבת, זו חגיגה בפני עצמה. אין דומה היחס לרבני בני ברק בבני ברק, שם יש כה הרבה תלמידי חכמים (ואיני כותב זאת בביקורתיות אלא בהערכה) ליחס שיש כלפיהם בערי השדה כמו תל אביב וחיפה.

(נכון שזה מוזר לקרוא את התואר "ערי שדה" על מקום כמו תל אביב? אבל בימינו, ומן ההיבט שבו אני כותב, זה מוצדק).

***
לעומת זאת, החשיפה לאורח חיים אחר אינה, בפני עצמה, מובילה לתוצאה חד ערכית. אני מפנה לאוטוביוגרפיה הרוחנית של דוב אלבוים, שבה הוא מתאר כיצד גדל בשכונה חילונית לא הרחק משכונה חרדית, ובכל זאת היה מקנא, כנראה, בילדותו בחילונים על התענוגות האסורים שלהם. (אם כי יש לשער שמשהו היה לקוי בבית, בחינוך או באיזה מקום בכך שלא נתנו לו איזון ולא רכש את ההערכה ליהדות שעליה היה אמור לגדול. וזה כמובן כבר נושא אחר).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו