האם יש סודות לתורה?

מספר אשכולות עוסקים בסודות התורה, מה הן. 
 
שאלתי היא - לפני שעוסקים במשהו כמו סודות התורה, האם לא ראוי קודם לברר, אם יש בכלל דבר כזה?

ואם יש מי נתן אותם? ולמה ניתנו? ואיך היה העברת מסירת הסודות? בהתחשב בגלויות השונות, באורכן ובצורתן? להזכיר רק שבקולות תקיעות השופר, המסורת לא עבדה, סך הכל שברים או תרועה.

_________________

מודה ועוזב

מיכה

הניתוח מצויין, אבל הוא מציג את שיטת הפרשנות, לא את שיטת חשיפת הסודות.

כאשר מדברים על "סודות" מתכוונים בדרך כלל למשהו אחר. למשהו שנמסר רק למעטים ולא לרבים, שהוא יקר ערך וקשור לדברים עמוקים כמו אופן הבריאה, אופן הנהגת ה' את העולם, גילוי ה' ועוד. וכן אין הסוד אינו נתפס בידי כל אדם, אולי גם אם ינסו להסביר לו.

אולי כדאי באמת, בשלב זה, לעשות רשימה של הדברים שמזוהים כסוד, ומה הופך אותם לסוד. על כל פנים, הסוד אינו זמין לכל אדם. הדרך הלימודית שמציע מיכה אינה מתאימה לו.

דרום חוקר

איקון ירוק על הרעיון. עוררת אותי לשים לב שסוד, במשמעותו אצלנו, מופיע לראשונה אצל דניאל. אולי כדאי להשוות להופעת סודות דומים בתרבויות אחרות?

וצדק דרום בהערתו כי המילה "סוד" בתורה ובתנ"ך, במקורה, מציינת כינוס והתוועדות. "סוד זקנים" וכיו"ב.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מיימוני

כתבת על השוואת הסוד לתרבויות אחרות.

אכן כך מתגבשת אצלי הדעה, שהסוד היהודי איננו מנותק מהעולם הכללי, ויש בסוד שינויים ותהפוכות.

לתופעה זו יש 3 אפשרויות של פרשנות.

1- יש שיפרשו תופעה זו ע"י פרשנויות מפולפלות, בעל הסוד האחרון התכוון בדיוק לדברי בעל הסוד הראשון.
2- יש שיפרשו זאת כתת מודע, התת מודע מתפרץ בסוד, אבל הוא בסה"כ מה שהיה צפון בלב החוזה, וכך כתב הרמב"ם במורה הנבוכים ח"ב, הרמב"ם הכיר את החוזים וכך הוא פירש את תחזיותיהם.
3- ויש שיפרשו זאת כאופיו של העולם הרוחני, העולם הלא מוחשי, כי שם הדברים אינם קבועים ומוגדרים, ויש בדברים שינויים ותהפוכות, וכך אני סובר.