|
|
| נשלח ב-12/2/2008 17:46 |
 |
| |
ברור שעגנון הטמיע את כתיבת הקדמונים, אך כמדו' שאין צריך לחשוב שהר"מ חיקה את עגנון, כדי להשתומם על המראה הגדול הזה, שממשה ועד שלום יוסף לא מצינו כתיבה מעין זו.
ביאליק היה אומר שהוא יודע לחקות כל סגנון, מלבד סגנונו של הרמב"ם.
הדברים אכן מכוונים ל"משנה תורה"; אבל אגרת זו (האגרת המפורסמת לר' פנחס הדיין) נכתבה ע"י הר"ם עברית, לפי שר"פ לא ידע ערבית.
לענ"ד, היחודיות בסגנונו של הרמב"ם היא: סגנון היפה מכח עצמו, בלי שיהיו בו מילות קישוט מיותרות.
כתבי עגנון קריאים אך ליודעי ספר. רובא דעלמא לא קוראים בהם. ואילו היה משתמש בפיסוק, היו קוראיו מתרבים.
אחד המוצלחים במחקי עגנון הוא בן ציון פירר. פיסק יותר מרבו. ומכר לא מעט עותקים כל עוד נרו דלק.
וכיון דעסקינן בעגנון אציב שאלה המנקרת בי: וואס פארשטייט א גוי צו צ'אצ'קעס? כלומר, מה מצאו אנשי האקדמיה השוודית בספריו שהגיעו אליהם ע"י תרגום? [איני אומר שגדלותו של עגנון היא רק בסגנונו, ומכל מקום קשיא].
תוקן על ידי צלצח ב- 12/02/2008 17:49:11
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2008 18:29 |
|
| |
פרס נובל לספרות לא מוענק בגלל ה"מבינות" שיש לגוים בכתביו של אותו סופר. יש כאן חישובים פוליטיים שונים, לחצים וכו'. הם הגיעו למסקנה שצריכים לתת פרס לסופר עברי, ולסופר אידיש וכו', ונתנוהו לגדול שבכל קטגוריה.
פליאה גדולה יותר היא הענקת פרס נובל לשלום ליאסר ערפאת...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2008 20:11 |
|
| |
וגם בדור יתום זה, לפעמים "מתפלקות" להן פניני לשון שמקורן בלשון חכמים. לשיפוטכם:
הוא היה רגיל להתפלל מניין אחרון במוסאיוף,
ואני הייתי רגיל להתפלל מוקדם.
באתי למוסאיוף, גמרתי להתפלל.
הניח תפילין, התחיל לסובב.
אמרתי לו: הא.
עשה לי: הו.
אומר לו: הו.
אומר לי: הא.
אומר לו: הו.
אומר: הא. הוא אומר: הא, הא, הא.
אמרתי לו: אתה תמיד טוען: 'מרן, מרן'? מרן כותב: 'אחרי שהניח כאן, ימשוך את הרצועה עד האצבע, ויניח תפילין של ראש, ואחר כך יסובב שבעה'!
עשה לי, ככה: מאיפה זה בא?
אחרי התפילה הראיתי לו.
'שתראה,' אמרתי לו, 'שגם אתה נוהג לפי חכמי הקבלה ואתה לא שם לב בדבר הזה'.
פנינים כאלה נוצרות בעיקר בדיבור על פה. תנועות היד באות במקומן של מילים דלות משמעות (בכל "עשה לי" הדגים הדובר בידיו מה עשה איש שיחו), וכך נמנעות מילים מיותרות.
ואולי זה היה הפטנט של הרמב"ם, לכתוב כאילו הוא מדבר בתנועות יד?...
ולהעיר בענין דומה: אפרים קישון "גילה" את סוד סגנונו המצוחצח של אבא אבן - הוא פשוט משחק "כן לא שחור לבן"..
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2008 20:55 |
|
| |
צלצח יקירנו, אולי תרחם עלינו שנוכל לקרוא את השורות האחרונות בלי לנקוע את הצואר?
(חוץ מאפרים קישון יש שם עוד משהו מעניין?)
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2008 00:06 |
|
| |
יעקב מכובדנו, אנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריך הקדושים.
ואם כוונתך לשאול מה היה הסיפור עם קישון (חשבתי שחידושו הגדול הזה די מפורסם ולכן לא טרחתי לפרש), הריהו לפניך:
ילדו של קישון ביקש מאביו במהלך נסיעה לשחק עמו כלש"ל.
על מנת להתחמק מלומר "כן" או "לא", הוצרך לענות תשובות מתפתלות על כל השאלות המכשילות שהציב לו בנו.
כגון:
- אתה מכיר את הדרך שלפניך?
- קשה לומר שאדם בגילי אינו מתמצא בה.
- ואם תטעה בדרך וגם האוטו יתקלקל?
- קשה לדעת בדיוק מה יתרחש אז, אך יש לקוות שגם במקרה כזה יהיה בי הכח לשמור על עשתונותי לבל יאבדו.
וכן הלאה..
בתחילה עוד נכשל פה ושם ב"כן" ו"לא", אך לאחר כמה משפטים מסוג זה החל לרכוש מיומנות, ולפתע שם קישון לב שהמילים היוצאות מפיו נשמעות לו מוכרות מאנשהו: הרי אלו הם המשפטים שמשמיע בנאומיו אבא אבן! זהו אפוא הסוד הגדול לנאומים מפוצצים...
על משקל תובנה זו, כתבתי לעיל, שכאשר הראש"ל (ולא משנה מאיזו עדה..) עושה סטנד אפ לפני קהל עדתו ומשתמש בתנועות יד והעוויות פנים החוסכות מילים, ממילא יכול לצאת לו סגנון מתומצת ויחודי שלעולם לא היה יוצא לו על הנייר.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2008 16:04 |
|
| |
להלן מעשה נורא שאירע בעיר צלמונה:
ראובן שידך את בתו שרה עם שמעון, כמנהג השידוכין, בפרסום בשמחות וגיל.
והיה שמעון נכנס בבית ראובן כבן בית כאב ובן, ושמעון ושרה היה ביניהם אהבה רבה ועזה, ונמשך זה יותר משנה.
וראובן זה, יש לו בת אחרת גדולה, וזה שנים שהשיאה לדן אחיו של ראובן.
ובהמשך השנים ההם, הוחזק קול בעיר שאשת דן הנזכרת בת ראובן היתה מזנה עם שכם בן חמור שהוא תושב עיר אחרת.
נמשך בין דן ואשתו בת ראובן דברי ריבות וקטטות עד שבאו לכלל גרושין, שאשת דן היה רצונה להתגרש מדן בעלה כדי לינשא עם שכם בן חמור שחשקה נפשם זה בזאת וזאת בזה, ודן בראותו רצון אשתו כשגרשה התנה עמה על מנת שלא תנשא לשכם בן חמור כפי הדין.
וכשמוע שכם הדבר הזה, כתב לראובן כי חפץ בבתו ושם לדרך פעמיו, ובא לעיר ראובן ושלח שלוחים ודבר הוא בעצמו עם ראובן ואשתו לבטל שדוכי בתו השנית עם שמעון ויקחנה.
ובהוודע הדבר לשרה בת ראובן כי רצון אביה ואמה היה לתת אותה לשכם, והיא היתה יודעת ניאופי אחותה עמו בהיותה אשת איש, מחאה והיתה מתקוטטת עם אביה ואמה לאמר: אין לי חפץ בשכם כי אם בשמעון כי חשקה נפשי בו!
ובימים האלו רבו המסיתים והמדיחים אותה עד שנתרצתה לקחת את שכם, והשליך ראובן את שמעון מביתו.
וכשראה שמעון כונת ראובן שרצונו לתת את שרה בתו לשכם, יצא מעירו ובא לעיר הר שפר, שיש באותה העיר בית דין. והבית דין ההוא היה מרביץ תורה זה שנים בעיר אלו"ש הסמוכה לעירו, ולפעמים המרביץ תורה זה היה הולך לעיר ראובן ושמעון להורות להם דרכי ה' כשהיה באלו"ש. ובבואו עיר הר שפר, צווח ככרוכייא בייא בייא על עוות הדין שהיה עושה לו ראובן חמיו לתת לשכם את משודכתו...
ובכן, הב"ד שבהר שפר כתבו כתב לעיר ראובן לראשיה ושופטיה, וכללות דבריהם: ... גוזרנו עליכם חרם חמור, שלא ימצא שום יהודי לא מעירכם ולא מעיר אחרת להיות עד בקדושי שרה בת ראובן עם שום אדם... וחתמו בכתב ההוא ב"ד של הר שפר וחכמי העיר.
ובהגיע הכתב לעיר ראובן הנקראת צלמונה, נאספו כל שופטיה וכל העם מקצה בבית הכנסת וקראו הכתב, ובכח הכתב ההוא כתבו שעשו חקירה ודרישה אם היה מי שיודע עדות של קדושי שכם שלנו לא נתברר עדיין. ובכן, קמו דתן ואבירם והעידו שבפניהם בסתר קדש שכם את בת ראובן.
שלחו שופט הקהל וכל הקהל של עיר צלמונה בהיותם נאספים בבית הכנסת, לומר לשכם שיצא מבית ראובן, ששתי בנותיו אסורות עליו, הגדולה מפני שאסרה עליו דן כשגרשה, ושרה השנית מפני קדושי שמעון. והשיב על ידי שלוחם להם דברי עזות וכה דבריו: שכל התורה לא היתה בעיר הר שפר שהוא יש לו קיום ב"ד שקדש את שרה קודם שדוכי שמעון, ושלח הקיום הזה לצפת תוב"ב...
וקם דתן ועד אחר שהוא אחי בת ראובן מן האם, והעידו שבשנה שנשא דתן אשה בצלמונה, קדש שכם את שרה בת ראובן. וזה השואל חזר לשאול, אולי לא יכוונו עדותם יהיה מה שיהיה ומגידים שרוב הקהל יודעים שהיה אהבה רבה ועזה בין שמעון לשרה משודכתו כאיש ואשתו.
והמשודכת הנזכרת היתה צועקת חמס לכל המדבר אליה שנתפרד ממשודך שלה שהיה שמעון, ועוד מסיתים ומדיחים פיתוה ויוכלו לה להפך לבבה להפרד משמעון... וראובן יעץ תחבולות שיהיו לשיכים בעיניו ולא נחה דעתו בקבלת עדויות שנתקבלו בעירו... וכיון שנכנס ביד ראובן מעשה ב"ד זה יצא מאלוש ויבא לקושטנדינה יע"א רבתי בדעות והביא עמו העדים הנזכרים דתן ואחי אבירם [כנראה לא נודע למחברנו שמו של אחיו של אבירם, ומה שאינו יודע אינו כותב..], ומצאו שם חכם בעיניו שהיה עוזר וסומך ויועץ לראובן ומלמדו כפי הנראה... וכמו יום אחד קודם לכת החכם הנזכר לצלמונה, ראובן עם משרתיו ועם הנלוים אליו ריקים ופוחזים הכניסה את בתו שרה לחופה למראות עיני כבוד החכם השליח...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2008 00:52 |
|
| |
Bin: מי כתב את הדברים הללו?
"על המתיר להביא ראיה ולבסס ההיתר על מקור נאמן מן הגמ' והפוסקים. אבל האוסר די לו להראות שאין ההיתר מבואר".
י_לבנוני:
זה ההסבר ל"כחא דהיתרא עדיף".
Bin:
השאלה היא מי כתב ולא מה כתב?
אפודי:
אולי לבנוני התכוון שזה ההסבר של רש"י ותוס' בביצה ב, ב לכחא דהיתרא עדיף.
Bin:
רש"י בביצה שם כתב " טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר. אבל כח האוסרין אינה ראיה שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר המותר" ע"כ.
והיינו במילים אחרות: להתיר זו 'גדולה' אבל לאסור כל אחד יכול.
ואילו בציטטה הנשאלת נאמר כי חובת ההוכחה היא על המתיר אבל האוסר אין לו צורך אלא לפרוך את ההיתר.
כך שאם דנים על מה כתב המצוטט, לכאו' הוא לא התכוין לכחא דהיתרא עדיף.
ועדיין השאלה נשארה במקומה מי כתב את המשפט הנ"ל.
אפודי:
לגבי החלק הראשון שעל המתיר מוטלת חובת הוכחה הוא מפורש ברש"י שם כפי שהובא בתוס' שם ד"ה וכ"ת.
הרבהז:
עפ"ד רש"י אין הציטוט נכון כלל, מאוד קל להחמיר, אבל זה צריך להיות מבוסס,
מצינו הרבה פעמים שהחמירו ובסוף זה בא לידי קולא, ואכמ"ל.
Bin:
לפי מה שלמדתי מת"ח דכאן, אכן כפי הנראה מתוך הסבר התוס' בדברי רש"י (שצריך עוד להבין אותו ברש"י בפנים) נטל ח"א מפורסם את חלקו הראשון של הנוסח הנ"ל, באגרת לבר פלוגתתו המצדד להקל, בתוך מו"מ ופולמוס ארוך של הלכה שהיו מעורבים בו כמה וכמה רבנים בדור האחרון (מחוגים שונים מאוד) זצ"ל.
מי הוא?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2008 02:04 |
|
| |
אולי זה רמז, הציטוט המדויק לא מופיע בחיפוש של אוצר החכמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2008 02:27 |
|
| |
שבוע טוב.
לא רמז יש כאן אלא ציטוט ולהלן נוסח המקור (בתוספת מעט על המצוטט לעיל):
"והריני מקדים שעל המתיר להביא ראיה ולבסס ההיתר על מקור נאמן מן הגמ' ומן הפוסקים אבל האוסר די לו להראות שאין ההיתר מבואר" (המילה 'ומן' נשמטה בטעות בציטוט הראשון).
ציטוט נוסף מסופו של אותו מכתב:
"סוף דבר אחרי שכל חביריו חלוקין עליו לבטל דעת יחיד מפני המרובים באיסור חמור כזה וזו העצה היעוצה שיאמר כתר"ה שליט"א כי מעולם לא עבר ע"ד חבריו ואחרי שחברו עליו והחמירו הוא מבטל דעתו מפני דעת המרובים. והלא הלכה רווחת יחיד ורבים הלכה כרבים ואמרו אל תהי דן יחידי"
יש לציין שמכתב זה חותם ששה מכתבים שכתב הכותב למכותבו בחילופי המכתבים ביניהם.
תוקן על ידי bin ב- 01/06/2008 3:06:11
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2008 00:07 |
|
| |
למבקשים רמזים נוספים לזיהוי
להלן חליפת מכתבים נוספת בין שני האישים הנזכרים:
הממוען שולח תגובה לכותב על מכתב רביעי במנין המכתבים ששלח לו, ופותח במילים:
"תמול קבלתי מכתב כ"ג אבל הייתי בחברון להתפלל ולהשתטח על קברי אבות לכן אחרתי מכתבי עד היום.
בהמשך הוא כותב: כ"ג שואל מאין לקחתי לאמר הלכה כהרמב"ם שמא זייף הכל .. לקחתי מדברי התומים...ומה שאומר כ"ג כי אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות הווי לחומרא אני רואה בזה אפי' לקולא... ולכן אמרתי המעשה הוא ככה.... אבל בכל זאת בפעם הזה הנני חושב שהצמח צדק יאמר כמו הרב ..."
ואילו מקבל המכתב הזה שולח לו מכתב תגובה וכותב בו בין היתר:
"קשה עלי שנסתבך בהענין. מה שנוגע בפרטי הנידונים ידוע שדעות בני אדם משתנות ואי אפשר להשתוות בנוגע לחסרון 'הרי' איני יודע הבדל בין קדושין לגיטין. ודוקא בלשון מופקד שהוא תואר הפעול ולא בלשון פקדתי שהוא לשון פועל ודוקא באין כאן גוף שלישי כמו בתך מקודשת ..."
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2008 00:58 |
|
| |
עוד פרטים במו"מ הנ"ל:
דברי הכותב בתוך מכתב שלישי שלו :
"שמעתי כי בזמן כתוב שלישי בשבת ו' באדר ובאמת אין ו' באדר שלישי בשבת בשנת תרצ"ט. "
והממוען משיב לו:
ומה שהעיר בענין הזמן שכתוב שלושה ימים בשבת ששה ימים לחודש אדר ואז לא היה, זהו טעות שכל הרוצה לטעות טועה הלא בשנת תרצ"ט הי' ר"ח אדר א' וב' א"כ יום שלישי היה אז או שני או תשיעי וכתוב בשלשה בשבת אדר הם חשבון למספר 6 אבל זהו טית".
הממוען היה חבר הרבנות הראשית לישראל ולפני כן היה רב ראשי בעיר הבירה של אחת המדינות בעולם.
רבנים נוספים שהיו מעורבים בענין: ר"י בעץ חיים, ר"י בפורת יוסף, ראב"ד בירושלים. ואחד הרבנים הראשיים באותה תקופה (השני היה בחו"ל והותיר לחבר הרבנות הנ"ל לעיין בדבר)
מה הפרשיה ומי האישים שדבריהם הובאו עד כה ?
לשואלים באישי:
א. על אודות הנוסח אם הוא אופייני לכותבו. יתכן. אבל לענ"ד לא נמצא מקום נוסף שמזדקק המוצע על ידכם למעשה שהיה, כך שקשה להשוות.
ב. החומר כולו התפרסם באחד מספרי הזכרון איני יודע אם נמצא במאגרים מקור הדברים צויין במ"מ שם כמובא מכת"י. איזכור לפרשיה זו בספרות המודפסת נמצא באחד מספרי השו"ת של הרב הראשי הנ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2008 23:31 |
|
| |
חידות קשות ביותר נפתרו כאן. ואוסיף עליהן עוד אחת.
היכן נכתב משפט זה:
'כי כל אחד דבר האמת לפי מקומו אלא שההלכה הוא לפי הזמן'.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2008 00:45 |
|
| |
הרעיון נמצא בס' אור לשמים פ' בחוקותי בשם החוזה מלובלין עה"פ ושפטו את העם בכל עת. ואין הספר תח"י לבדוק האם משפט זה כצורתו מופיע שם.
אך גם אם לא לזה הכוונה, נאה לסמוך רעיון לרעיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2008 23:41 |
|
| |
חידה נוספת
על מי נכתבו השורות הבאות ומי כתב אותן:
"הוא היה סולם מוצב ארצה טרוד ברעיוני המסחר לבקש טרפו כדרך בע"ב אשר מחיתם כבד לפניהם וראשו מגיע השמימה בטרדה גדולה מדי לחיי נפשו"
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2008 01:37 |
|
| |
מתי יגיע תור התשובות לחידות?
|
|
|
|
|
