קראתי בתשומת לב חילופי דברים על אודות כתבי האר"י ותלמידיו, ומצאתי בהם אי דיוקים ואי הבנות. וכיוון שעלינו להעדיף את עולם התיקון על פני עולם התוהו אמרתי לכתוב כאן הבהרות אחדות:
א. יש בידינו מאמרים רבים שכתב האר"י בעצמו. מאמרים אלה הגיעו אלינו כמות שהוא כתבם, ללא עריכה או שינוי על
ידי אחד מן המקובלים שבאו אחריו.
ב. כמות המאמרים שכתב האר"י בעצמו היא נכבדה: כשלוש מאות עמודי מחשב מסודרים ומעומדים.
ג. המאמרים שכתב האר"י בעצמו הם הדברים החשובים ביותר בקבלת האר"י, ועליהם צריך לייסד את הבנתה ואת
ידיעת משמעותה.
ד. אמנם בספר בנין אריאל נכתב רק מעט על הביבליוגרפיה של המאמרים שהאר"י כתב בעצמו, אבל הרבה נכתב שם
על תוכנם של מאמרים אלה ועל סדר ההאצלה שנתפרש בהם. ועל אלה יש להוסיף עוד כהנה וכהנה, והם בכתובים.
ה. מדברי הכותבים עולה כי כתבי האר"י מבולבלים, חסרי סדר, אי אפשר לדעת מי כתב מה וכו', ועל כן אין על מה לסמוך
ואין במה ללמוד. חס ושלום, ולא תהא כזאת בישראל.
תלמידי האר"י לא הדפיסו את הכתבים, אבל המקובלים השתוקקו ללמוד בהם. על כן העתיקו בכתבי יד את כתבי האר"י
ותלמידיו - ועלו כתבי יד אלה לאלפים אחדים. בעמל רב מגלים כי יש בהם סדר, וכי יש מחברים לספרים ויש עורכים
לקונטרסים, ולא אלמן ישראל ולא יתומה היא התורה.
אמנם לא השיגו כל המקובלים את כל כתבי האר"י ותלמידיו, כי עדיין בזמנם - שנות הש' והת' - עוד לא הקימו את
הספרייה הלאומית ואת המכון לתצלומי כתבי יד, והם לא יכלו לראות וללמוד את כל הכתבים ביחד.
לכן בידי ר' שמואל ויטל היה ספר עץ חיים והוא ערך ממנו את שמונה שערים; בידי ר' מאיר פופרש היו ספרי דרושים,
כוונות וליקוטים וספרים שערך ר' יעקב צמח והוא ערך מהם את דרך, פרי ונוף עץ חיים. אבל אלו ואלו דברי אלקים חיים,
וכתבי האר"י נאמנים ומדוייקים. אמנם הפרש עריכות יש ביניהם, אבל אין כאן בלבול ואין כאן עירוב פרשיות.
ו. מדברי הכותבים עולה כי כתבי האר"י אינם מדוייקים כי התלמידים הוסיפו מדעתם וכו'. אבל כזאת היתה תמיד בישראל,
ותלמידים מובהקים שישבו לפני רב גדול שמעו ממנו את כל אשר אמר, חזרו על דבריו, ואחר הוסיפו על אשר שמעו
וחידשו חידושים גדולים בדרכו של הרב. וכי צריך להביא דוגמאות מן התנאים ומן האמוראים ומן הגאונים ומן הראשונים
ומן האחרונים? אתמהא! אלא מאי - דברים שמותרים ואף הכרחיים למורי גמרא והלכה נראים אסורים למקובלים, וכי
למה? קבלה היא כהלכה, ונסתר הוא כנגלה - כאן וכאן תורה היא וללמוד אנו צריכים!!
אדרבא, בדיקת כתבי התלמידים מבררת באלו חיבורים מסרו את אשר שמעו מהאר"י בדיוק ובאלו חיבורים הוסיפו
את חידושיהם שלהם. כך ורק כך יכולים אנו ללמוד את דברי האר"י בדיוק גמור, וכך ורק כך יכולים אנו ללמוד את
חידושי התלמידים. בדיוק כמו רש"י ובעלי התוספות וכו'.
גם השגות כתבו המקובלים, איש על כתבי רעהו. כמו הרמב"ם והראב"ד וכו'. וכי למה ייגרע חלקם של המקובלים?
וכי אינם לומדים תורה? וכי אינם זכאים ללמוד, לחדש, להשיג וללחום במלחמתה של תורה?
ז. ואחרון אחרון חביב. שער רוח הקודש הוא אחד משערי ספר עץ חיים ואחד משערי שמונת השערים, ומעולם לא היה
פקפוק על הספר. דברי אבואלעפיה נכתבו בסוף ספר שערי קדושה. ואכן, אני מסופק בייחוסו של ספר זה לר' חיים ויטל
בלי קשר לדברי אבואלעפיה. אין אפילו כתב יד אחד של שער קדושה, דבר שלא מצינו בכתבי ר' חיים ויטל כלל וכלל!
ואחרי חסרון כתבי היד מופיע דפוס מאוחר. אבל ייתכן גם ייתכן שר' חיים ויטל כתב ספר זה, ואין ולאו ורפיא בידי.
והדברים ארוכים מארץ מידה, ואשים קנצי למלין.
נשלח ב-21/2/2008 03:39
בריושמא,
תודה רבה על ההבהרות.
_________________
נשלח ב-21/2/2008 06:26
תודה למארי חיטיא שבא ופרש לעינינו את הדברים כשמלה.
נשלח ב-21/2/2008 07:17
(בראשית סליחה מ'צלצח' על החריגה מנושא האשכול).
ברי ושמא
כותב הינך "יש בידינו מאמרים רבים שכתב האר"י בעצמו. מאמרים אלה הגיעו אלינו כמות שהוא כתבם, ללא עריכה או שינוי על
ידי אחד מן המקובלים שבאו אחריו" וכו' כשלש מאות עמודי מחשב".
יש לך הכתב"י מעוצם כתב קודשו של האריז"ל ? אני מוכן לקנות ואשלם לך טבין ותקלין. (תפנה אלי באישי), היכן הכתבים הללו ? באי זו ספריה או מוזיאון ? אפשר תעלה לנו כאן צילום של עמוד אחד.
ממש שמועה טובה תדשן עצם, (קשה לי לחלוץ את הנעלים עכשיו).
בענין הנ"ל, נזכרתי בעוד דוגמה מענינת. לגבי גילוח במ"ח לעומר, דמהרח"ו עצמו כתב בשם האריז"ל דלפי הקבלה יש להתגלח רק במ"ט לעומר, ופעם אחת אמר להתגלח במ"ח לעומר, ושאלו בנו מהר"ש הלא כתבת בשם האר"י דלא להתגלח עד מ"ט, והשיבו אפשר שהספר לא יהיה בידו לבוא ולספרו במ"ט האם ישאר בחג לא מגולח ? ולא רצה מהר"ש לקבל הדברים כפשוטם, וחשב שיש סוד בדבר שלא רצה לגלות לו. עכ"פ מהרח"ו התיר להתגלח במ"ח לעומר, כנגד מה שהביא בעצמו מהאר"י החי. ויש רבים מן החסידים שנוהגים כמותו. אמנם הספרדים המקובלים וכן החיד"א החזיקו בדברי האריז"ל עפ"י הרש"ש שפסק כדברי האר"י החי שלא להתגלח עד מ"ט. ורב הבלבול הזה הענין.
בקשר לשערי קדושה עי' בספר "טמירין" ח"ב, מאמר מנפתלי בן מנחם (עמוד ש"י), שכתב בזה"ל, כתב"י לא שלם של החלק הרביעי משערי קדושה, נשתמר במוזיאום הבריטי 19,788 .ADD חלק ד' מספר שערי קדושה כתב"י למהרח"ו זוצק"ל באופני השימוש בהדגת רוח הקודש וכו', פותח : השער א' באופני המעשים. א' מה שכתב הר"א אבולעפיא בספר הנקרא חיי עוה"ב עי"ש. ע"כ.
שער ד' לשערי קדושה, לא נדפס בראשונה, ונדפס ע"י מכון אהבת שלום ב"כתבים חדשים",
ומעניין מאד שר"א אבולעפיא היה נגד המושג עשר ספירות.
תוקן על ידי הרשבא ב- 21/02/2008 7:27:55
נשלח ב-21/2/2008 09:02
לשאלת הרשבא.
כתבי האר"י עצמו אינם נמצאים בידינו בעצם כתב יד קדשו, אבל הם נמצאים במאות (!) העתקות בכתבי יד, שנעשו
בארץ ישראל ובכל ארצות הגולה.
הבעיה אינה האם הם נמצאים אלא כיצד לזהותם בוודאות.
והתשובה נמצאת בספר עץ חיים שכתב ר' חיים ויטל, שהוא המקור לשמונה שערים שערך אחר כך בנו ר' שמואל.
בספר עץ חיים יש שני חלקים, ובכל אחד מהם יש ארבעה שערים.
השער הראשון שבחלק הראשון הוא 'שער מה שהעתקתי מכתיבת מורי זלה"ה'.
בשער זה אסף ר' חיים ויטל את כל המאמרים שכתב האר"י בעצמו, אין חסר ואין יתר.
בשער זה אין מאומה מכתבי התלמידים, כולל ר' חיים ויטל עצמו.
יש העתקות של שער זה בכתבי יד, וכבר צוינו כתבי יד אלה בספר בנין אריאל.
המאמרים שכתב האר"י בעצמו הם קשים ללימוד, רובם מפרשים מאמרי זוהר בדרך של קושיות ותרוצים,
אבל אין ערוך לעמקותם. עיקרי הנהגה פירש האר"י רק במאמרים אלה, ומהם צריך לקחת מלא חפניים
להבנת קבלת האר"י כולה.
ואידך ניזיל ונגמור.
נשלח ב-8/1/2009 12:26
בריושמא,
בראש ספר 'שערי קדושה' הוצאת אשכול, יש צילום של עצם כתיבת החיד"א בראש
עותקו הפרטי, ובה נכתב כך (העתקתי מן הצילום, ולא מפיענוחו של המו"ל שיש
בו טעויות):
"זה שנים כשהייתי בארץ מצרים כל יקר ראתה עיני כתבי הקדש מרבינו מהרח"ו
זצ"ל ס' עץ החיים שהם הח' שערים וס' עץ הדעת טוב וס' החזיונות וס' גדול
מחסרונות הזהר וקצת מדרשי רז"ל וס' שערי קדושה וס' על סוגיות הגמרא והתוס' ושאר ספרים בגורל החול וכיוצא וכל הספרים האלו הכל מכתיבת (המו"ל: מרבינו) מהרח"ו זצ"ל עצמו והגהתי שערי קדושה הלז משערי קדושה מכ"ימהרח"ו זצ"ל עצמו אני הצעיר חיד"א [ס"ט?]".
דומני שאין עוד מקום לפקפק על ייחוסו של שערי קדושה לרח"ו.
כבר בהוצאה הראשונה של הספר קושטא תצ"ד נרשם על שערו שהועק מכת"י הרח"ו ע"י ר"א ן' אשר (חכם רשום ומקובל גדול ולימים גם גאון ירושלים) שנמא במצרים, והוא הוא ככל הנראה כתה"י שהנזכר ע"י הרחיד"א ז"ל. דרך אגב מתוך תוכן הענינים של ספר דרך חיים שנדפס ע"י רבי ששון פארסיאדו בספרו שמן ששון ח"ה, (חלק שהיה חסר לחיד"א בלב דוד), שהוא קרוב מאד לתוכן ספר שערי קדושה, יש המשערים כי הרח"ו לא השלים מעולם את ספר דרך חיים אלא כלל את שאר כתיבתו בספר שערי קדושה הנזכר. ומילתא דמסתברא היא.
נשלח ב-11/1/2009 20:30
וראוי להפנות למאמרו של אביבי בצפונות בו ביאר בהערות בארוכה איך כל עקרו של ספר כתבוני לדורות גנוב בלי שינוי מספר בנין אריאל
זה מזכיר את מה שרח"ו עצמו כתב בהקדמה לשער ההקדמות: "והנה מ"ש בתחילת דבריו ואפי' כל אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו וכו' עם היות שפשטו מבואר ובפרט בזמנינו זה בעו"ה אשר התורה נעשית קרדום לחתוך בה אצל קצת בעלי תורה אשר עסקם בתורה ע"מ לק"פ והספקות יתירות וגם להיותם מכלל ראשי ישיבות. ודיני סנהדראות להיות שמם וריחם נודף בכל הארץ ודומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה הבונים. מגדל וראשו בשמים ועיקר סיבת מעשיהם היא מ"ש אח"כ הכתוב ונעשה לנו שם. ככתוב בס' הזוהר בפרשת בראשית דף כ"ה ע"ב וז"ל על פסוק אלה תולדות השמים והארץ. שחמשה מונים יש בערב רב ומן הג' מינים מהם הוא הנקרא כת גבורים דעלייהו אתמר המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם ואינון מסטרא דאילין דאיתמר בהון הבה נבנה לנו עיר ומגדל וגו' ונעשה לנו שם בבנין בתי כנסיות וב"מ ושוין בהון ס"ת ועטרה על רישיה ולא לשמה אלא למעבד לון וכו' והנה על הכת הזאת אמרו בגמרא כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם: ואמנם האנשים האלה מראים תימה וענוה באמרם כי כל עסקם בתורה הוא לשמה: והנה החכם הגדול התנא ר"מ ע"ה העיד עליהם שלא כך הוא באומרו לשון כללות כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברי הרבה וכו' ומגלים לו רזי תורה ונעשה כנהר שאינו פוסק והולך וכמעיין המתגבר מאליו בלתי הצטרכו לטרוח ולעיין בה ולהוציא טיפין טיפין של מימי התורה מן הסלע הנה זה יורה שאינו עוסק בתורה לשמה כהלכתה ומי זה האיש אשר לא יזלו עיניו דמעות בראותו המשנה הזאת ורואה חסרונו ופחיתותו?"
אולי כבר יש לנו תשובה על שאלתו של רח"ו.
(ידוע גם המעשה בשיטמ"ק על חולין, שם לא מדובר בנושא זכויות יוצרים המפוקפק הלכתית, אלא בהשגת גבול. אולי יש לך קישור גם לזה?)
תוקן על ידי לוצאטי ב- 11/01/2009 22:36:18
נשלח ב-11/1/2009 22:43
האם היו מקובלים שפקפקו באמיתות שער רוח הקודש לפני גילוי האשכול הזה?
נשלח ב-13/1/2009 09:00
מענדיל. אין להחליף כמובן בין שערי קדושה לבין שער רוה"ק. וגם הפקפוק על שערי קדושה אין לו יסוד כלל. כמובן.
צלצח. אה"ש לא עסקו מעולם בתכנית להדפסת ספר החזיונות, אם יש את נפשך לדעת כמה מוסמך הוא אותו מקור שסיפר לך בדותא זו, שפיל לשמועתו השנית והמרעישה, והיא התכנית להוצאת כתבי הר"ש אוסטרופלער....
ענין השיטמ"ק לחולין נתברר בפני בית דין וצדקת אה"ש עלתה בו כאשר הוכח בצורה מופתית כי שקר ענה בהם שושנה, ועורכי הספר לא נטלו ממהדורתו כלום אלא ההדירו באופן עצמאי את כתב היד (והשלימו את עבודתו של פרו' אלעזר הורביץ נ"י שקדם לשושנה). הדבר הוכח בין היתר כאשר הצביעו על שגיאות רבות במהדורה הראשונית של שושנה בהעתקת כתה"י, ואילו במהדורת אה"ש, היו הדברים נאמנים למקור.
אינני נציג של אף אחד אך ברור שהאשמה כזו טיבה להתברר בפני בית דין ולא בהכפשות סתמיות בהודעות חסרות בסיס, ואילו לגבי ר"א שושנה ועתירותיו לבית הדין, מבלי להתיחס לפרטים נאמר רק שאין לך ספר כמעט שמוציא האיש דלא רמי עמיה תגרא.
תוקן על ידי מציץומליץ ב- 13/01/2009 9:08:11
נשלח ב-26/1/2009 09:44
עוד לעניין ייחוסו של השערי קדושה יש לציין להקדמה: ובו אבאר סתרים לא שערום הראשונים אשר היו לפנינו כי אני קבלתים מפה איש קדוש מלאך ה' צ' מורי האר"י לוריא ז"ל...
נשלח ב-12/5/2009 08:37
לבקשת ידיד יקר העלתי את המגלת ספר מהד' ביק לרשת.
וכיון שבאתי אציין שעל ביק ומעלליו שהוזכרו כאן בתחילת האשכול. הרחיבו מעט במקו"א וקחנו משם.
[ואגב קרבתו לרב קוק המוזכרת שם. יש לציין שלספרו של ביק "יד שאול" נתן הרב קוק הסכמה]
על היחס בין הספרים בנין אריאל וכתבוני לדורות ובייחוד על קורותיו של המאמר בצפונות שהוזכר כאן. נתייחד אשכול מלא.
גם עניין הספר שערי קדושה וייחסו לרח"ו נידון ברבות הימים באשכול בפנ"ע.
