מספר זכרונות של רב ליטאי

תכלת, לא משנה מה היה יחסו של בלוך לסטמאר, אבל הם אימצו בחום את מכתביו, ואוי לו למי שיעז להכחישם.

עין הקורא

לי נראה שכוונתך היא לספר 'כתב יושר' לר' שאול לוין (בעל בשמים ראש)

נראים דברי יצמח
[ואצ"ל לחכמי אתרא הדין ש"כתב ישר" חסר שם המחבר רש"ל הנז']
כמדו' שיש מידע נוסף על כתב ישר בספר המצויין "מסתרי הסאטירה העברית".

אתמול ראיתי משהו מוזר מאד.


ב'שנה בשנה' תש"מ יש מאמר של ר"ש הכהן ווינגרטן (שהוזכר כאן אליבא דבלוך), בעניין כלשהו. בסוף המאמר הוא מספר את הסיפור הבא (אינו נמצא למול עיני ואסתמך על זכרוני):
אביו של ווינגרטן היה מזכיר קהילת מונקאץ', ובתור שכזה ישב הרבה בבית הרב, ה'מנחת אלעזר'. יום אחד, בתקופת מחלוקת מונקאץ'-ספינקא, באו לבית הרב שני בניו של האדמו"ר מספינקא, בעניים כתב יד מסויים שאביהם התעניין לקנות - כתי"ק של המהר"ל ובו הוא מספר על יצירת הגולם - וביקשו את חוות דעתו לגבי אותנטיות המסמך. לדבריהם, כתב היד הנ"ל הוצע להם למכירה על ידי חייל רוסי שהשיג אותו - לדבריו - בתוך ערימה גדולה של כתבי יד נושנים שהיו בארכיון ממשלתי שנפרץ במלחמה.
ווינגרטן מספר (כפי ששמע מאביו) שה'מנחת אלעזר' בחן את כתב היד כרבע שעה, בסיומה החליט מכמה סיבות שמדובר בזיוף, ובני האדמו"ר מספינקא הלכו להם. לבסוף, מספר ווינגרטן, נמצא בכל זאת קונה למכתב - והוא חיים בלוך, שפרסמו בספרו "קובץ מכתבים מקוריים מהבעש"ט ותלמידיו", עמ' פ"ה (אא"ט).


הבעיה היא, שסיפור זה איננו מסתדר בשום דרך אפשרית עם דבריו של אלי אשד שציטטתי לעיל, העוסקים באותו מכתב עצמו! "עוד מוסר אלי אשד שיחד עם המכתבים שפרסם בלוך מגניזת חרסון, הוא שתל גם "מכתב שכביכול נכתב בידי המהר''ל עצמו, בו הוא מתאר בגוף ראשון את סיפור יצירת הגולם! אלא שהזייפן לא התאמץ במיוחד בביצוע המלאכה והזיוף ניכר מיד, משום שפרט לעובדה שהמכתב היה בגוף ראשון הוא היה העתק, מילה במילה, של הפרק הרלוונטי בספרו של רוזנברג. בלוך לא העלה כנראה על דעתו כי חייבים להיות הבדלים כלשהם בין שתי הגירסאות".

אם כן, יש לפנינו שני סיפורים שונים לחלוטין באשר למקורו של המכתב המיוחס למהר"ל שפרסם בלוך. הספר שהוזכר, "קובץ מכתבים מקוריים מהבעש"ט ותלמידיו", הכיל כאמור מכתבים מ"גניזת חרסון" - ולפי סיפורו של ווינגרטן גם המכתב הנ"ל שיוחס למהר"ל הגיע מאותו מקור, ובלוך בסך הכל התפתה להאמין שמדובר במסמך אמיתי. לעומת זאת, לפי אלי אשד, המכתב הנ"ל אינו אלא העתקה מדוייקת, מילה במילה, מספרו של ר' יודל רוזנברג - שנדפס הרבה לפני פרסום "גניזת חרסון"!

כרגע, אלא אם יימצא הסבר אחר (ראו למטה), יש בידינו שתי אפשרויות קיצוניות: או שר"ש ווינגרטן (או אביו) מצץ מן האצבע את כל הסיפור הנ"ל מתחילתו ועד סופו, או שאלי אשד טעה טעות גסה ביותר.

לכאורה הבירור פשוט: בסך הכל יש להשוות בין המכתב שפרסם בלוך לבין המכתב שבספרו של ר' יודל רוזנברג - ואם הם זהים מתברר שאלי אשד צודק. (ישנה אפשרות שלישית: שזייפן אלמוני הוא שהעתיק את הקטע המדובר מספרו של ר' יודל רוזנברג, ניסח אותו בגוף ראשון והכניס אותו לצד שאר המסמכים ב"גניזת חרסון" - ואם כך הרי שהמכתב הזה ספציפי איננו זיוף של בלוך). בכל אופן, מקרה זה הוא כנראה אחת הסיבות לכך שר"ש ווינגרטן נמנע מלהצביע בבירור על בלוך כמבצע הזיופים. 

לאספן כמו הרבי ממונקאטש היה די בחצי מבט כדי לראות שזה לא כתיבת ידו של המהר"ל, ובקריאת שורה וחצי כדי להיווכח שגם התוכן מזוייף.
באחת ההקדמות לספרי ספינקא מסופר שהיתה חובה עליו לקרוא בכל יום ויום את המכתב הנ"ל.

אכן, לגבי קריאת התוכן - ווינגרטן מספר שם שאביו שאל את ה'מנחת אלעזר' מדוע החליט שמדובר בזיוף, והלה השיב לו, בין השאר, שהמילה 'כקש"ת' המופיעה בתחילת המכתב נכנסה לשימוש זמן רב אחרי דורו של המהר"ל. בהערה מציין ווינגרטן שכשדיבר על כך עם הראי"ה קוק (לאחר שנים), שהסכים אף הוא שמדובר בזיוף, העיר הלה שמעניין ה'כקש"ת' אין ראיה, כיוון שיש בכל זאת מסמכים בני התקופה בהן מופיעה מילה זו.

_________________

בהמשך להודעתי לעיל על דברי הר"ש ווינגרטן: (נ.ב. - מנהל הפורום, שמא כדאי לשנות מעט את שם האשכול בהתאם לתוכנו - דיון בזיופים למיניהם?)