מספר זכרונות של רב ליטאי

יום זה שבין י"ט לכ' שבט קופל בתוכו את ראש האשכול וסופו. זלוטקין מחבר ספר הזכרונות נולד בי"ט שבט תרל"ה (ע"פ מפעל הביבליוגרפיה) ורמח"א בלוך נפטר בכ' שבט תשל"ג (ע"פ ויקפדיה בהתאמת התאריך הלועזי לעברי.
במפעל הביבליוגרפיה האריכו מעט את ימיו עד תחילת חודש אד"א).
נפתח ב"כבוד אכסניא" ספר הזכרונות של זלוטקין: בצער אציין כי גם בזמן האחרון לאחר שכבר נודע בשערים ענינו של ספר זה עדיין טועים בו מקצת מן החכמים.
וכך כותב הרב ישראל דנדרוביץ במאמרו 'יצירת זהב בספרי רבותינו' (קובץ עץ חיים [באבוב] שנה ג' חוברת ב [ח] שבט תשס"ח עמ' רפט) על ספר זה: 'אין אני יודע אם הוא מסמך עתיק יומין או זיוף ובדיה אך ללא ספק מדובר בספר נחמד המתאר בשפה ציורית ונלבבת את זכרונותיו של רב ליטאי מתקופת הגאון מולינא'
ואני תמה אם נכנס הספק ללבו שמא ספר זה אך בדיה וזיוף הוא, היאך הוא משמש תיאור לזיכרונות של רב מתקופת הגר"א?

כיון שעסקו כאן מה חשב זלוטקין עצמו על ספרו זה אציין שבמאמר של הרכבי בהספר (שהוזכר כאן כמ"פ) הוא מציין שזלוטקין הודה במעשהו הן לפני ח.ד פרידברג (שאכן בבית ע"ס קבע את זלוטקין כמחבר הספר) והן במכתב לד"ר נ.מ גלבר ואף כתב לו שאינו סבור כי אי מי יבוא לטעות בכך.

העיר מליפמן הערה מעניינת. למוכר הספרים קרא זלוטקין גרונם, שם שאינו מצוי כ"כ בתקופה ההיא. לע"ע מצאתי רק את השד"ר הטברני ר' שמואל גרונם שפעל בסביבות שנות התק"ם-תק"ן (יערי שלוחי א"י 615-616) שהיא התקופה בה עוסק הספר. (וכן מדפיס אחד או שניים שמצאתי במפעל הביבליוגרפיה)
בשמות אנשים שבבית שמואל (אה"ע סי' קל) כותב את השם גרונם כאחד מכינוייו של שמואל. [ראה בספר מקדש מעט (לרש"פ הלוי אב"ד בראדשין תלמידו של הבוטטשער) שמות אנשים אות כו הכותב כי גם גרונם סתם הוא כינוי לשמואל. ומכל שאר הכינויים שכתב בב"ש שם, נשתייר בדורותינו רק כינוי זה] 

♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦

על בלוך הוקדש אשכול בפנ"ע (ועוד מילים עמי ברצות ה') אתמקד כאן רק במכתב המיוחס למהר"ל בעניין עשיית הגולם שכתבו כאן עליו.
סיכום קצר: בשנת תרפ"ד הדפיס בלוך קובץ מכתבים מקוריים מהבעש"ט ובסופם מכתב המיוחס למהר"ל. [הוא כותב שמצורף למכתב גם פקסמליה ממנו ולפנינו ליתא אא"כ כוונתו לחתימה שבעמ' קי]
באותה שנה כתב פרופ' שלום מאמר ביקורת על ספר זה [קרית ספר שנה א' חוברת א עמ' 104. צילום של מאמרו הבאתי באשכול על בלוך. מאמר זה נדפס יחד עם שאר מחקרי החסידות שלו בספר השלב האחרון]
רוב המאמר עוסק בהפרכת מכתב זה ולמעשה הוא עומד שם שהאיגרת כולה מבוססת על הספר נפלאות המהר"ל שנדפס בתרס"ט דבר שגם אלי אשד עמד עליו כפי שהוזכר כאן.

השאלה שנותרה היא מיהו הזייפן. (פרופ' שלום ממאן להניח שאותו אדם שחיבר את הנפלאות חיבר גם את המכתב 'אא"כ היה חצוף ושוטה גם יחד להכניס בפי שני אנשים שונים אותם הרצאות מלה במלה' אולם זו סברה משונה. גם אם אין זה אותו אדם עדיין צריך הוא להיות חצוף ושוטה באתה מידה)
ר"ש אשכנזי (צפונות ד עמ' קכב) קובע בבטחה שממציא המכתב הוא חיים שארשאפטין . דמות מוכרת מסיפוריו של ר"י רוזנברג שתיווכה וסייעה בידו להשיג כתבי יד "מהספריה הקיסרית דמייץ"
הבעיה בסברה זו (שהועלתה כהשערה כבר ע"י שלום) שלע"ע לא ידע על קיומו של שארפשטיין זה וסביר מאד שהוא דמות בדיונית שנולדה במוחו הפורה של הרב רוזנברג.
(גם קביעתו שם שהמכתב נתחבר בתרמ"ג אינה ברורה. שנה זו היא רק גבול עליון – קודם לה לא היה בדפוס נוסח של  על ספר יצירה עליו מבוסס המכתב- אבל מי תחם עבורו את המועד האחרון לכתיבת המכתב?).
אלי אשד סבור  שהזייפן הוא מיודענו חיים בלוך וכבר הזכיר כאן תכלת את דבריו ואת הבעייתיות שבהם. (אשד סבור שבלוך חפץ מאד בקיום אגדת הגולם שהרי תירגם לגרמנית (בלי לתת זכויות למחבר) את הספר נפלאות המהר"ל ולצורך זה כתב מכתב זה שמקיים אגדה זו מכיוון נוסף. לדברי תכלת לא נראה כלל שבלוך האמין בעצמו באגדה כי הוא כותב דבריו כמסתפק אולם אפשר לטעון כי זוהי טכניקה של זייפן המשווה לדבריו נימה של אותנטיות]
אולם ראיה חזקה כנגד השערה זו הביא תכלת מעדותו של וינגרטן המספר שראה בעיניו אגרת זו בכת"י בעת שהובאה לבדיקה אצל האדמו"ר ממונקץ'. אם חיים בלוך זייף את האגרת לצורכו אין סיבה שיטרח לכתוב אותה גם בכת"י. (אא"כ נאמר שרצה גם להרוויח כסף מן הצד ע"י מכירת מכתב זה) והשאלה חוזרת מיהו אם כן מזייף המכתב ואיך הוא התגלגל לידיו של בלוך?. (לדברי בלוך עצמו קיבל את המכתב מפלוני שואל נייוירטה מוויין)

מכתב זה נדפס בסוופ של דבר ע"י חסידי ספינקא בראש ספר אמרי יוסף מועדים ח"ב ווראנוב תרצ"א [כ"כ ר"ש אשכנזי וכן ראיתי בעיני. ונעלם זה מוינגרטן שסבר כי רק 'אחרי עשרות שנים פרסמהו נכדיו במהדורה החדשה (בארה"ב) של ספר אמרי יוסף...'] בנוסח שונה מעט (מה שמוכיח לכאורה כי בלוך במקרה זה העתיק ממקור כל שהוא ולא עשה מלאכתו כראוי אבל לא המציא מדעתו) שנכפל גם בשנת תשל"ג בספר שלש קדושות (קאלוש)

המעניין הוא כי בספר אמרי יוסף הנז"ל לאחר העתקת האיגרת הם קובעים ברכה לנדיבים שונים וביניהם 'הרה"ח ירו"ש מו"ה חיים בלעך* נ"י שהיה המשב"ק אצל רבינו הקדוש המחבר זצ"ל'
איני בקיא כלל בתולדות חסידות ספינקא אבל האם יתכן שחיים בלוך "שלנו" אכן היה לכה"פ בתקופה מסוימת אצל האדמו"ר מספיקא? האם יש לנו קצה חוט בשאלת השתלשלות המכתב?

·         ההדגשה במקור. אח"ז מופיע סימון שלא הצלחתי לפענח.