כדי שכאשר מליונים
של יהודים, שהיו קבורים באדמה במשך מאות ואלפי שנים, יקומו במכה אחת לתחיה, ויהיה
עליהם למצוא מקום מגורים חדש, לא יהיה
באלאגאן אחד גדול.
ישנה נחמה אחת. לא
כל המתים יקומו כאחת, והתחיה תהיה בשלבים, כשבין שלב לשלב יעברו שנים רבות, שיאפשרו בנית מגורים
עבור אלה שיקומו בשלב הבא.
אלא שכדי שיהיה
אפשר לתכנן, צריך לדעת כמה יקומו בכל שלב, ומי יודע זאת?
מי יקום בתחיית
המתים?
כמעט כולם:
לא אלה שבעודם
בחיים לא האמינו בתחיית המתים, הם גם לא ידעו שהיתה תחיית המתים, כי הם לא יקומו.
לדברי ר"א גם לא
קבורי חו"ל, ההופך את מספר הקמים, למספר קטן ביותר.
"א"ר אלעזר: מתים שבחוץ לארץ אינם חיים,
שנאמר: (יחזקאל
כ"ו) ונתתי צבי בארץ חיים, ארץ שצביוני בה - מתיה חיים, שאין צביוני בה -
אין מתיה חיים. מתיב ר' אבא בר ממל: (ישעיהו כו) יחיו מתיך נבלתי יקומון,
מאי לאו יחיו מתיך - מתים שבא"י, נבלתי יקומון - מתים שבחוץ לארץ, ומאי ונתתי
צבי בארץ חיים? אנבוכד נצר הוא דכתיב, דאמר רחמנא: מייתינא עלייהו מלכא דקליל כי
טביא! א"ל: רבי, מקרא אחר אני דורש (ישעיהו מ"ב) נותן נשמה לעם
עליה ורוח להולכים בה. ואלא הכתיב נבלתי יקומון! ההוא בנפלים הוא דכתיב. ורבי אבא
בר ממל, האי נותן נשמה לעם עליה מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדרבי אבהו, דאמר ר'
אבהו: אפילו שפחה כנענית שבא"י - מובטח לה שהיא בת העולם הבא, כתיב הכא: לעם
עליה, וכתיב התם: (בראשית כ"ב) שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור.
ורוח להולכים בה - א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ
ישראל - מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ולר' אלעזר, צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים?
אמר רבי אילעא: ע"י גלגול. מתקיף לה ר' אבא סלא רבא: גלגול לצדיקים צער הוא!
אמר אביי: מחילות נעשות להם בקרקע. (בראשית מ"ז) ונשאתני ממצרים
וקברתני בקבורתם - אמר קרנא: דברים בגו, יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם
מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח את בניו? שמא לא יזכה למחילות. כיוצא בדבר אתה
אומר: (בראשית נ') וישבע יוסף את בני ישראל וגו', א"ר חנינא: דברים
בגו, יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח
את אחיו ארבע מאות פרסה? שמא לא יזכה למחילות". (כתובות דף קיא
עמוד א).
אם לדעת רבי אליעזר
ה"מתים שבחוץ לארץ אינם חיים", הרי שרבי אבא בר ממל חולק עליו וסובר,
אלה ואלה יקומו.
לתכלעס, קבורי
חו"ל אינם חיים או שיקומו?
בעל הנודע ביהודה
"פסק" (מהדו"ת יו"ד סימן רו), שמתי חו"ל כן יקומו, וכפסיקתו
משמע בירושלמי (כלאים פ"ט הלכה ג), במדרש, (בראשית רבה פרשה צו), ובמספר
מקומות בזוהר (זח"א לד ב, וזח"ב ג, ב).
מי יקומו הראשונים?
הראשונים יקומו קבורי
ארץ ישראל, עובדה זו מצאנו בתלמוד הירושלמי ובמקורות מדרשיים אחרים:
בתלמוד
הירושלמי (כתובות פרק יב ה"ג) מצאנו:
"... אמר:
אתהלך לפני יי' בארצות החיים, והלא אין ארצות החיים, אלא צור וקיסרין וחברותיה?
... רשב"ל בשם בר קפרא, ארץ שמתיה חיים תחילה לימות המשיח".
ובמדרש
תנחומא (בובר) פרשת ויצא סימן כג:
"הוא
קורא ארץ ישראל ארץ החיים, למה? אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר הקפר, מפני שמתי ארץ
ישראל חיים תחילה לימות המשיח, לפיכך הוא קורא אותה ארץ החיים".
בבראשית רבה (פרשה
צו):
"אמרו
רבותינו שני דברים בשם רבי חלבו למה האבות מחבבין קבורת א"י, שמתי
א"י חיים תחלה בימות המשיח, ואוכלין שנות המשיח".
אם הנאמרנ במקרא, (בראשית פרק מז
פסוק ל): "וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם
וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם". פירושו, רצון האבות להיקבר בקבר המשפחה, הרי חז"ל ראו בו אסמכתא להשקפתם, שיש לאדמת ישראל ערך מכפר
"אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו
מחולין, שנאמר וכל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, אפילו הלך בה ארבע אמות
זוכה לחיי העולם הבא, וכן הקבור בה נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה,
שנאמר וכפר אדמתו עמו, ובפורענות הוא אומר על אדמה טמאה תמות, ואינו דומה קולטתו ד
מחיים לקולטתו אחר מותו, ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם, צא ולמד
מיעקב אבינו ויוסף הצדיק". (רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה יא).
בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא א, נאמרו הדברים בלשון בוטה יותר:
"אמר
ריש לקיש בשם רבי אליעזר הקפר מפני שמתיה חיים בימות המשיח, כמו שדוד אמר אתהלך
לפני ה' בארצות החיים, (תהלים קט"ז ט'), וכי ארץ ישראל ארץ החיים היא? והלא בני אדם
מתים בתוכה! והלא חוצה לארץ היא ארץ החיים! אלא ארץ ישראל מתים מצויין בתוכה,
וכיון שדוד אמר בארצות החיים, שמתיה חיים לימות המשיח".
בכמה יקדימו?
בספרי הקבלה מבואר,
שהמתים הקבורים בארץ ישראל יקומו לתחיה, ארבעים שנה לפני המתים הקבורים
בחו"ל, וכפי שהאריך בזה הרב אברהם אזולאי, (סבו של החיד"א)
בספרו "חסד לאברהם", (המעין השלישי נהר כג).
אלא שגם הקבורים
בארץ ישראל, לא יקומו כולם כאחת, גם ביניהם יהיה מי שיקום מוקדם יותר,
ומי שיקום מאוחר יותר.
הרדב"ז ידע על
"קבלה" היכן תהיה התחיה הראשונה, והוא כותב, (שו"ת רדב"ז מכתב
יד - או"ח, יו"ד (חלק ח) סימן קצז):
"שאלת:
ממני, על מה שנהגו במצרים להוליך עצמות לירושלים אם יפה הם עושים, ואם מותר לקבור
מת אחר באותו קבר, ואם עומדין עליו בשורה או אומרים עליו דברי אבילות.
תשובה: יפה
הם עושים להעלותם לירושלים, דקבלה בידינו, שאין תחיית המתים אלא בעמק יהושפט, ושם
ירדו הנשמות לגוף, ונמצא ניצול מגלגול מחילות, ואפילו מתי ארץ ישראל, לא יקבלו
הנשמות אלא שם. (עיין תרגום שיר השירים ח' ה') ...".
האם גם קבורי הר המנוחות יצטרכו להתגלגל במחילות
לעמק יהושפט?
האם זה גם אומר
שקבורי עמק יהושפט יהיו הראשונים לקום?
רעיון
התחיה בהר הזתים הוא גם בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לא:
"ואילו
שנבלעו ברבלתה הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילים מחילים מלמטן, והם מחלדין בהם עד
שהם באים תחת הר הזיתים שבירושלים, והקדוש ברוך הוא עומד עליו והוא נבקע להם [והם]
עולים מתוכו, כמו שזכריה אומר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני
ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה וגו". (זכריה י"ד ד').
מאז המאה השנייה
לספירה, הפכה ארץ ישראל לאתר נבחר לקבורת יהודים מרחבי התפוצות, ואל בתי העלמין הגדולים
בבית שערים, טבריה ויפו, הגיעו ארונות ובהם שרידי
גופות נפטרים מהתפוצות.
העדות הקדומה ביותר,
מתייחסת לימי רבי יהודה הנשיא, בשעה שארונו של רב הונא, ראש הגולה, הגיע מבבל:
"...
אין סליק רב חונא ריש גלותא להכא, אנא מותיב ליה לעיל מיניי, דהוא מן יהודה ואנא
מבנימן, דהוא מן דכריא, ואנא מן נוקבתא, חד זמן אעל רבי חייא רובא לגביה, אמר ליה
הא רב הונא לבר, נתכרכמו פניו של רבי, אמר ליה ארונו בא". (ירושלמי,
כלאים פ"ט, ה"ג).
ובתרגום
העברי של אגרת רב שרירא גאון (רבנן סבוראי אות פה):
"
... ומפרשים רבותינו בירושלמי של כלאים וכתובות, (בירושלמי שלפנינו הדברים חסרים בירושלמי כתובות), שהיה
רבי עניו ביותר, והיה אומר רבי, כל מה שיאמר לי אדם אני עושה, חוץ ממה שעשו זקני
בתירה לזקני שהורידו את עצמם מנשיאותם ומנאוהו. ואילו עלה רב הונא ראש הגלות לכאן,
הייתי מושיבו למעלה ממני, שהוא משבט יהודה ואני משבט בנימין, הוא מן הגדולים של
יהודה, מן הזכרים, ואני מן הקטנים, מן הנקבות. פעם אחת נכנס ר' חייא הגדול אצלו אמר
לו, הרי רב הונא בחוץ נתכרכמו פניו של רבי אמר לו, ארונו בא".
להיכן הובא?
אף שבסיפור לא נאמר
להיכן הביאוהו, טוענים חוקרים שונים שהוא הובא לבית שערים, (יהושע בראנד, סיני עד, עמוד קנא, ש. ספראי, ארץ
ישראל ה, (תשיט) עמוד 1212, אביגד, בית שערים ג ירושלים תשל"ב, עמוד
193).
במקורות שונים מסופר, (בגירסאות שונות) על
מת מחו"ל, שהגיע לקבורה בארץ, ומגירסת הסיפור של אחדים מהמקורות מפורש, שהארון
הגיע לבית הקברות של טבריה:
בתלמוד ירושלמי כלאים פרק ט
ה"ג, כתובות פרק יב ה"ג:
"רבי בר קיריא ורבי לעזר הוון
מטיילין באיסטרין, ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ".
בבראשית רבה (וילנא) פרשה צו
ד"ה ה, מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויחי סימן ג:
"מעשה ברבי ורבי אלעזר שהיו
מהלכין בפילי שחוץ לטבריא, ראו ארון של מת שבא מחוץ לארץ, להקבר בארץ
ישראל ...".
במדרש תנחומא (בובר) פרשת
ויחי סימן ו:
"מעשה בר' קצרא ור' אלעזר
שהיו מהלכין בפולי של חוץ מטבריא, ראו ארון של מת שבא מחוצה לארץ, ליקבר
בארץ ישראל".
בבראשית רבה (תיאודור-אלבק)
כי"ו פרשה צו ד"ה (ל)
"רבי בר קוריאי ור' לעזר הוון יתבין
לעיין באוריתא בהדה אילסיס דטיברייה, ראו ארונות באים מחוץ לארץ".
ש. ליברמן כתב (בתרביץ שנה שלישית (תרצ"ב) עמוד 208, ובהירושלמי
כפשוטו עירובין פ"ה ה"א, עמוד ת 292, ש"אילסיס", "פולי",
ו"איסטרין", הם מקום אחד, ליד האיצטדיון של טבריה. (שהיה נקודת ציון
חשובה בעיר, ראו תלמוד ירושלמי עירובין פרק ה
ה"א).
מטרת החכמים בדבריהם
על מעלת הקבורה בארץ לא היתה להביא את הנפטרים אליה, העלאת ערך הקבורה בעפרה,
השתלב בניסיונם להאדיר את ערכם של החיים על אדמתה, החיים והמוות נכרכו זה בזה, כשם שקבורה בארץ זכתה בעדיפות על פני קבורה בגולה, כך גם חיים בארץ על פני חיים בגולה או אף
מוות בגולה, ביטוי לכך מצוי בתיאור פטירתו של עולא בתלמוד
הירושלמי ((תלמוד ירושלמי כלאים פרק ט ה"ג,
כתובות פרק יב ה"ג).
"עולא
נחותא הוה אידמך תמן שרי בכי אמרין ליה מה לך בכי אנן מסקין לך לארעא דישראל אמר
לון ומה הנייה לי אנא מובד מרגליתי גו ארעא מסאבתא לא דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה
בחיק נכריה".
תרגום:
עולא היה יורד לבבל
ועולה ממנה, בשעת פטירתו (בבבל) היה בוכה, אמרו
לו: למה לך לבכות, אנו נעלה אותך לארץ ישראל, (לאחר מותך),
אמר להם: ואיזו הנאה היא לי,שאני מאבד את מרגליתי (נשמתי) בתוך
ארץ מסואבת, לא דומה מי שמוציא (נשמתו) בחיק אמו, למי שמוציאה בחיק נוכריה. .
השיחה בין עולא
לחכמים מלמדת, שחכמי בבל סברו שאין הבדל בין קבורת נפטר,
שגופתו תועלה לארץ ישראל לאחר מותו, לקבורה של מי שחי ונפטר בארץ, לעומתם,
הבין עולא שהקבורה שנלווית לחיים ולמוות בארץ עדיפה.
בעוד שבירושלמי, היה
זה עולא עצמו, שטרם מותו קונן על גורלו המר,
הרי בגרסת הבבלי, השמיע את הדברים ר' אלעזר בן-פדת בשעה
שארונו של עולא הגיע ארצה:
"עולא
הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל, נח נפשיה בחוץ לארץ, אתו אמרו ליה לרבי אלעזר,
אמר: אנת עולא (עמוס ז) על אדמה טמאה תמות! אמרו לו: ארונו בא, אמר להם: אינו דומה
קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה". (כתובות קיא ע"א).
.
_________________
תוקן על ידי נישטאיך ב- 08/02/2008 1:49:52
עולם הפוך אני רואה
