|
|
| נשלח ב-3/3/2012 21:07 |
 |
| |
| דייר כתב: |  | "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְכַהֲנוֹ-לִי: אַהֲרֹן--נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן"
למה כל הכפילות הזאת? |
|
רעיון אפשרי:
כלל ופרט - אין בכלל אלא מה שבפרט.
וכן פה, כהנים - כלל, אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר - פרט. (להוציא פנחס שנולד כבר שאינו כהן)
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2012 22:00 |
|
| |
וכי לא ידענו שנדב ואביהו אלעזר ואיתמר הם בני אהרון שזה הודגש שוב?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2012 22:55 |
|
| |
"בתורה אמנם לא כתוב "מעשה חרש" על אבני החושן כמו על אבני האפוד אבל הגמרא אומרת שהיה כתוב 6 אותיות על כל אבן. ראובן א שמעון ב לוי". שמות כח כא והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם פתוחי חותם איש על שמן תהיין לשני עשר שבט. ר' ירוחם, ונשמע קולו של אהרן בבואו אל הקודש. דייר, וטעם נדב ואביהו אלעזר ואיתמר בני אהרן שלא ייחשב כי בהמשח האב לכהנו יהיו הבנים האלה כהונים, אבל להם בעצמם יכהן. והנה יצא פנחס ושאר הנולדים, שלא נתכהנו רק אלה הארבעה הנמשחים עמו ומולדתם אשר יולידו אחרי כן. רמב"ן.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2013 00:40 |
|
| |
הפרשה מקדישה להדלקת הנרות במנורה בקושי פסוק וחצי. לעומת זאת לבגדי הכהונה 53 פסוקים ויותר? יש מדרש נעלם הוא מובא בהקדמה לעין יעקב, בו הויכוח מה הכלל הגדול ביותר בתורה, רבי עקיבא אומר- ואהבת לדעך בן פתורה- אלה תולדות האדם, בן ננס אומר- את הפסוק
שמות פרק כט
(לט) אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם:
למישהו יש תשובה לרעיון?
בהפטרה של שבת זכור מופיע הסיפור על שאול אגג ושמואל.
כשהאברך יצחק מאיר לימים בעל חידושי הרי"ם- התארך בשבת זכור אצל האדמור מרוזין, לאח הסעודה יצאו לטיול,
שאל הריזענער את האברך- תגיד שאול היה ילד? האם היה טיפש? מה זה הוא אומר לשמואל מיד- הקימותי את דבר ה'?
הרי הצאן בכה -מה -מה -כפי ששמואל באמת לועג לו, ומה קול הצאן שאני שומע?
ענה רבי יצחק מאיר- במדרש מסופר כי באותו לילה בא אגג על שפחה וממנה יצאה המן- ולאר גזירת המן בני ישראל קיימו וקיבלו את דבר ה'. וזה מה ששאול התכון.
בהמשך שואל ר'יצחק מאיר נו מה אתה אומר על החידוש שלי?
כפתור ופרח -השיב הריזענער.
לא ולא אמר ר' יצחק מאיר- אדם צריך לקיים את המצוות כפי שמצוים עליו- ולא לעשות את חשבונו של הרבש"ע.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2013 01:22 |
|
| |
ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור (שמות כז,כא)
בתחילת הפרשה מופיע הציווי לקחת שמן זית זך לשם הדלקת המנורה במשכן - "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור". לא כל שמן זית הוכשר להדלקת המנורה. חז"ל מציינים, שיש שלושה סוגים של שמן, ולשם הדלקת המנורה היה דרוש "שמן ראשון", השמן המעולה ביותר.
כל עניין בתורה נושא עמו גם הוראה רוחנית בעבודת ה'. במיוחד עלינו להפיק הוראה כזאת מענייני המשכן והמקדש, שעליו נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - בתוך כל אחד ואחד מישראל. ברור אפוא שגם בעשיית המשכן הפרטי, בנפשו של כל יהודי, יש העניין הזה של ה'שמן ראשון', המשמש ל'הדלקת המנורה'.
סוד שבסוד
בתורה מדובר על מים, יין ושמן. יש כאן שלוש דרגות בתורה. מים - זה החלק הנגלה שבתורה; יין - רזי התורה; ושמן - רזין דרזין, סוד שבסוד. השמן מסמל את הדרגה העליונה ביותר, כפי שגם בשמן כפשוטו אנו רואים שהוא צף ועולה מעל המים והיין.
באה התורה ומלמדת אותנו, שגם בשמן עצמו יש 'שלושה שמנים', שלוש דרגות בתוך ה'רזין דרזין' עצמם. ככלל, שמן רומז לתורת החסידות, פנימיות התורה, אלא שגם בפנימיות התורה עצמה יש החלק ה'נגלה' שבה-עצמה, חלק ה'סוד' שבה, והדרגה העליונה ביותר - 'רזין דרזין' בפנימיות התורה עצמה.
חקירה, מוסר וחסידות
למשל, יש שלוש שיטות ושלוש תורות שמטרתן לעורר את האדם לעבוד את הקב"ה כראוי ולהתגבר על המידות הרעות - תורת החקירה, תורת המוסר ותורת החסידות. תורת החקירה היא חקירה שכלית במהותה; תורת המוסר עוסקת בגנות המידות הרעות והצדדים השליליים שבנפש האדם; ותורת החסידות מאירה את הנפש באור אלוקי המלובש בשכל, ובדרך זו מסולקות המידות הרעות.
אומר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ (רבי יוסף-יצחק) מליובאוויטש, שגם בתורת החסידות עצמה יש מחכמת המוסר ומחכמת החקירה, אלא שהם ברוח החסידות. ברור שהמוסר והחקירה שבחסידות הם חלק מתורת החסידות, אך יש דרגה למעלה מזה - החסידות שבחסידות.
ההתבטלות שבפנימיות התורה
מעלתו של השמן על המים והיין היא, שהמים והיין נשארים במקומם, ואילו השמן חודר לתוך הדבר שבו הוא נמצא - "מפעפע בכולו". המשמעות הרעיונית היא, שכאשר האדם לומד נגלה דתורה או אפילו סודות התורה, התורה שלמד לא בהכרח חודרת לתוכו ו'מפעפעת' בקרבו. לעומת זאת, תורת החסידות, ה'שמן' שבתורה, חודרת לתוך-תוכו של האדם ומתעצמת עמו.
ועל כך אומרים, שלצורך הדלקת המנורה יש להשתמש ב'שמן שבשמן'. לא די בלימוד החסידות, אלא צריך להשתמש ב'שמן כתית' - שהיא ההתבטלות שבפנימיות התורה, הבאה במיוחד לאחר עבודת התפילה, ודווקא אז יכולים להדליק את המנורה שבנפש, נר ה' נשמת אדם.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 170)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2013 22:47 |
|
| |
בסוף הפרשה מובא הציווי על מזבח הזהב.
הפרשנים כבר תהו מדוע מזבח הזהב לא הוזכר עם יתר כלי המשכן.
אולם אם נסתכל בפרשה זו ובתחילת כי תשא נמצא סדרת ציויים הקשורים למלאכת המשכן. פרשת מחצית השקל, לפי הפשט היא גביה לאדנים וכדברי הרשב"ם, אחרי זה פרשת הכיור שאף הוא מכלי המשכן, שמן המשחה המיועד למשיחת המשכן והקטורת. לפי הפשט הקטורת שמדובר בה אינה קטורת להקטרה יומיומית כי אם קטורת שמניחים אותה בקדש הקדשים בלבד.
בחלוקה לסדרים של ארץ ישראל (ע"פ תנ"ך קורן), כל הפרשיות האלו הן סדר אחד, ופרשת כי תשא אינה בתחילת סדר, כנראה שמחלקי הסדרים הבינו שכל הפרשיות האלו מהוות יחידה אחת של השלמת כלי המשכן.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 09/03/2013 22:48:01
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2013 23:00 |
|
| |
מיכל
מה באמת שלומו של הרבי החי?, זה לא מרגיש לו קצת לחוץ שם, six feet under?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2015 10:34 |
|
| |
הערות להערות
א. התיקונים ב- כח,מ; כט,ט; כט,כה - מיותרים והראשון מביניהם אפילו בעייתי מעט. גם התיקון ב - ל,ו - איננו מוכרח מדי.
ב. כח,טו - מי אמר לך מה פירוש אפוד? אפוד מופיע במקרא גם בהקשרים אחרים.
ג. כח,ט - התיקון לא מספיק עוזר, ומבחינת סגנון התנ"ך אינני זוכר ספיציפית, אבל הכתוב המקורי מתאים מאוד לסגנון התנ"ך במקרים ה"יוצאי דופן" הידועים. ואני בטוח שמלבד המקרים בהם מצאת "תיקונים" על פי נוסחאות תרגומים וכדומה - ישנם עוד רבים. (וזה לא פעם ראשונה) - לכן מה לך לתקנם?
ד. התיקון ביחזקאל "והם נכלמו" במקום "ואם נכלמו", לא רק שמקלקל, אלא אם תקרא את ההקשר זה גם נשמע די מוזר.
ה. הציור הצמוד למאמר על מזבח הקטורת מזלזל מדי.
ו. התיקונים בשמואל - טו,ג; טו,כג;טו,כז - מיותרים.
ז. טו,יח - עיין לעיל הערה ג. ליתר נוחות אעתיק: ומבחינת סגנון התנ"ך אינני זוכר ספיציפית, אבל הכתוב המקורי מתאים מאוד לסגנון התנ"ך במקרים ה"יוצאי דופן" הידועים. ואני בטוח שמלבד המקרים בהם מצאת "תיקונים" על פי נוסחאות תרגומים וכדומה - ישנם עוד רבים. (וזה לא פעם ראשונה) - לכן מה לך לתקנם?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2015 11:08 |
|
| |
אין כזה דבר "תיקון מיותר" - יש רק "תיקון שלא הבינוהו מספיק" :)
וחוץ מזה הרי כבר שבתי בתשובה ואני לא כותב "תיקוני נוסח", אלא "הערות נוסח" - המעיר מעיר, והניעור ייעור והישן יישן!
ולגבי הציור - אתה מתכוון לזה? זו עקיצה אקדמית קרירה ואנינת-טעם כלפי החומש השומרוני, אני מקווה שזה לא החומש אותו אתה לוקח לבי"כ?...
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2015 11:09 |
|
| |
לגבי מיקום פרשת מזבח הקטורת - הפיתרון/ות של התבוננות בפרטי הכתוב:
1. ראה פס' ז-ח: "בבוקר בבוקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה" - אולי נסמך לפרשיות הפותחות את פרשת כי תשא (כלומר כל שאר פרק ל') משום שהוא נועד להכנה - "בבוקר בבוקר" לשאר העבודות "בהיטיבו את הנרות" - לא מצינו עוד עבודות שזמנם נתלה בעבודות אחרות.
2. פס' ט - "לא תעלו עליו קטורת זרה ועולה ומנחה ונסך לא תסכו עליו" - פסוק מסוג זה מייחד רק את מזבח הקטורת. יש להבין מדוע, אבל כעובדה זה כך.
3. פס' י' - "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קדש קדשים הוא לה'" - שוב דבר המייחד רק את מזבח הקטורת.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2015 11:11 |
|
| |
סתם ככה, לאחר ציון העובדה שמזבח הקטורת מופיע תמיד בין השולחן והמנורה לבין מזבח העולה - מדוע אתה ממשיך לטעון שנעשה "גזור והדבק"? היה עליך לטעון שזוהי הוכחה למקוריות הנוסח
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2015 11:22 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: | | | סתם ככה, לאחר ציון העובדה שמזבח הקטורת מופיע תמיד בין השולחן והמנורה לבין מזבח העולה - מדוע אתה ממשיך לטעון שנעשה "גזור והדבק"? היה עליך לטעון שזוהי הוכחה למקוריות הנוסח |
|
זו שאלה מצוינת, והתשובה שכאן יש לי (=לחוקרים שקראתי) דעה קדומה נגד הנוסח ה"שומרוני" הרגיל ליישר הדורים בטקסט, ובוודאי שבמקום כזה בו נוסח המסורה כל כך מוזר אבל נתמך בכל התרגומים, שברור שה"שומרונים" שינו ולא ההיפך (כזכור אין קשר מחויב בין השומרונים שלנו לנוסח הנקרא על שמם).
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2015 12:12 |
|
| |
תמיהות תמהים על העדר שמו של משה בפר תצוה. ויש תשובות רבות,
התשובה היא כי בכל עניין המשכן נעדר שמו, גם בפרשה הקודמת שמו של משה לא מוזכר רק בפסוק הראשון הפותח את הנושא, עד גמר הנושא של המשכן שוב לא מוזכר שמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2015 14:57 |
|
| |
מדוע צייוי תצווה-נאמר רק על הדלקת הנרות- לא מצינו את המילה תצווה על מצווה אחרת?
|
|
|
|
|
