פרופ' חנה ספראי ז"ל

רגע לפני הנעילה...


צ'אוטנג,

שימוש בזיכרון כדי לקדם אג'נדות? שני קטעים הביא מואדיב - האחד דברי חברה לזכרה של חברתה ושותפתה לדרך, והשני דבר תורה מאת אישה שהלכה לעולמה.

א. זכרון הוא עניין מעניין, שכן אנו תמיד זוכרים את הקרובים לנו דרך עינינו שלנו, ומנסים למצוא בחייהם שפסקו סימן של חיזוק לחיינו הממשיכים. אמר לי פעם חבר יקר, ש"בלוויות אנחנו תמיד בוכים על עצמנו". נראה לי שהוא צודק. מכאן ועד לקבוע כי דברי ההספד הכנים והנרגשים הם בסה"כ נאום פוליטי (במובן הרחב של ה"פוליטי"), זו דרך ארוכה וצינית, שאיני רואה אם היית בוחר ללכת בה, לולא היה מדובר בנשים.

ב. ממתי דבר תורה או דרשה הם עניין פוליטי? האם זה כך תמיד או רק כאשר הנושאת את הדברים היא אישה?

[אגב, הקריאה הפוליטית שלך בטקסטים אישיים לחלוטין, היא תוצר נאה ומכובד של הפמיניזם, שגרס (די מתחילתו) ש"האישי הוא הפוליטי"...]

_________________

אמשלום וכולם

לצערי לא היה לי פנאי לקרוא את המאמרים שהביא מואדיב. אפילו את המאמר המופלא בעיני על כשלונו של אברהם (אני מקווה שהבנתי את הטענה המרכזית לפחות) לא היה סיפק בידי לקרוא לפי הסדר המלא.

ומאד אני חפץ להשיב את האשכול לנושאו העיקרי: דמותה של חנה ספראי ע"ה.

יש אשכולות כאלו בפורום, והם לדעתי מייחדים אותו. הם שילוב של היבט ביוגרפי יחד עם תיאור המפעלים המרכזיים של נושא האשכול שהלך לעולמו ושבק (=הותיר) לנו חיים.

הביטוי הזה, "שבק חיים", שנראה לי תמיד כנסיון עדין לבטא את האמת המרה על מוות של מישהו (וחוששני שזה מפני הפחד שיש לנו מפני מוות, או אפילו איזכור של מוות, ומקורו בחשש מאגי של הנפש), מקבל כאן משמעות חדשה, יפה, נאצלת.

מה המורשת של ספראי?

כפי שניתן לנצל את האשכול כדי לנגח גישה פמיניסטית, או פמיניסטית-יהודית, כך ניתן לנצל בחזרה את החומר כדי לשוב לנושא העיקרי שלו. למה לסגור את האשכול? במקרה הגרוע, אפשר למחוק תגובות בלתי רלוונטיות, או חלק שלהן.

ואפילו אפשר להותיר את חלקן כדי להראות כיצד הפורום מסוגל להתמודד עם טענות פוליטיות ולהחזיק מעמד. אבל לא לתת להן משקל יתר על המידה.

בחזרה, אם כן, לנושא המרכזי? מה יש למי שהכיר ויודע לספר על ספראי? על דרכה? מה אפשר להציע לנו, כגון אני שאיני מכירה ואיני יודעה, לקחת ממה שהותירה אחריה?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

אמשלום:

אם הבנתי אותך נכון, את טוענת כך. הזכרון שלנו הוא אישי ואנחנו מתארים חוויה או אישיות דרך החיים הפרטיים שלנו. לפיכך התיאור של חנה ספראי בידי חברותיה הפמניסטיות בהכרח ידגיש את הפמנסטיות שלה. אני חושב שמה שאת אומרת יכול להיות נכון. אבל האם את לא רואה צורך באיזון?

אני רק אביא את הכותרות של המאמר הראשון בכדי להצביע על הנקודה שהעליתי.

האמא של קולך הלכה לעולמה.
נשים וגמרא, זה הולך ביחד.
לא כמו הגברים.
מאחורי כל פמניסטית.
החברות.
החזון.

4 מתוך 6 כותרות הן "פוליטיות". לי זה צרם.

צ'אוטנג,

למה זה צורם לך? 
מעבר להיותה של חנה ספראי אדם פרטי, ובנוסף לצער הפרטי הרב (למשל זה שאני חשה מאז נודע לי על מותה), היא היתה גם דמות ציבורית ובעיני רבים (ורבות) נתפסה כמורת דרך וכמנהיגה (באופן שנחשב אולי, בד"כ, לא "ציבורי" ולא "מנהיגותי"...). לכן הכאב אינו רק כאב על אבדן של אישה אהובה, חברה ומורה אלא גם על מישהי שהובילה והנחילה חזון ודרך להרבה אנשים ונשים.

איזה מין איזון אתה מחפש? אם אתה רוצה לקרוא הספד על חנה כאישה פרטית, לך ושמע את בני משפחתה וחבריה הקרובים. אני מקוה שאינך מצפה לראות את דבריהם מופצים ברחבי הרשת או בעיתונים.

האם היו הדברים צורמים לך, לו היו נאמרים על רב גדול או מורה גבר? אני יודעת שיש אנשים ונשים לא מעטים, בעבורם היתה חנה ז"ל מורה דגולה ואולי גם מעין רב/ה.

_________________

שוטנג,
אני בהחלט מסכים שהאמירות הן פוליטיות מובהקות, ואין להתכחש לכך. אין לכך ולא כלום עם תפיסות שהאישי הוא פוליטי, שכן לא תמיד זה כך. כאן זה כך. אבל דמותה היתה בהחלט פוליטית, וחלק מאזכרה הוא באמת דברים על הדרך של האדם ועל אמונותיו. זה טבעי ביותר. אמנם נכון, שאם זה כך אז יש גם לאפשר הבעת דעות אחרות, ואף מנוגדות. הבעיה היא שלומר דברים נגדה (ונגד השקפתה, שכן כאן זה מאד פוליטי) בשלב כה מוקדם נראה בעייתי (בטח בתוך השבעה), ולכן אולי כדאי לחכות עוד כמה ימים, ורק אז להסתער.

האם בעוד שבוע יהיה מותר לתקוף את הפרופסור חנה באשכול זה? אני חושב שגם בעוד עשרים שנה אשכול הספד אינו מקום לדיון על צדקת הדרך של המוספד. בהספד מספידים, אם רוצים להביע דעה מנוגדת למספיד לא עושים זאת על הקבר גם בעוד חמישים שנה. עושים זאת בבית המדרש, בשעה שבה המת עצמו שכוח מן הלב, ואז דנים בסוגייה כסוגייה - מצד עצמה.

זו כבר שאלה טכנית, ואני לא חושב כמוך. זו שאלה של עיתוי ולא של מיקום (וירטואלי). הספדים פוליטיים טוענים טענות פוליטיות, ואני לא רואה מדוע לא לאפשר דיון פתוח בהן (אני מדבר על מתקפה אישית גרידא, שכן לזה אין מקום גם באשכול אחר).
 

אמשלום:

אני חושב שאפשר להספיד אדם ציבורי ללא שימוש בזכרונו למטרות אחרות. למה הדבר דומה, לשימוש בזכרו של יצחק רבין לקדם את תהליך השלום. רבין היה רבין, ורצח זה רצח, ותהליך השלום הוא תהליך. לקשר בין שלשה דברים אלו מהווה ניצול של זכרו של רבין.


mdabraham:

הויכוח שלי עם הפמניסטיות היא לא אישית אלא רעיונית. זאת אומרת, אשה שבוחרת להיות טייס אני לא חושב שיש לי את הזכות לבקר את החלטתה. זכותה לבחור בחיים שמתאימים לה. אבל אשה שיוצאת במסע לשכנע נשים אחרות להיות טייסות, אז אני חושב שמהנכון הוא להודיע לציבור הנשים את המעלות והחסרונות במקצוע זה.

אין לי שום ביקורת לגבי חנה ספראי. אבל יש לי ביקורת על נשים שמשתמשות בחנה ספראי בכדי לקדם אג'נדה אישית שלהן. אשר על כן, אני חושב שדוקא תוך השבעה חשוב לומר, חנה ספראי היתה אשה דגולה, אל תשתמשו בזכרונה בכדי לקדם מטרות מפוקפקות ביותר!

צ'אוטנג,

הדברים שכתבו ואמרו על חנה ז"ל (לפחות ממה שראיתי כאן) הם דברי אמת. הם מתארים את פועלה ודרכה, את השפעתה על תלמידות ותלמידים, ואת (חלק מ)הדברים שעמדו בראש מעייניה. אם אתה חושב שאלה הן מטרות מפוקפקות, כיצד אתה יכול לטעון שהיתה אישה דגולה?

[חנה היתה אחת הנשים הישרות והישירות ביותר שהכרתי. אם היה משהו שהיא פשוט לא סבלה, אלה דיבורים ריקניים, קלישאות בגרוש וחנפנויות זולות. אנא ממך, כבד את זכרה לפחות בכך שלא תעשה משהו מכל אלה כאן.]
 

_________________

"תגובה מצויינת"?

לעורר מן הצבועים ומן השקרנים זה רע?

בכלל ביקורת על קהת שמנסה לעודד נשים ללכת בדרכה של ספראי,לפחות בהתקדמותה והשכלתה,תדמה לביקורת על אלפי שיחות חיזוק שנאמרים אחרי מות  רב גדול. גם שם השימוש הוא "פוליטי" כדי להתחזק בדרכי אותו רב.
ומי יודע טוב מאיתנו שאושרם של לומדי הכולל והישיבות מתקרב לאושרן של בנות במטבח...