תכונות האדם כצורך אבולוציוני

מבחן

דומה שהנושא צריך להתחיל משלבים מוקדמים הרבה יותר. אציג מספר נקודות אקראיות:

1. האם התכונות הם תחושות שניתן לבודד אותן מפרשנות תבונתית, כמו כאב ודומיו.
2. האם קיימים גוונים כה רבים של תחושות, או שבבסיסם הם ספורות, כמו תחושת אי רוגע, שהיא היא בכעס בלחץ, בדאגה, רק במינונים שונים.
3. האם ניתן להתייחס לתכונות אך כתובנות טהורות, זאת אומרת, האם ניתן להגדיר בושה ללא היזקקות לתחושה כל שהיא. ונניח שיש מקום לבושה מבחינה תבונתית לבד, האם התחושה המתלווה היא דומיננטית וכו'.

נדמה שרק לאחר מענה לסוגיות האמורות, ניתן לבחון את בחינת ה"מבחן" שאתה בוחן.

הצלחה

כתבת: "נ"מ לאדם הנמצא בסביבה הומוגנית ואין חשש שיגיע לסיטואציה מכעיסה, האם צריך הוא לעבוד על מידותיו כי הוא צריך להיות אישיות פשוט טובה יותר - אישיות שרחוקה מכעס, או שמכיוון שלמעשה הוא לא יאלץ להגיב אינסטנקטיבית בצורה רעה כי לא יכעיסוה במחוזו, כל מאמץ להגיע לתגובה טובה במקום אחר - מיותרת.
שאלה נוספת: אם המידות הן ערך אבולציוני מוטבע באדם, והן בעצם אינסטינקט חייתי שמתבטא גם בתכונות ה'מדבר' של האדם, הרי שאין כל צורך לשנות אותן, כי אלו תכונות המיועדות 'לשרוד'. האם יעלה בדעתך למשל לשנות את הפעולה הפיזיולוגית של הפרשת אנדרנלין מיותרת הכליה בסטרס או במצב סיכון?"

תגובה: לגבי השאלה הראשונה, במידה ואתה מניח שאותו אדם שעל אי בודד, אילו היו מכעיסים אותו היה כועס בקלות, הרי שזה מוכיח שצורת ההתקשרות שלו לרצונותיו ולמאוייו אינם פרופורציונאליים. לגבי השאלה השנייה, ברור שאדם שמזהה עודף אנדרנלין המוציאו משלוות רוחו, יעשה בחכמה אם ייקח את החומר המעכב את הנרואדרנלין.


יהוסף, לא עלינו המלאכה וכו' אבל אתה צודק.