ירידת הדולר משפיעה על רוב שוק העבודה בישראל, ואין צריך להאריך בדבר הידוע. לפי מה ששמעתי, גם מעסיקים חסכנים, שלא לומר קמצנים, נאלצו להצמיד את השכר (הדולרי) לשער מסויים. ברי הדבר שזה רק שלב בדרך להתנתקות כוללת מהדולר, אבל בינתיים צריך למצוא איזו נוסחא לתרגם את הדולרים לשקלים.
כשהדולר היה מעט מתחת לארבע, עוד התעקשו חלק מנותני השירותים (קייטרינגים, הסעות, תתי"ם, וכדומה) על שער של 4.20, והלקוחות נתבעו ונתנו על כרחם, וכי ברירה היה להם, ההצמדה הזו היא כמו קרטל, כל אחד שומע מה השני עשה ועושה כמוהו.
כשהדולר צנח עוד ועוד, הבינו כולם ש4.20 כבר אין לו קשר למציאות, וצריך למצוא פשרה חדשה והגיונית. אין טעם לחכות שהדולר יגיע לשלוש או איני יודע לאן, ואז למצוא פשרה, הרי לכל שירות יש מחיר, והוא לא נגזר רק מהדולר. בדרך כלל הוא כמעט לא נגזר מהדולר (לפעמים יש מוצרי יסוד, לרוב אין לזה כל קשר).
לענ"ד יש הסכמת הציבור שדבר שעלה פעם דולר שווה היום ארבעה שקלים. לא בגלל שדולר שווה ארבעה שקלים, אלא בגלל שצריך למצוא דרך יציאה מהמצב המשונה הזה בו רווחיו של כל שכיר או נותן שירות תלויים בשער הדולר. אגב, בחנויות הכל בדולר נצמדו מזמן לשער של 4.90 ומסרבים לשנותו.
אם ההסכמה הזו היתה חד צדדית, של המקבלים, הביקורת בוודאי היתה צודקת. מבירורים שערכתי (אצל "רוב מכרי") השער הזה נסגר בהסכמה הן מצד המשלמים והן מצד המקבלים. בתחומים שונים ומגוונים. לכן נראה לי שזה שער מוסכם והוגן, לא לדולר, אלא להערכת שוויו של שירות. אם מנת קייטרינג עלתה בעבר 18$, אנשים מסכימים ששווייה הוא 72 ש"ח, ולא בגלל שהדולר שווה כך, אלא שזו היתה הדרך להעריך אותה.
 |
|
|
