נק' מבט על בחירה וזוגיות..

שלום לכל חברי הפורום היקרים! היום נרשמתי לראשונה  לפורום, אני בחורה חרדית בת 21 וחצי סטודנטית לראיית חשבון. אני לא רוצה לחשוף פרטים מזהים, אבל החלטתי לכתוב את תאוריית הזוגיות שלי, יצאתי לשידוכים רק לפני כחצי שנה, כך שלא נפגשתי כמעט, אני שמחה שלא יצאתי לפני, כי אני יודעת שבזמן הזה פיתחתי ובניתי את עצמי, גיבשתי דעה לגבי העתיד, כך שאני בטוחה שיש בי יותר כלים להעניק ולתת מעצמי..
חברים יקרים אשמח מאוד אם תגיבו לגבי דעתי בנושא..
אנחנו מטבענו יוצרים לעצמנו תבנית מסויימת שפיתחנו במהלך השנים שקשה לנו לצאת ממנה, אנחנו מחפשים את התמונה המושלמת, זאת שראינו בסרט מסויים, את הזוגיות של השכנים ממול, או כמו של זאת שהחברה סיפרה...
הרי מה שאנו רואים זה רק חלקיקי תמונה, שברי שניות, אנו יוצאים לרחוב ורואים אלפי תמונות חולפות לנו מול העיניים, ואז.. רוצים בעצם את הכל. את מכונית היוקרה של מר לוי, את השמלה שראינו בחלון ראווה, ואת הכריזמה הבלתי נשכחת של המרצה, אך אם נתבונן לעומק נראה שביקשנו רק חלקיק מסויים מפאזל המורכב ממליוני חלקים. לבסוף נגלה שמר לוי נאלץ לקנות את המכונית על מנת שתוכל לשרת את צרכיו של בנו החולה. הרי זאת עסקת חבילה, אם אתה רוצה את המכונית-תאלץ לקחת איתך גם את מכלול חייו המורכבים.
ככה בדיוק בנויה הזוגיות אנחנו רואים זוג נשואים צועדים ברחוב עם ילדיהם המטופחים, מחוייכים ומאושרים. תמונה משפחתית אידיאלית, אך מה מסתתר מאחורי הכל..? רק אלוקים יודע.
וכאן אני חושבת שנמצא הבסיס האמיתי לאושר, לדעת להיות מודעים למה שאנחנו, לרצונות, לשאיפות, לכוחות הטובים שחבויים בנו, לחסרונות, ומהלכים שאנו פועלים הנובעים מהתת מודע. בקיצור:להיות מי שאתה, ולא לנסות לקחת את תכונה א' מX ותכונה ב' מY. לפתח ולטפח את הנתונים שקבלנו-להאדיר את הטוב שבנו, ולהלחם ברע.
זוגיות מעצם טבעה מורכבת מעליות וירידות, שמחה, עצב, כמיהה, אכזבה , תקווה, כעס, ועוד.. זה בעצם מכלול ענק ודינמי, 
לאחר שאנו מודעים היטב לאישיותינו המורכבת נוכל לדעת מה טוב ונכון עבורינו. קודם כל עלינו לדעת מה מטרת הנישואין? מבחינתי מלבד הצויי האלוקי, ורצון להקמת "קן משפחתי" משלי, צאצאים שימשיכו את דרכי וישאירו את חותמי, אני חושבת שנישואין ממשים את הפונציאל המלא שבנו לנתינה א-מ-י-ת-י-ת, בבית פנימה כשאני מוותרת לבן הזוג, אף אחד אינו יודע, אף אחד לא מוריד בפני את הכובע, אני לא מחפשת את האהדה, זה רק ביני לבין השי"ת.

ולכן מבחינתי הדברים המהותיים ביותר מבחינת בן הזוג לחיים הם:(בקצרה..) 
כמובן שזה נכתב לבנים ובנות כאחד..
מטרות ושאיפות זהות-ע"מ שתוכלו לחיות חיים בעלי משמעות ותוכן, שתיכם צריכים לחיות למען אידיאל משותף מסויים שיקשור בינייכם, החיים לא מורכבים רק מחיי יומיום שיגרתיים של משכורת, חלוקת תפקידים, טיפול בילדים, קניות וכו.. אין דבר יותר שוחק מעשיית דברים כי "צריך"..
חשוב לדעת לא לבנות את הקשר על רגשות ואהבה, הרגש הוא דבר מאוד תנודתי, בשניה אחת אתה יכול להפוך מאוהב לשונא, כשהקשר מבוסס על משהו עמוק יותר- בני הזוג באים בגישה שווה שהנישואין הם בעצם אתגר, גם אם מתנהלים ויכוחים ואי הבנות המטרה  שלהם היא לא להראות מי יותר חכם או צודק, אלא כדי שנוכל לחיות טוב יותר..

אופי ותחומי עיניין משותפים-מחקרים הוכיחו שניגודים ברוב המקרים לא מסתדרים, בד"כ מה שמושך בהתחלה זה ההתאהבות, שאז הראיה היא סלקטיבית, יותר מאוחר נפערים חורים ושברים שקשה לאחות.. אם את\ה טיפוס עדין שאוהב מקומות שקטים ומעדיף ארוחה רומנטית מאשר הופעה המונית או טיול גיפים, אל תתחתני עם טיפוס היפראקטיבי. הזרימה האנרגטית בינייכם תהיה טובה יותר, ולא תצרכו להתווכח על הדברים הקטנים והטפלים, אלא על העקרוניים באמת.

יחס והערכה לאחרים-שימי לב כיצד הוא מתייחס למלצר, לקופאית, לנהג מונית וכו" (לכל אלו שאין לו אינטרס להרשים אותם) אין לכם מושג עד כמה זה מראה.. המון! הרי נכון לעכשיו הבחור מנסה להרשים, להוכיח.. הוא יתייחס אלייך הכי נחמד שאפשר, באדיבות, ברגע שתהיי בידיו-הגלגל יכול להתהפך..כי הרי כבר לא לא יהיה לו עיניין להרשים אותך, את במילא שלו..באותה מידה שהוא מתייחס לאנשים זרים ומגלה כלפייהם אדיבות-כך גם הוא יתנהג איתך בהמשך החיים..
כמו"כ לראות כיצד הוא מדבר על המשפחה שלו, על הוריו-חשוב מאוד! האם הוא מתייחס למה שקיבל בעוה"ז כמובן מאליו בבחינת "מגיע לי" או שיודע להעריך את הדברים הקטנים ביותר ולא שוכח להגיד תודה.
 
איש שיחה ובעל אוזן קשבת- משהו שלא תתבישי לספר לו כלום, את מאוויך, שאיפותייך, לבטייך בלי חחשות, בלי סינונים, משהו שיהיה אוזן קשבת, שלא יבקר אלא ידע להקשיב, לקבל ,וגם לייעץ, כמובן שגם להיפך.. מבחינתך.

יראת שמיים ומודעות- בנ"א שלא יחפש נוחיות אלא את האתגר והעשיה. הרצון לעשות את רצון השם בכל רבדי החיים.     הכל בידי שמיים-חוץ מיראת שמיים, יר"ש זו תוצאה של עבודה עצמית

ענווה-מבחינתי, זה אחד הדברים שלעולם לא אתפשר עליהם, אני חושבת שענווה משפיעה על כל רבדי החיים, בנ"א עניו לעולם לא יהסס לאמר "סליחה טעיתי, אני רק בנ"א" יהיה קשוב לשמוע את דעותייך, ולא יתבצר בדעתו, יכבד ויבין את רצונותייך, ניתן לבחון זאת: שימי לב כמה פע' מופיעה המילה "אני" בלקסיקון שלו, עד כמה הוא נוטה להקשיב באמת לדעותייך, גם אם הם מנוגדות לשלך, האם הוא זוקף את הצלחותיו לעצמו ואת כשלונותיו לאחרים, או להפך. עד כמה הוא מרבה להזכיר שכל חייו תלויים בסיעתא דישמיא.. וכו..

מידות טובות ולב טוב-זה הבסיס להכל, אין מה לפרט..
אני מצטערת אם הארכתי יתר על המידה..
מאחלת לכולכם שתמצאו את הזווג הנכון בלב שמח, בלי ספיקות ובמהרה!
אם למשהו יש מה להוסיף, אשמח לשמוע..

_________________
"ערכו האמיתי של אדם נמדד על פי הרמה שבה הצליח להשתחרר מהאני שלו."

כן בהחלט.. כי כשהשורשים בריאים והבסיס נכון, אז ממילא תבוא האהבה..

_________________

"ערכו האמיתי של אדם נמדד על פי הרמה שבה הצליח להשתחרר מהאני שלו."

אתגרית
 היה מעניין לקרוא את מה שכתבת, כל כבוד בגיל שלך לקבל מסקנות חכמות וראייה בריאה כזאת נדיר מאד,אצלי  זה הגיע אולי בגיל 28 אחרי הרבה מאוד קושי שעברתי בנושא השידוכים ,בהצלחה בלימודים ובמבחנים הקשים מכיר מקרוב,

ממליץ לכולם לקרוא את ספר של ד"ר איריס בראון ,מתחתנים- הוראות הפעלה, קבלתי מתנה מגיסתי ממולץ בחום ,

למרות שלא היה פה ממש חידוש,כתיבה יפה מאד!

_________________

כאשר צומחים לגובה לא מצרים לאיש, כאשר משמינים לרוחב נעשה צר לזולת.

העיקר שעכיו אתה שלם עם האמת, זה הכי חשוב!
מה שבאמת מפריע לי זה התופעה המתרחבת של הדרישה של בחורי הישיבת כ"מקדמה" לשמיעת ההצעה סכום מסויים,מה שחשוב להם זה קודם כל החיפוש אחר כבוד, כסף, משפחה, ייחוס ומעמד. זה! ואני מכירה ושומעת מקרוב..! אני לא באה ח"ו להכליל, זה מיעוט מסויים שקיים בכל ישיבה..וישנם בחורים שדורשים ע"מ לפאר את שמם בעוד שמקרוב אני יודעת שהם בקושי פותחים ספר פעם ביומייים, מבלים את הלילות בצפיה בסרטים, בילארד, רונדלים עם המכונית של אבא, קמים בצהריים, וחוזר חלילה, בחורים שממלאים את עצמם בתוכן הבלי העוה"ז, בלי משמעות. ( הם מעדיפים להחזיק את עצמם בישיבה בשביל לקבל שידוך טוב, ולא לצאת לעבוד ועשות עם עצמם משהו מועיל)ובשידוכים יש להם שם הכי מפוצץ "בחיר הישיבה,לא עוזב את הגמרא בין הסדרים" ועוד.. יש לי חברה שהתארסה לא מזמן עם בחור דומה, זאת בחורה מצויינת שחולמת להקים בית נטו של תורה, ובטוחה שהתארסה עם כליל המעלות, ביננו.. ממש כואב לי עליה, אבל אין לי דרך לעזור לה. אז תשאלו איך הם לא עלו על חוסר ההתאמה בציפיות, והתשובה: הבחור קיבל כביכול את מה שרצה:בחורה נאה, משפחה מכובדת, דירה מסודרת, בקיצור כל הנתונים הגשמיים, אני בטוחה כשהוא נפגש איתה, הוא לא חשב האם הבחורה מתאימה לי באמת, אלא: מה החבר'ה יגידו.. כך שמבחינתו הוא צריך לשחק את המשחק, הוא יודע מה חשוב לה, ועכשיו מבחינתו הוא מה שהיא מחפשת כביכול.. ואז אחרי החתונה הוא פתאום מבין שהוא התחתן עם ה"קרן" ולא כל ההילה שמסביב..

קטונתי מלהתלונן על המצב, אבל זאת מציאות בשטח..
הלוואי ואני מגזימה..

אתגרית, ממה שכתבת שאת סטודנטית אני מניח שהינך לומדת כעת במוסד אקדמי ולא בסמינר כלשהוא. האם את באמת חושבת שבחור שלומד בישיבה כל היום יתאים לך יותר מאשר בחור אקדמאי ?

נכון, אבל אני כמובן משלבת עם לימודי קודש במקביל, ואני לא לומדת בשביל לפתח קריירה, מבחינתי משפחה זה ערך עליון. אני לומדת כדי שאוכל לפרנס את משפחתי בכבוד. בתקווה שבעלי לא יאלץ לצאת לעבוד. אני בטוחה שזה עדיף מאשר לימוד הוראה וגננות שהביקוש גבוה מאוד וההצע דל מאוד.

אני מניח שאת רק בשנים הראשונות ללימודי החול. רק דעי, עד השנה הרביעית תפיסתך תשתנה. לא מחמת כפירה ח"ו אלא מחמת עריכת חשבון מפורט יותר. הפערים בין בחורה שהשקיעה מאות שעות בלימודים כלליים מעמיקים (ובפרט במוסד אקדמי) לבין בחור ישיבה ממוצע+ הינם בילתי ניתנים לגישור.
בכוונה, אני מעורר את העניין, מפני שמעניין אותי ביותר מהו הרציונל של בחורות כמוך.
כותב שורות אלה למד בישיבה גדולה, וכעת סטודנט, עובד, הלומד חצי יום (וכן, קשה לי מאוד).

הדברים שכתבת גם אם לא דקדקתי בכל מילה ומילה נראים נכונים וחכמים מאוד

הערה שלי היא אישית אליך ואני חוזר בי מראש אם אני טועה
אפשר לראות כמו שגם כתבת שאת מאוד בוגרת ושכלתנית שיודעת מה היא רוצה ומה נכון
וזה מרשים במיוחד לגילך הצעיר יחסית אבל (תמיד יש אבל) יש תחושה מהקריאה שבנית סוג של מסגרת
ושורת מבחנים או "מפת דרכים" על איך צריכים להיות החיים וזה נכון בעיקרו אבל אני לא חושב שצריך לפעול בצורה כ"כ טכנית כשבוחרים בחור או כשמנהלים חיי זוגיות ומשפחה, החיים אף פעם לא עומדים בתוכניות.
וצריך לדעת להתכוונן ולהתפשר על דברים (והזכרת את זה)

אני רוצה לחזק את מה שאמרת שצריך לשים לב איך הבחור מתנהג עם אחרים ועם הסביבה
בסיפור שקרה לי, אחרי פגישה שלישית נסענו במונית והנהג כדרכם של נהגי מוניות התחיל לנג'ז
נשואים ? נפגשים, אני תמיד מסיע וכו'
וראיתי שזה מביך את הבחורה אז התחלתי לדבר איתו ומשכתי את השיחה לחיים שלו (זה מה שהם באמת רוצים לדבר!!) בסיום הנסיעה אנחנו יוצאים והיא אומרת לי שהיא מאוד מופתעת מאיך שהתיחסתי אל הנהג (לטובה כמובן)
והיא הוסיפה ש" היא אף פעם לא חשבה שנסיעה במונית תוכל ללמד כ"כ הרבה על הבחור שהיא נפגשה איתו"
וזה ממחיש בדיוק את מה שכתבת.
בהצלחה בשידוכים !!!

"אני לא חושב שצריך לפעול בצורה כ"כ טכנית כשבוחרים בחור או כשמנהלים חיי זוגיות ומשפחה, החיים אף פעם לא עומדים בתוכניות" - לא צריך לפעול בצורה טכנית, אבל כן כדאי לכתוב את הדברים ולהיזכר בהם לפני שמקבלים החלטה.

כי כשמתאהבים במישהו/י, לפעמים נוטים לשכוח מה באמת חשוב.

גם אני, כשהייתי צעיר, אמרתי דברים יפים כמו שאתגרית כתבה, אבל ברגע האמת שכחתי להתנהג לפי זה, ואחר-כך הצטערתי.

קיגל אתה פשוט צודק.

דווקא לי נראה שאפשר שקיגל טועה, וזה בהחלט תלוי באישיות וברצון של אתגרית.

עצם הלימוד הכללי פחות יפריע לה להסתדר עם בחור ישיבה אותו היא רוצה, אבל רוח המקום והסובבים אותה שם יכולה קצת להשפיע עליה. אבל אם היא באמת רואה ערך עליון בלימוד התורה, אז היא תדע בהחלט להסתדר עם בחור ישיבה. כמובן שהיא תצטרך להיות עקשנית ע"מ להמשיך להעריך את הקודש על פני החול בזמן שהיא מוקפת בכ"כ הרבה אנשים שחיים את העולם תוך הסתכלות הפוכה משלה, אבל זה בהחלט אפשרי.

כמי שלומד במוסד שכזה, אני יכול לומר שאין שום "רוח המקום" במקומות שכאלו. מוסד אקדמי זהו לא כולל או ישיבה. באים לומדים והולכים.
ההשקפה הרחבה שבחורה תקבל כתוצאה מהלימודים עצמם לגבי נושאים כלליים, תעלה בהרבה על פטפוטי החברים בכולל של בעלה.
בנוסף, רוב פירמות רואי החשבון עובדות בפלטפומה מעורבת לגמרי. איך זה מסתדר עם היותה אשת אברך צדיק וחסיד עד כדי הקדשת כל ימיו ללימודי קודש ?
איך שלא נסתכל על זה, הפער בל יכופר.