|
|
| נשלח ב-20/2/2008 09:21 |
 |
| |
מיכה
מה שהבאת 'ובאהרן התאנף ה' מאוד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא' שם את הדבר באור קשה עוד יותר. מהי התאנפות זו שמשתנה ע"י תפילה ולמה?
מישהו ציין לי שבפירוש אבן כספי כותב שאפשר שגם בני לוי חטאו 'רובם או כולם' ובכל אופן אם האח מן האב לא היה בכלל לא מסתבר שהכתוב היה מצפה מאתנו לצמצם כ"כ את משמעותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2008 20:14 |
|
| |
בוגי
אני חושב שעל זה כדאי לפתוח אשכול שידון כיצד מועילה תפילה, אבל בקצירת האומר, בהקשר הזה התפילה היא חרטה. כשם שכל שלבי התשובה עניינם הוא חרטה, למעיין בהם היטב.
לפעמים אדם לא מצליח להתחרט על מעשהו, ואז צריך שמישהו אחר יתחרט בשבילו, וממילא יתעורר לבו של החוטא להתחרט. וזה מה שקורה כאן כשמשה מתפלל בעד אהרון.
לגבי בני לוי, יש טעם בדבריך, ומאחר שזה לא כ"כ משנה, אינני רואה סיבה להמשיך להשוות את האפשרויות לביאור הפסוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2008 19:52 |
|
| |
תהיות של שבת,
כל חכם לב ומחשבה, מוזמן לישב ולהבהיר וליישב, וכל המרבה הרי זה משובח.
בפרשתנו מספרת התורה- כי לאחר שמשה שבר את הלוחות- ה' אומר לו פסול לך שני לוחות, משה מתבקש לעלות עם הלוחות שפסל לשמיים- לקבלת לוחות חדשים.
מה הרעיון של השוני בין הלוחות? כשהראשונות כידוע -ה' נתן לו מן השמיים גם את החומר של הלוחות, וגם את התוכן ובשניות רק את התוכן, ?
מה הרעיון שמשה מתבקש להעלות לשמיים- וזה מצויין בהדגשה- את החומר של הלוחות, כלומר מהארץ לשמיים?
בקבלת הלוחות הראשונים הגיוני היה שמשה היה צריך להשתהות בשמיים 40 יום ולילה,לקבל את הנספחים, וכו'. אבל למה בלוחות השניים הוא היה גם צריך לשהות אותו זמן? האם התחדש משהו? ואם לא היה שובר את הלוחות זה לא היה מתחדש?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2008 22:11 |
|
| |
בתחילת הספור על מעשה העגל נאמר:
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר
ופירש"י:
כי כשעלה משה להר אמר להם לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות. כסבורים הם, שאותו יום שעלה מן המנין הוא, והוא אמר להם שלימים, ארבעים יום ולילו עמו, ויום עלייתו אין לילו עמו, שהרי בשבעה בסיון עלה, נמצא יום ארבעים בשבעה עשר בתמוז. בששה עשר בא השטן וערבב את העולם והראה דמות חשך ואפילה וערבוביא לומר ודאי מת משה, לכך בא ערבוביא לעולם. אמר להם מת משה, שכבר באו שש שעות ולא בא וכו',
האם ציפו מבני ישראל, שזה עתה עמדו בהר סיני, לדרוש בצורה למדנית את דבריו של משה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2008 22:52 |
|
| |
ירוחם
לגבי ארבעים היום, לפעמים קורה, שאדם מתכנן תוכנית ארוכה, ואז בא מישהו ומפיל את היסוד שעליו היא בנויה. אם תחזיר את היסוד באיזשהוא אופן - לפעמים צריך ולחזור על כל המהלך - שמא הפירכא בכל זאת תפריע באיזה נקודה לא צפויה.
וגם כאן - אולי נדרש לבדוק מחדש את כל המהלך של ארבעים הימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2009 03:31 |
|
| |
חצי_נזק: שתי פירכות על ה'קל-וחומר' של משה 24/2/2008
בגמרא מסופר כי מעבר לתגובה רגשית, היתה למשה רבינו אף סברה הלכתית בבואו לשבור את הלוחות:
שבת פז:
מאי דריש? אמר ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצוות אמרה התורה 'כל בן נכר לא יאכל בו' התורה כולה כאן, וישראל כולם משומדים על אחת כמה וכמה!
ובכן, שתי פירכות:
א. מה שייך להשוות בין 'בן נכר' האמור בקרבן פסח ליהודי משומד? הרי ידוע שאין חטאים פוסלים אדם מיהדותו! לא מצינו לא בקרבן הפסח ולא במצוות אחרות פסול של 'מומר לע"ז'.
ב. לא שייך להשוות את קרבן הפסח לשאר המצוות: קרבן פסח זו מצווה שעוסקת במובהק בנושאים יחודיים לעם ישראל (מה שמכונה בעת החדשה 'לאומיות'), ובהחלט לא שייך בו נכרי, מה שאין כן בשאר המצוות בהם מצינו דווקא להיפך - תרומת נכרי תרומה, הקדשו הקדש וכדומה.
(כידוע ליודעי ח"ן ישנה דרך טבלאית לניתוח ק"ו. לפי דרך זו כמדומני יוצא ששתי הפירכות הללו 'שוברות' את הטבלה בכל הכיוונים הן בעמודות והן בשורות.)
אציין שיש לי באמתחתי תשובה לעניין, אך הקושיה תמיד טובה יותר...
אם כך, מה סבר משה?
_________________
מזלי גרם
______
כנראה שזה טעות להעלות הרהורים של שבת על הכתב לפני שבודקים. (רש"י במקום... מביך)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2009 03:32 |
|
| |
SIM89:
תרגום אונקלוס ורש"י על החומש *.
כל בן נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. ואחד נכרי ואחד ישראל משומד במשמע.
ולשון הרמב"ן שם:
והכתוב לא הוצרך אלא לישראל. וכן תרגם אונקלוס כל בן נכר כל בר ישראל דאשתמד, שהתנכר לאחיו ולאביו שבשמים במעשיו הרעים, והוא משומד שהזכירו חכמים בכל מקום, ופירושו מנוכר,
אצטט כאן מדברי הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד, בשם רבו החפץ חיים (בספרו 'קובץ מאמרים' מודפס גם בספרו קובץ הערות בסופו סימן י):
'ועניות דעת תורה גרמה שנשתבשו הדעות מאד גם אצל החרדים, ונקח דוגמא אחת מהרבה, הקדוש בעל ח"ח ז"ל היה אומר: מען זאגט 'פרייע יודען', איך פארשטיי נישט וויא איז דאס פרייע יודען? פרייע זיינען זיי טאקע, אבער זיינען דאך קיין יודען נישט [=אומרים 'יהודים חופשיים, אני אינני מבין, כיצד זה יהודים חופשיים, חופשיים הם אמנם, אבל הם הרי לא יהודים]. והוא תרתי דסתרי אהדדי, כי יהודי אינו חופשי והחפשי איננו יהודי. עוד היה אומר: בעוה"ר אנו סומכין על דברי הכומר יותר מעל דברי רז"ל, אם אביי ורבא פוסקים על פלוני שאיננו יהודי, אין אנו סומכין ע"ז ועדיין הוא אצלינו בחזקת יהודי, אבל אם הכומר יעיד בחתימתו על אותו האיש שיצא מכלל יהודי אז גם אנחנו מכירין אותו לנכרי, אבל באמת צריך לידע בבירור שאין אדם יהודי בלתי אם התורה תכירהו ליהודי ואלו שהתורה גמרה דינם שאינם יהודים [מחללי שבת בפרהסיא ומומרים לכל התורה כולה], לא תועיל להם שום תחבולה בעולם להיות יהודים [זולתי אם יחזרו בתשובה, אשר זה מועיל אפילו אם כפר בעיקר כל ימיו], והרי הם אברים מתים באומתינו המרקיבים את כל הגוף, ואם הם קוראים את עצמם יהודים הלא דעתם זו ככל דעותיהם הוא כנגד דעת התורה, כי היא בנויה על יסוד הזיוף, שאפשר להיות יהודי בלא תורה ומצוותיה, והדעה הזאת היא עקירת כל התורה כולה'.
*הוסר הבלתי מתאים
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2009 03:37 |
|
| |
בעלבעמיו:
ח"נ
רמב"ם פ"ט מהלכות קרבן פסח הלכה י.
"המאכיל כזית מן הפסח, בין מפסח ראשון בין מפסח שני, למשומד לעבודה זרה, או לגר תושב או שכיר--הרי זה עובר בלא תעשה; ואינו לוקה, אבל מכין אותו מכת מרדות. ו"בן נכר" (שמות יב,מג) האמור בתורה, זה העובד אל נכר; ואין מאכילין ממנו לגוי, אפילו גר תושב או שכיר--שנאמר "תושב ושכיר, לא יאכל בו" (שמות יב,מה)."
הנחת היסוד שלך שאין חטאים פוסלים אדם מיהדותו אינה פשוטה כלל ועיקר, וידועה שיטת הגאונים שמומר אינו זוקק לחליצה. עיין במאמרו של פרופ' יעקב בלידשטיין,
"Who Is Not a Jew? -- The Medieval Discussion", Israel Law Review, 11 (1976), 369-390.
סימ
צ"ע דברי הח"ח, כי מי שהלך לכומר הצהיר בזאת על ניתוק מכלל ישראל, משא"כ מחלל שבת.
שו"ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן נו :
ועוד נ"ל דהמרדכי לא אמר במומר לע"ז או לחלל שבת ומקיים כל התורה כמו אחאב כמ"ש רש"י ריש חולין דנהי דגרע משאר מומר לדבר א' דזה דינו כמומר לכל התורה מ"מ אשתו זקוקה ליבם ולא אמרו מרדכי אלא במי שהמיר ונדבק לאומה משארי האומות ויצא מכלל יהדות לגמרי על זה אמרו שאינו בהקמת שם ואין מקושש ואפי' אחאב בכלל זה.
*****
riv:
באופן כללי, די בידיעה שגישת הח"ס אומרת שרופא גוי לא יכול לטפל ביהודי משום שהביולוגיה של היהודי שונה - השוני או הסתירה כביכול בין שני הקטעים שהובאו בשם ר אלחנן וסרמן והחת"ס, מקורם בהבדלים בין גישת ריה"ל לרמב"ם בנבואה...
*****
בעלבעמיו:
מסקנה
ריב גרה במדינה של גויים ושלושה ימים לפני יום העצמאות היא לא יורדת לסופר.
*****
riv:
לא הבנתי מה יש להסיק על ריב מזה שיש שתי גישות שונות ומנוגדות זו מזו ביהדות (ושתיהן לגיטימיות) - הבעתי כאן איזה דיעה פרטית שלי?
*****
בעלבעמיו:
אילו לא באנו אלא לשמוע משפט זה, דיינו.
*****
riv:
בעל,
ודו"ק, זה מעיד על נכונות דברי הרמב"ם בפירוש המשנה, שבענייני דעות השקפות ואמונות שאין תכליתן מעשה מן המעשים, אפשר למאמין לבחור מבין דעות החכמים בדיעה המתקבלת על דעתך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 21:58 |
|
| |
שמות פרק לד
א) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פז עמוד א
ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו - שנאמר- אשר שברת ואמר ריש לקיש: יישר כחך ששיברת .
אם הקב"ה הסכים ושיבח את משה על כך ששיבר את הלוחות. מדוע הו העניש אותו שיפסל ויכתוב על האבנים.
כידוע משה לא עשה את זה במעבד תמלילים, או במכונה, לפסול שני לוחות ולכתוב עליה טקסט של 172 אותיות ואולי יותר, זו עבודה קשה מאד מאד, בהתחשב באמצעים שעמדו לרשותו.
נראה לי שהרעיון העומד מאחורי זה, ה' לא רצה שמשה ישבור שוב את הלוחות, את הראשונים הוא קיבל, לא עמל בשבילם, שבר אותם, אבל על מה שעמלים קשה, לא שוברים בקלות.
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 14/03/2009 21:56:55
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2009 04:46 |
|
| |
(וכי לא ידע הקב"ה שבסוף הארבעים השניים לא יהיה עגל? אלא שרצה שמשה יפנים את הרעיון, גם אם זה לא יגיע לידי מעשה. ואולי רצה גם שישראל יצפו יותר - מה שהגיע ע"י עמל של אי מי מהם - הם מבינים שאי אפשר להחליף ע"י איזה עגל מרקד. גם הבכורות הפסידו את עבודתם - ונבחרה משפחה מיוחדת שתעמול לחנך את בניה לעבודה. וירבעם בן נבט שהחזיר את העגל - גם את זאת שינה - ואצלו "החפץ ימלא ידו ויהי כהני במות".)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 11:51 |
|
| |
ספרן
האם כותב המאמר בהארץ הוא מכותבי הפורום?- את הזהר הזה פירשתי כך לפני זמן כאן בפורום.
בדף הקודם יש בירור על המילה אחיו- ביחס לבני לוי. איך יכול להיות אח ללוי שאינו לוי,?
נדמה לי כי גם בתורה כמו היום המילה אח- לא תמיד הכוונה לאח ביולוגי, כי לחבר - כמו בגולני היום- אחי- וכך גם פעמים רבות בתורה.
והקושיא הגדולה נופלת
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 12:35 |
|
| |
לספרן
תודה.
האם תוכל בבקשה לגלות איפה מסתתר מדור פרשת שבוע ב"הארץ"?לא הצלחתי למצוא.
האם המדור חדש ?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 12:41 |
|
| |
ירוחם,
אינני חושב שהוא מהכותבים כאן. אכן הרעיונות הובעו. לכן הובאו.
צענע,
המדור ותיק מאד. הכותבים מתחלפים בערך אחת לשנה. מופיע בתוך "תרבות וספרות".
_________________
|
|
|
|
|
