1. נכדיו? לא למותר הוא להזכיר, כמבואר במבוא לכרך, ששני בניו של הרב פיינשטיין סמכו ידיהם על כרך זה*. האם גם הם היו שותפים לקונספירציה הנ"ל, כנגד רצון אביהם? או שמא רצון אביהם הנ"ל היה ידוע רק לאותם "יש טוענים" אלמוניים ולא לבניו...
_____
* - העורך אמנם הרב רפפורט, והמלבה"דים הם הנכדים, אבל הספר "יוצא לאור ע"י חתן ובני המחבר", שכתבו את ההקדמה הראשונה. לפי האמור בהקדמה, מדובר בתשובות "אשר נשארו לנו לפליטה",
כמו כן לא למותר לציין שהעורכים, הרב רפפורט והר"מ טנדלר, היו גם אלה שהשגיחו על הוצאת שני החלקים הקודמים של ה'אגרות משה', עבודה שנעשתה עוד בחיי הרב פיינשטיין ובתמיכתו המלאה (כמפורש על ידו בהקדמה לאגרו"מ ח"ז).
ונציין עוד שבסוף הקדמתם לאגרו"מ ח"ח הם הבטיחו גם להוציא אגרו"מ חלק ט' - שנועד כנראה לתשובות בנושאי אבן העזר וחושן משפט; אין לדעת האם יוזמה זו תצא אל הפועל, אך מן הסתם הזמן משחק לרעתה.
2. נגיש לפני הקורא את דברי העורכים, על המקורות מהם לקחו את התשובות שבאגרו"מ ח"ח:
"האחד - דברים שכתבם מרן זצ"ל לאחר שנכנסו התשובות שבכרכים הקודמים לדפוס, בשנות חייו האחרונות ונמסרו לנו על ידו להדפיסן.
השני - תשובות וכתבים משנים קודמות, שמסיבות שונות נשמטו ולא הובאו לדפוס ונמצאו כאשר בהוראת מרן זצ"ל חיפשנו בין כתביו, וגם אחר כך כאשר ליקטנו יחד את כתבי מר"ן זצ"ל לאחר פטירתו, או כאלה שמרן זצ"ל לא שמר העתקה מהן ונמסרו לנו על ידי אלה שזכו לקבלן. (...) כמו כן הבאנו דברים שנדפסו בכתבי עת תורניים מכתב ידו של מרן זצ"ל ומסיבות כלשהן לא באו בספרי האגרות.
השלישי - תשובות שנכתבו בשנות חייו האחרונות של מרן זצ"ל כאשר הקריאה והכתיבה היו קשות עליו (...) היה משיב על פה לשאלות שנשאל, ומורה לכתוב את תשובתו (...) בזמן שמרן זצ"ל היה מסוגל לקרוא היה קורא את הנעתק בעיון רב, וכשנחלשה ראייתו יותר ר"ל היה מקדיש לפעמים כמחצית השעה כדי לקרוא תשובה בת כמה שורות. פעמים רבות היה מוסיף בכתב ידו (...) גם לאחר כל העמל הזה הורה מרן זצ"ל להדפיס בספריו רק חלק קטן מן התשובות הללו שהחשיבן כנכתבו בכתב ידו ממש".
(ומצויינות שם כל התשובות ששוכתבו כך מפיו - בכרכים ז' ו-ח').
3. מלבד חוסר הסבירות שבניו ימרו את רצונו וידפיסו תשובות שהוא חפץ להסתיר (ושמא גם - חוסר הסבירות שהיו בכלל שהוא רצה להסתיר?), הרי שמבין חמשת (דוק!) המקורות השונים שפורטו לעיל למכתבים שבחלק ח', רק אחד יכול להיכנס בקונספירציה - והן ה"תשובות וכתבים משנים קודמות, שמסיבות שונות נשמטו ולא הובאו לדפוס ונמצאו כאשר בהוראת מרן זצ"ל חיפשנו בין כתביו". גם אם הקונספירציה נכונה, אלה מהוות מיעוטא-דמיעוטא מ109 התשובות שנדפסו בכרך, ולכן אינן יכולות להוות לבדן בסיס ל'זלזול' בכרך זה, ובוודאי שאי אפשר לומר בצורה גורפת "שאלו פסקים שהסב לא חפץ לפרסמם".
נ.ב.: הבנים מספרים כאמור ש"בהוראת מרן זצ"ל חיפשנו בין כתביו", דהיינו שהוא חפץ בהוצאת הכתבים הנשארים ולא חשש שמא ידפיסו גם תשובות שכביכול צונזרו. כדברי פותח האשכול: "יש המכחישים זאת בתוקף וטוענים להיפך, סבם הגדול צוה עליהם לפרסם תשובות אלו, והרי הם בכלל מצוה לקיים דברי המת". השאלה המתבקשת לפיכך, היא: האם לדעת הטוענים האלמוניים, הבנים והנכדים פשוט משקרים?
4. אם ההתנגדות לכרך זה היא בשל תשובות 'מעניינות' שמופיעות בו, וכנראה ה'קוּלות' שבהן לא מצאו חן בעיני אי-אלה, הרי שזו דווקא ראיה לסתור. כבר שמעתי בימי חלדי המעטים תירוצים רבים מאד לגבי קוּלות של כל מיני פוסקים, ולמשל לגבי הגרמ"פ, בחוג מסויים המחשיב מאד את פסקיו אך מתנגד בתקיפות לפאה נכרית, שמעתי ש"נכון, הרב פיינשטיין פסק להתיר, אבל זה בגלל שהוא חי באמריקה, [=כלומר בגלל זה יצאו לו כל מיני קוּלות...] זה לא שייך לכאן" וכדומה, העיקר לדחות בקש את העובדה שכך הוא פסק "למרות" שמדובר בנושא 'מעניין'.
(אכן, יש פוסקים שהתנגדו בחייהם להדפסת התשובות שהשיבו לשואליהם, ואמרו שהרבה מן התשובות הללו ניתנו בבחינת דיעבד והוראת שעה ואפילו "מוטב שיאכלו בשר תמותות" וכדומה, ואין להדפיסם כפסקים לכתחילה [ראה ההקדמה לכתבי הגרי"א הענקין] - אבל עינינו הרואות שלא זו היתה גישתו של הרב פיינשטיין, שהדפיס בעצמו את תשובותיו).
5. סיבות ישירות יותר וחתרניות פחות ליחס ה'נחות' לכרך זה:
א. בניגוד לקודמים, הוא לא היה לנגד עיני המחבר אלא נערך רק לאחר מותו. (מאידך - וכי לא היה כדבר הזה מעולם?)
ב. מדובר במאסף וליקוטים, ולא בחומר נבחר; דהיינו, בעוד שבכרכים קודמים של האגרו"מ סוננו התשובות לפי שיקולים שונים, בכרך הזה נכנס מכל הבא ליד. (גם עובדה זו אינה בהכרח פחיתות ומגרעת - הרי סו"ס את הכל כתב הרב פיינשטיין בתשובות שהשיב לשואליו הלכה למעשה - אבל בהחלט עלולה להביא במחוזות כאלה ואחרים ליחס שונה כלפי הכרך)
תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 18/02/2008 23:41:09
 |
|
|
