מדברים על

צדיק, תגיד לי מה אתה עושה פה בדיוק במקום בראשונים אחרונים?!
לי יש תירוץ (יש לכם מזל שאי אפשר להדבק דרך הנט)...
אני מכיר את הנושא, ולמדתי את שיטות הראשונים ושיטות האחרונים העקריות [עי' מחלוקת רש"י ר"י ר"ת בגמ' לעיל, וכמדומני שהשיטה הכי מקילה בעניין היא של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (לא אביא מקורות, כדי שאנשים לא ישימו עצמם לפוסקים) וגם היא מאוד מחמירה ביחס ל"תכנון משפחה"].
(נ.ב. בסוף התגובה שלי קיבלת פירגון)

יעל,
1) האם תשאל הבת את הבן כמה פעמים הוא מתכוון להניח תפילין בחייו? או היא תישאל כמה פעמים היא מתכוונת להדליק נרות?
2) אמנם נשים לא מצוות על פ"ו, אך זה איננו נוגע לנושא (שהרי מותר לישא אישה שאינה בת בנים), מה גם שנשים מצוות על מצוות "שבת" (עי' רשב"א שם- אם זכורני נכון), והדיון בעניין בעקרו אינו מצד ביטול פ"ו.

עוד דבר,
"יש כאלה שהן חסרות סבלנות": דעי לך שחסרת סבלנות לילדים היא גם חסרת סבלנות לבעלה, ולקיום המצוות ככלל (וגם לנושאים מעבר ליהדות כעמידה במשימות, יציבות חברתית ויציבות במקום עבודה. אי סבלנות לילדים היא תסמין ואינה הבעיה עצמה). חוסר סבלנות גם אינו תלוי במספר הילדים שיהיו לגברת או לבעלה. בפסקה הבאה אדון ביתרונות משפחה גדולה לו היה אפשר לתכנן את מס' הילדים.
מעבר לכתוב בפסקה הקודמת, למעט הבעיה הכלכלית שהעלה ליטאי חברנו (לקמן בסוף תגובתי אתייחס לכך ספציפית), לרוב מבחינה נפשית ילדים הגדלים במשפחה גדולה בריאים יותר (בהנחה שאכן השכילו הוריהם לחנכם היטב), מה גם שכאשר גדלים הקטנים ,הם הופכים להיות מסייעים ב"מאמץ המלחמתי" ונוטלים חלק במטלות הבית המשותף, דבר שתורם להם לא מעט בבניין ביתם העתידי (ועל הצד שהם יירצו הרבה ילידם הם לומדים להתמודד עם משפחה גדולה). לילדים במשפחות גדולות יש גם חיי חברה טובים יותר מאותה סיבה. הבטחון שלהם יותר גדול (שכן יש להם אחים שיכולים להיות להם לעזר) ולרוב הם לא חשים בדידות האופיינית לבן למשפחה קטנה או שהפרשיו הגילאים גדול, שהרי הורים זה לא אחים ולהפך.
וקצת רגש: מי לא היה רוצה בגיל שבעים להיות עם משפחה ענפה, כאשר הוא יושב בראש השולחן בשמחה משפחתית שנערכת כל זמן קצר כברית בר מצווה או חתונה? (ואחרי 120...)
ככה נהגו עם ישראל בכל הדורות, ומשפחה גדולה וחזקה היא חוליה נוספת בשרשרת הדורות של העם היהודי.
(וזה בלי לציין את הבעיה הדמוגרפית ועוד כהנה וכהנה).
ושוב, הדברים האחרונים נאמרו למי שההלכה היא נר לרגליו, כיוון שהוא לא צריך חיזוק בעניינים מעיין אלה.

ודרך אגב, לצערינו הרב ישנם הרבה משלומי אמוני ישראל שלא זוכים לפרי בטן, או זוכים רק לילד או שניים, ובוודאי הדבר מסב להם צער רב. כמה צריך אדם להודות לרבש"ע על שהוא זוכה בבפרי בטן! נתפלל על עצמנו שגם אנו נהיה מן הזוכים.

_______________________________________________
ולמי שהיה כוח לחכות עד לכאן, תגובתי לבעיה הכלכלית אותה העלה ליטאי חברנו היא, שאם אכן בתקופה מסויימת נוצר צורך כלכלי זה או אחר, כנישואי הילדים וכדו', למה שלא ישקול מיודענו יציאה למעגל העבודה? לא קודם כמובן שיתייעץ ברבו המובהק דיין ומורה הצדק, באשר לאפשרויות העומדות בפניו, ולצורת הפעולה המתאימה לו, כאדם ההולך בדרך התורה ובדעתה. ואם אכן עשה זו וכך הורה לו רבו, ונחנו מה כי תלינו עליו, הרי זו היא מצוותו באותו הזמן, ועל כך יש להכיר לו ברכה, על שמקיים את אשר ציווהו הק-ל. ואני ברכה לאותו אדם שהקב"ה ישלח לו ישועה בקרוב בענייני פרנסתו ולא יצטרך למתנות בשר ודם ובמיוחד לא לידי הלוואתם.
כל טוב.