כסוי ראש האשה כשהבעל מוחל

אף בפנויה בעולה חייבת בכיסוי הראש מדרבנן,
ועדיין תשאר שאלתו מדאורייתא
וצריך לעיין בגדר תקנת רבנן שבעולות יכסו ראשן האם הוא רק תקנה אטו נשואות, או שרבנן הבינו שבעולה צריכה שימור יותר, ואם נאמר כצד הזה. לא תעזור מחילת הבעל גם בחיוב של נשואות מדאורייתא

שנרב_נ:

ההנחה שאשה נשואה חייבת לכסות את ראשה אך ורק מפני כבוד הבעל היא מוטעית. אשה נשואה חייבת לכסות את השער מפני שהיא נשואה, והא דיש להקשות איזה הבדל יש בין אשה נשואה לאשה רווקה, כבר הקשה החזו"א כה"ג ונשאר בצ"ע.

ר' גדליה תירץ על זה שאשה נשואה עוברת שנוי בעצם ולפיכך היא חייבת לכסות את השער, ואם קבלה נקבל.

רוצה להבין:

ראה בפתחי תשובה שם שחיוב פנויה הוא רק לצרכה אם היא הרה, או לעניין שלא יטעו לתת לה כתובה מאתיים. העולה מדבריו שם שזה לא עניין של צניעות.

שוטאנג,

הדברים תמוהים. נניח שיש דין  שאשה נשואה חייבת לכסות ראשה. כעת, אחד מן  הבאים:

א. זהו דין הקשור לבעיות צניעות.
ב. זהו דין מסוג אחר, לדוגמה חיוב שלה כלפי הבעל להראות כלפי חוץ שהיא נשואה.
 ג. זה דין שלא קשור לכלום כמו שאסור לאכול חזיר. 

אם התשובה היא א', לא נראה סביר שבתולות תהיינה פטורות מזה. האם אתה מתיר לבתולות לרחוץ עם אנשים וכדומה? 

אם התשובה היא ב', אז לכאורה הבעל יכול למחול. 

אם התשובה היא ג', אז הדין הזה לא קשור כלל לסוגיית עוברת על דת, כי עוברת על דת הוא רק באופן שפוגעת בבעל (מכשילתו בעבירות) או בצניעות. זה שהאשה עושה עבירות סתם (אוכלת חזיר) אינו סיבה להפסידה כתובתה. ממילא זה דחוק מאד.  

פתחתי בפ"ת שם שהביא כדבריך משו"ת פנ"מ, ואין אוצה"פ תחת ידי,
אך כמדומה וכן בגוגל שלא נוהגים כדבריו.
אלא כל גרושה ואלמנה מכסות ראשן, ונדחקו הרבנים למצוא היתר לבעולות פנויות.

א. אולי מדובר בבעיית צניעות, דהיינו חשש מעבירה. אשת איש חמורה יותר מפנויה ולכן החמירו בה יותר, הן בהסתכלות והן בפרסום הדבר שמדובר בנשואה (ייחוד בה הוא מדאורייתא).

ב. אולי מדובר באמת באסור ששייך לצניעות מפאת כבוד האשה הנשואה אותו דורשת התורה, ולא כבוד בעלה (ובדיוק כמו שהתורה דורשת צניעות משום כבוד -לשיטתך- ברווקות) .


אשת איש שבעלה בעיר אינה חוששת לייחוד בגלל אימת הבעל.

בהנחה שכיסוי הראש של האשה הוא גדר לעבירה או לכבוד הנשואה,
אימת הבעל באה להקל עליה ולא להחמיר עליה. אמנם בדיעבד, אם כבר עשתה מעשה פריצות, מסתבר שהוא חמור יותר - שכן עשתה אותו למרות אימת הבעל, אלא שבנידון שלנו אפשר לומר שלמרות אימת הבעל עדיין חובה על האשה לכסות את ראשה. ולולי אימת הבעל, כ"ש שתכסה את ראשה.

שנרב_נ:

א. (וצניעות היא לא בעיה!)

על ההבדל בין השער ובין שאר דברים שאסורים משום צניעות כבר הזכרתי את תמיהת החזו"א ופירוש ר' גדליה, ואין צורך להכפיל הדברים.

התרוץ של רג"נ נראה לכם?

מישאחזו

ועדיין יש מקום להבין כלפי מי החיוב הזה, כלפי הבעל או כלפי התורה.

שוטאנג

כשהייתי בישיבה הגדירו תירוץ מהסוג הזה בתור "למתוח את סימן השאלה ולהפכו לסימן קריאה". במקום להתמודד עם השאלה, מגדירים באופן טכני את הפתרון בתור היפך השאלה.

א_ב_ג_ד

יכול להיות. אבל האם לא נראה לך שהפתרון שהצעתי - כלומר שמחילה תועיל - פשוט יותר בסוגיה? (כמובן שזה עניין של טעם במידה מסוימת)

כלפי מי החיוב לא לנאוף?

_________________

מי שאחזו,

שאלתך יותר טובה ממה שאתה חושב (אם הבנתי נכון הצגת אותה כשאלה רטורית).

המהרי"ק בשורש קס"ז פוסק (וכל האחרונים מצטטים אותו) שאשה שזינתה באופן שלא ידעה מהאיסור (נאמר שהיא "אומרת מותר" למ"ד שאומר מותר אנוס הוא) אף על פי כן נאסרה לבעלה, בניגוד למקרה בו האשה טעתה במישהו וחשבה שהוא בעלה שאז לא נאסרה. ההגיון של הפסק הזה הוא שמה שאוסר את האשה על בעלה במקרה של זנות איננו החטא כלפי שמיא אלא זה ש"מעלה בו מעל" כלומר אותו יחס בסיסי בין בעל לאשה שאינו קשור להלכה אלא למושג הכללי של חיי נישואין כפי שהוא קיים גם מחוץ להלכה.

ולפי זה השאלה שאתה מעלה היא בהחלט במקום: לפחות במקרה עליו מדבר המהרי"ק, שבו לקדוש ברוך הוא "אין תלונות" והאשה נאסרת רק בגלל המחויבות שלה לבעלה, האם הבעל יכול למחול ?