האם אמונה יכולה להיות ידיעה?

יש כאן שלשה גישות בהגבלת השכל שלנו בקשר לחיוב האמונה

א.      מכיון שהכל שלנו מוגבל אנחנו חייבים לקבל את מה שאומרים לנו כאמונה. זה מה שהבנתי מדברי ביליצר בפירוש דברי הגרי"ז . מהגרי"ז בעצמו לא הבנתי שאומר את זה אבל אכ"מ.

השאלה ע"ז היא שהקביעה הזאת משוללת כל הגיון. אם אי אפשר לשכל אנושי להבין נניח, אבל איך מגיעים מזה לחיוב לקבל מה שאומרים לנו, ולמה דווקא האמונה היהודית. ועוד שאלות רבות. בקיצור אני לא יכול להבין בשום אופן איך זהו בסיס לאמונה כלשהו.

ב.      אנחנו מכירים בשכל שלנו שמוכרח שתתקיים מציאות שהיא מעבר לתפיסת החושים שלנו וגם לתפיסת השכל שלנו. למציאות הזאת קוראים אלקים.

אני חושב שזו עמדת רוב המאמינים באלקים. וכך אני מבין את כוונת הגרי"ז. [אם כי הוא לא מיישב כלום מהשאלה שהוא נשאל בזה וזה צ"ע ואכ"מ]

אמנם חייבים להגביל את אי יכולת ההבנה הזאת לגבי האלקים במשהו. הרי אנחנו מסכימים שאי אפשר מכח זה להגיד שהוא התגשם בישו [או התאחד בספירות ואכ"מ] רק מפני שבין כך אנחנו לא מבינים מהו.

בקיצור הענין הוא שאנחנו יודעים בבירור א. שהוא נמצא ב. מה הוא לא. אבל לא יכולים להבין מהותו ברמה שאנחנו מבינים מהות גשמי [וכאן יש אריכות ואכ"מ]

ג.       הגישה השלישית שאני מזהה כאן הוא כדרך שותפי סוד –הוא טוען מה זה השכל בכלל? העיקר תתחבר, תרגיש תחווה, בשום תחום אל תסתמך [רק] על השכל.

גישה זו פחות תמוהה מאשר שהיא מובילה לשיגעון מוחלט. אם אני חווה את הנצרות מה אעשה?

ומבחינה מתודית, היא לא יכולה לברוח מהשאלה המכריחה, או שאתה סובר שזהו הדרך השכלית לנהוג. ואז אתה שוב בספינה אחת עם האומרים נבדוק ונחליט. או שאתה לגמרי משוגע.

ייתכן

בקשה אישית.

נא לדון בכל מקום רק בשאלות המקומיות ולא להחזיר את הכל לשאלות הכלליות. דעתך אם האמונה באלקים היא רציונלית או לא לא קשורה במאומה לשאלה שאנחנו דנים בו כאן, שהיא אם אמונה יכולה להיות ידיעה [בנוסח הכותרתת] נא ונא להבין שאלו שתי שאלות שונות לגמרי

אחי היקר למדתי ולמדתי. ואפילו כתבתי מאמר שמסביר את הגישה שלי לפי הסולם הזה.

אבל גם לדבריך והבנתך, אתה מדבר על ראש הסולם כשאנחנו עדיין לא בתחילתו.

שאלו כאן היכן הוא השלב שעלינו לנטוש את השכל ולהתחיל להאמין. התשובה היא אחרי שזה מוכח לך בצורה שכלית במאה אחוז [או כמה אחוז שאתה חושב שנצרך לצורך הענין]  את מציאות ה' ואמיתית תורתו. אחרי כל הדיונים והעמדת הצדדים האחרים האפשריים כשהגעת למסקנא מסויימת. מגיע שלב שבו צריכים להעמיק את הקשר שלנו אל ה' בעמק ש"למעלה מן השכל" קשר רגשי ומהותי שעמוק יותר מהידיעה שישנו.

משל למה הדבר דומה אדם הולך לינשא, הוא הולך מברר אם היא טובה ומתאימה בשבילו וכו'. אבל ברגע שהוא גמר את בירוריו והחליט להינשא לה. הוא צריך לעזוב את החקירות והשכליות ולהתקשר אתה בקשר של אהבה שאינה תלוייה בדבר. וכאילו לא היה לו מעולם ספק. מי שכל הזמן עדיין חוקר וחושב אם היא מתאימה וכו' אין לו שלום בית. כמובן שאם מתברר לו בהחלט שהוא טעה או שהנתונים השתנו יש לו תמיד אופציה לגרש. אבל זו אופציה אחרונה.

מובן שמי שלא גמר את השלב הראשון אין אפשרות שנדבר איתו על השלב השני. זה דומה למי שיגיד דרשה על חשיבות שמירת הקשר הזוגי בכל מחיר כשעדיין לא החלטתי להתחתן [אמנם אםשר להגיד דרשה על הנחיצות של קשר זוגי כלשהו. וזה מה שאני חושב שצריך לעשות כאן] וזה הטעות של שותפי והעומדים בדרכו כאן.