|
|
| נשלח ב-17/5/2008 23:40 |
 |
| |
לכל אלו שהתפסלפו כאן במשמעות המילה 'אמונה'.
ניכר שהנושא אינו רק למה אנשים מתכוונים במילה הזאת, אלא גם, ובעיקר, למה המקרא וחז"ל מתכוונים במילה זו, שזה נושא חשוב, כיון שאמונה זו מצוה והיא תנאי להחשב יהודי וכו', ולכן חשוב לדעת את הפירוש המדויק.
לעניות דעתי הפירוש המצומצם והמדויק של המילה הוא פשוט לחלוטין - אמונה משורש אמת, והנו"ן הופכת את זה לפועל- כלומר, להחליט ולהחזיק שדבר מסוים הוא אמת. זה הפירוש של להאמין, ואין בו שום התיחסות לידיעה או לשכנוע או לכל דבר אחר, אלא פשוט לעובדה שהאדם מקבל את העובדה הזאת ואינו מערער עליה. מעבר לכך אין שום יחס במילה 'אמונה'.
כמובן שהנדון לכעצמו חשוב מאד, האם האדם מקבל זאת מתוך מחשבה ושכנוע שכלי או מתוך סיבות בעלות משקל נמוך - אבל אין לזה קשר ל'אמונה'.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2008 09:48 |
|
| |
נוכאינער
אתה כותבלמה המקרא וחז"ל מתכוונים במילה זו,
אולי תגלה לי היכן במקרא מוזכר אמונה ?? ובעיקר במשמעות שלך?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2008 00:22 |
|
| |
'והאמין בה'', 'ויאמן העם', לדעתי הכוונה היא כמו לכל אמונה: החזקת הדבר לאמת.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2008 21:48 |
|
| |
NOCHIENER
גם אני מצטרף לדעתך , וזהו הסברו של האברבנאל את המושג אמונה. להאמין =לאמת בלבך.
באופן זה גם תוסברהסתירה בדברי הרמבם .בספר המצוות כתוב (מתורגם) שיש מצווה להאמין ,ואילו בהלכות יסודי התורה כתוב שיש מצווה "לידע".
המילה אמונה והמילה ידיעה עוסקות בתוצאה, דהיינו בהכרה שצריכה להיות לאדם שיש אלהים.ואין הפרש ביניהם כלל.
אמונה אינה סוג נפרד ושונה של השגה .לא ניתן לומר שישנה השגת החושים וישנה השגת השכל וכמו כן ישנה השגת האמונה . וזהי טעות
פירוש המילה אמונה הוא עצם ידיעת הדבר, ולא משנה מחמת אילו סיבות ובאיזה כלים הוא הגיע לידיעה זו.
משמעות הדברים הם שהמצווה עוסקת בעיקר באספקט התודעתי ולא באספקט הפילוסופי . דהיינו האדם צריך לחיות בתודעה שהאלקים ישנו בעולמו כדברי המשנה "דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים".
כלומר הידיעה הנדרשת מהאדם אינה פילוסופית שכלית אלא פסיכולוגית -תודעתית.
האדם צריך לחיות את חיו כאיש אמונה מבחינת הנהגותיו ומידותיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2008 23:34 |
|
| |
אסופי, תודה.
אוסיף כי בלשון חז"ל האמונה נקראת 'הודאה' - כל הכופר בעבודה זרה כאילו מודה בכל התורה, ועוד. כלומר קבלת העובדה ואי הכחשתה היא האמונה.
מה שנותר עמום מעט, מהו השיעור של קבלת העובדה שבה נחשב למאמין, (יש בזה נפקא מינא, כגון לגבי להחשב 'עמיתך' להרבה דברים, וכן לאסור את יינו ועוד).הרי ודאי שאין צורך בקבלה גמורה של 100% שהרי האדם נברא באופן שהאמונה לא תהיה אצלו כודאי שאם כן אין מקום לבחירה.אלא די בכך שהאמונה משפיעה על חייו, שבכך נחשב שהוא מכיר בכך שיש אלקים וכו'. אבל עד כמה? האם יש בכך שיעור?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2008 23:55 |
|
| |
ההלכה מעולם לא הפעילה משטרת מחשבות על מנת ללמוד על מידת אמונתו של אדם.
ההלכה עוסקת בביטוי המעשי של האמונה.כקריטריון להיותו של אדם בכלל "עמיתך".
על פי התלמוד אדם שעובר עבירות להכעיס אינו בכלל עמיתך ,לעומתו העושה לתאבון עדיין נחשב בגר "עמיתך".
הלכה זו מורה על כך שלהיות עמית בעמותה שנקראת עם ישראל - אינו דבר המסור ללב . זוהי דרישה מעשית מן היהודי להשתייך לעמו מבחינה סוציולוגית ובכך לבטא את היותו מאמין בקב"ה. ואם הוציא עצמו מן הכלל -כפר בעיקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2008 00:20 |
|
| |
העושה לתיאבון אינו כופר כיון שאינו מסוגל להתגבר על יצרו, אך ודאי שאם משטרת המחשבות תדע על אדם שאמונתו היא אחד בפה ואחד בלב באופן מוחלט, היא תוציא אותו מעמותת עם ישראל.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 00:16 |
|
| |
יש הבדל בין אמונה לבין כל ידיעה אחרת.
לא.
אינני מתכוון להבדל מבחינה הכרתית, אלא מבחינת מה שזה מחייב.
אמונה, לפחות במשמעות הדתית שלה, מחייבת אותנו למסירות נפש.
אתה לא יכול לקחת בחור ישיבה שמדיר שינה מעיניו, לא מרוויח פרוטה, מקריב את הנאותיו ואת הקריירה הפוטנציאלית שלו, הכל על מזבח אהבת התורה (האמיתית שיש לו. הוא באמת אוהב תורה, הוא לא סובל),
לקחת בחור כזה שפתאום מגלה שהוא "לא מאמין" ושיש לו ספיקות, ולהסביר לו שבעצם כל ידיעה שיש לו היא לא וודאות של100%, ולכן אין הבדל בין האמונה לשאר הידיעות.
על הידיעות האחרות הוא לא מוסר את הנפש.
אם פתאום יתברר לו ש 1+1=3, וכל המתמטיקה שהוא ידע עד כה היא הבל וריק.
אז מה קרה? כלום! אז קרתה "פאדיחה".
אבל אם התורה תתברר כח"ו לא... - אז קרה לו אסון. אז החיים שלו נחרבו!
אינני יודע אם "החינוך הדתי הקלוקל" הכניס לנו לראש שאמונה צריכה להיות 100% של וודאות.
אישית לא נתקלתי כלל ב"חינוך דתי" כלשהו בהקשר של אמונה.
אנחנו מבינים זאת אינטואיטיבית - שאמונה צריכה להיות וודאית. כי היא כל החיים שלנו. היא יותר מדי חשובה מכדי לאפשר נדנוד של ספק באשר אליה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 10:22 |
|
| |
בן יהוידע,
אם כך נגזר דינך להיות או שקרן או כופר (כי אדם לא יכול לדעת מאומה בוודאות). בהצלחה
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 15:43 |
|
| |
האסופי,
1. מה משמעות הביטוי: "לאמת בלבבך"?
לפי איזה כלים אתה בוחן האם זו אכן ה"אמת"?
2. ודאי שהמצווה עוסקת באספקט התודעתי, השאלה החשובה היא מאיפה הוא מגיע ועל מה הוא נשען.
3. רשמת:
"האדם צריך לחיות את חיו כאיש אמונה מבחינת הנהגותיו ומידותיו."
"לאמת בלבבך" זה פועל. ז"א שבהתחלה היית במצב X, אח"כ עשית משהו והגעת למצב Y.
לכן, אם כל הזמן היית איש אמונה זה אומר שמעולם לא ביצעת את הפעולה הזו.
ז"א סתירה. ומכאן שבהכרח יש לך טעות איפה שהוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2008 15:55 |
|
| |
בן_יהוידע
אם יורשה לי לתקוף את הסוגייה מזווית אחרת, אני רואה את זה ככה שמשום מה אדם כמעט ואינו מבצע בחירות במהלך חייו.
איכשהו הוא כמעט תמיד נע כמו רכבת על פסי ברזל שהונחו שם מבעוד מועד.
ראשית נשאלת השאלה: "אם כך, איזו משמעות יש למעשים שלו?"
שנית, אדם שלא הטיל ספק בשום רגע בחייו הוא לדעתי לא אדם מאמין. לדעתי הוא רובוט מאמין.
עכשיו, נניח לרגע ש"אמונה" זה שיכנוע פנימי בנכונות ואמיתות של משהו שאינו ניתן לבדיקה חושית.
מאחר שקיימות שאלות מהותיות שאין להן מענה מוחשי (כמו השאלה האם העולם נברא וכמו בשאלה האם זה נעשה ע"י ישות בעלת תודעה רצונית וכמו השאלה האם היה מעמד הר סיני, וכ"ו) נובע שנגזר על האדם להאמין או לחיות בספק.
אדם שחיי את חייו במצב של ספקנות מתמדת, נדמה לי שהוא אדם סובל, או יותר נכון בורח.
הוא סובל משום שלמעשים שלו אין שום משמעות אמיתית.
הוא בורח משום שבהכרח כן יש אמת, והתשובה לכל השאלות הנ"ל היא או כן או לא.
אין "גם וגם" ואין באמצע, בניגוד למה שאנשי הפוסט-מוחיזם מנסים לטפטף לנו.
אם בנוסף זה התפשט גם לספקנות בכל תחומי החיים, או אז בנוסף לכל הצרות הוא חיי בסתירה משום שע"מ לשרוד הוא חייב לקבל דברים מסויימים כוודאיים.
רוב הסיכויים שאדם כזה בסופו של דבר ינהל את חייב בהנחיית האינסטינקטים. ז"א שגם הוא עלה על פסי רכבת מסויימים.
סיכומו של דבר: להטיל ספק באופן קבוע זו בריחה (מהמציאות ומלקיחת אחריות)
להטיל ספק ולבחור זו הפעולה של אדם מאמין (דתי או אתאיסט).
לבחור שלא לבחור זו הפעולה של אדם שמנסה להיות רובוט (דתי או חילוני, שניהם רובוטים).
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2008 13:19 |
|
| |
בנושא האמונה אותי מטרידות שתי שאלות,שקשורות זו בזו, (שמן הסתם נשפכו עליהן הררי מילים) .
1.האם זה הוגן לדרוש מאתנו להאמין בעיקרי האמונה היהודית מבלי שראינו בעינינו את ההתגלות?למה ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ואנו לא זוכים לזה?.
2מדוע מייחסים ביהדות חשיבות עליונה למושג הבחירה החפשית?ו?הרי הקב"ה רוצה שנקיים את מצוותיו.אז למה בעצם הוא לא נותן לנו רמזים ברורים על השגחתו?הרי גם בתקופה שבה התרחש מעמד הר סיני היו אנשים שחטאו .כלומר ההתגלות לא בהכרח גורמת לרובוטיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2008 13:58 |
|
| |
צענערענע,
1. לדעתי זה הוגן רק אם יש איזה שהוא כלי אובייקטיבי לבחון את אמיתות הדברים.
2. מייחסים חשיבות למושג בחירה חופשית פשוט שללא בחירה אין שום משמעות למעשים שלך, ולדבקות (או חוסר הדבקות) שלך במוסר.
אם לא אתה בחרת, אז על מה בדיוק אתה אמור לקבל פרס או לקבל עונש?
זה נכון בבית משפט אנושי וזה נכון באופן כללי.
2.ב. הוא לא נותן לך רמזים משום שכנראה אתה אמור לעשות משהו. מאמץ מנטלי כלשהו.
בדורנו האתגר הרבה יותר גדול, ולכן המעלה האפשרית היא גדולה יותר.
כמו מקפצה. ככל שתגיע יותר למטה, ככה תוכל לקפוץ יותר גבוה.
2.ג. רשמת יפה. בהר סיני אנשים חטאו, וזה מסמן שהם לא רובוטים, ואני שואל אותך את השאלה הבאה: איזה אדם מעוניין להיות רובוט? הרי לבחור להיות רובוט זו סתירה פנימית, ז"א טעות.
לעומת זאת, אדם יכול לבחור להגביל את עצמו מרצונו החופשי, וזה לעניות דעתי החופש הגדול ביותר האפשרי לאדם.
כשאדם אומר לעצמו: "אני אנסה להסיר כל דבר שמגביל אותי"- זה סימן שהוא בעצמו מוגבל לצורך להיות חופשי- ז"א מוגבל וכבול.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2008 15:23 |
|
| |
צענערענע.
למה ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ואנו לא זוכים לזה?.
מי שמתנהג כמו עבד ושפחה, באמת לא זוכה להבין מה שהוא רואה,
אלוקים מראה לנו ולך, הרבה יותר ממה שהשפחה ראתה על הים,
הוא יכול רק להראות, אבל אנחנו צריכים לראות.
אבל איך אפשר לראות אם כל הזמן העיינים ואוזניים והמח עסוקים בשטויות , בחקירות מתמהיות .
מסתכלים לגובה, ולאופק, ולא רואים את הברור והמוכח, שרק מי שלא רוצה לראות לא רואה.
|
|
|
|
|
