mdabraham

למאמין יש צורך לבסס  את אמונתו, ואחת הדרכים לעשות זאת היא להטיל ספק בכל המציאות.
 "אני לא מכיר שום דבר שהוא וודאי, ובכל זאת איני ספקן גמור. כלומר אני מקבל בהחלט את קיומן של אמיתות לא וודאיות."
 
והדבר דומה בעיני למי שקודם מצייר את העיגול ולאחר מכן יורה את החץ.

אם מישהו מספר לי שיש חתול מתחת לשולחן, או שיש יבשת אמריקה, או שיש חשמל וכד' - אני יכולה לבדוק את הדברים באופן פשוט בעזרת חושי. אני יכולה לברר אם הדבר נכון או שגוי. איני מקבלת את הטענה כי לא ניתן לסמוך על חושינו ועל כן כל המציאות אינה וודאית. בוודאי שאנו סומכים על חושינו בכל רגע ורגע. השולחן קיים כי אני רואה אותו ומרגישה אותו וכי כל אדם וחיה רואים אותו וחשים אותו. השולחן אינו בדמיוני. השולחן וודאי לחלוטין. כאשר אני הולכת לרופא, אני לא "מאמינה" לו. אני סומכת עליו. זה לא אותו הדבר. אני סומכת שהוא למד רפואה ומוכשר במקצועו, ואני גםן מקוה שהוא יודע מה שהוא עושה ושאינו טועה. אבל ברור לי שיכול להיות שהוא יטעה, או שהתעודה שלו מזוייפת. הדברים ניתנים לבדיקה.

זו נקודת האבחנה בין אמונה בה' לבין אמונה בחושים שלנו - את החושים ניתן לבדוק בדיקה אמפירית. את האמונה כלל לא ניתן. 

יותר מזה, אנו מאמינים בה' בגלל שלא ניתן להפריך את אי קיומו.

אנו מאמינים במציאות בגלל שניתן לאמת או להפריך אותה.

לא ניתן להכניס לאותו הסל את האמונה בה' ואת האמון הבסיסי שלנו בחיי היומיום. אלו שני דברים שונים. זה שמכניסים אותם יחדיו לאותו המקום משרת את הצורך של המאמין למצוא איזה צידוק פילוסופי לאמונתו. איני מסכימה להגינות של שיטה זו.

שמעתי אתמול שיעור של הרב אורי עמוס שרקי, ובו במפורש הוא אומר שברחוב פירוש המילה אמונה הוא דבר שאין לי עליו הוכחות, אבל אין כן הדבר ביהדות, ביהדות מושג האמונה הוא שהתברר לי שדבר מסוים הוא נכון. יותר מזה, לפי רבי יהודה הלוי אסור להאמין ללא הוכחות.

אם כן, לא ניתן להביא לראיה על מהות האמונה את הגישה הטוענת - אנו מטילים ספק בהכל. אנו נדרשים להאמין בכל דבר, וה' הוא אחד מאותם דברים. זהו כלל שגוי!

על מציאות ה' בעולם יש להביא ראיות. אפילו ה' חשב כך! לראיה - ההתגלות בהר סיני - וידעת היום והשבות אל לבבך... למען יאמינו בך... ה' לא דורש אמונה עוורת, אלא הוכיח לבני ישראל את קיומו ואת אמיתותו של משה רבינו. ורק על כך אמונתינו כיהודים מסתמכת.

כאשר אתה בא להוכיח את אמיתות מציאות ה' בעולם, את אמיתות התורה - עליך להוכיח את מעמד הר סיני כאמת היסטורית. אנו לא נדרשים להאמין כי מעמד הר סיני התקיים, אנו נדרשים לדעת כי הוא התקיים כמו שאנו יודעים שהיו פרעונים במצריים, כמו שאנו יודעים שהרומאים שלטו בחלק מהעולם וכו'. אין אנו מטילים ספק כלל בעובדות אלו. למה?

ההתחמקות מלנסות להוכיח את מעמד הר סיני ע"י כל מי שפניתי אליו מוכיחה רק דבר אחד - לא ניתן כלל להוכיח מעמד כזה. כי ספק אם הוא אי פעם התרחש במציאות. הלוואי ויוכיחו את טעותי. הלוואי. הנסיון להתחמק ולבסס את האמונה בה', במשה ובתורה על דברים אחרים מלבד מעמד הר סיני היא דמגוגיה.

ולהתחמקות גוונים רבים.... הפילוסופים אוהבים לקרוא לאילו הדורשים הוכחה זו אמונה ילדותית.... אמונה של טיפשים ופשוטי העם.... שיהיה. המלך הוא עירום ולא תעזור התפלפלות פילוסופית.

אם יש למישהו דרך להוכיח כי היתה התגלות בהר סיני בפני מליוני איש, הוא מוזמן לעשות זאת. אני פתוחה לשמוע.

הוכחת הכוזרי לאמיתת היהדות.

בעלבעמיו,

ראה את הודעתו של מיימוני באשכול זה שצרפת לינק אליו. הוכחה זו אינה רלוונטית והופרכה כבר.

קפיצת האמונה"

מישקולצר
פאראדוכס המחזיר את יצחק לאברהם אביו, ואשר שום מחשבה אינה יכולה להקיף


אבל לפי מה שכתוב בתורה, יצחק אחרי העקדה, ברח מאביו, העובדה שהוא לא חוזר ויורד אתו מההר, הרף הבטחתו של אברהם,- ונשתחוה ונשובה אליכם, התורה כותבת רק וישב אברהם.
משום מה בהלויה על אמו. אנו לא רואיםאותו בין המספידים והמתאבלים, הוא חוזר לאחר זמן רב, ושוב התורה אינה מפגישה בין האב לבן.

_________________

מודה ועוזב

שתי הערות:
1. לפני איזה זמן עלה בדעתי, שאולי אמונה היא מלשון אימונים: להתאמן. להתאמן בקיום תומ"צ.
2. (אמונה סתמית בקיום בורא ואפילו באמיתת תומ"צ, בלי הקיום, היא נעדרת כל ערך (וליבוביץ הרי מרבה לטעון כך בכל כוחו).
ופה יש תרתי דסתרי: מצד אחד, בלי האמונה הבסיסית, למה בכלל לקיים? מצד שני כל עובדה שבעולם, גם אם תוכח, אינה יכולה להביא לידי הקיום. אלא בהכרח שעניין האמונה ועניין הקיום (שהם שני חלקים בלתי נפרדים זה מזה) הן פונקציה של הכרעה ערכית שאדם מכריע על עצמו. 
ודומני שבכל זאת על ידי לימוד והתבוננות ("אימונים מחשבתיים"), אפשר בהחלט להשפיע על מהות ההכרעה הערכית שאדם יכריע. אדם שיהגה כל זמנו וכל עיתות בתורות ההומניזם, סביר שיהיה הומניסט. הקומניזים, סביר שיהיה קומוניסט. היינו, שיכריע שרוצה לחיות לפי הפרוגרמה הזו בחיים.
ואולי זהו צו האמונה (וידועה השאלה איך אפשר בכלל לצוות על אמונה): על ידי הלימוד וההתבוננות במגוון רחב וכולל של הדברים שמביאים לידי אמונה בה' ובתורה ובצורך לקיימה - בזה האדם מקיים את האמונה: מתאמן הוא לקיים מצוות התורה וסופו שיהיה עובד ה'.
ואני אמרתי בחפזי. 

"משום כך לדעתי, אותה שעה, חכם אחד המציא לבני תמותה יראת אלים כדי להפחיד את הרשעים, כשהם בסתר עושים, אומרים, ואף חושבים דבר מה. זו הסיבה איפא להכנסת האל"



לעודד

ומה עמדתך בענין?