שאלה מביכה של ילד: לדווח למשטרה על עבירות של אחר?

היום הבן שלי בן השבע שאל אותי שאלה פשוטה ונותרתי ללא מענה. הבו עצה הלום.

משפחה אחת בשכונתינו עוסקת במכירת נפצים וחזיזים לכבוד חג הפורים הבעל''ט. לא רק ילדי המשפחה עוסקים במסחר המפוקפק הזה, ככל הנראה הוריהם שותפים לו גם הם, ובכל מקרה הוא נעשה בידיעתם. זוגתי ואני דברנו עם הבן על הסכנה שבמשחק בנפצים ('זה מסוכן, לילד אחד נקטעה אצבע') והוא הבין והסכים עם בקשתינו שלא לרכוש או לשחק בנפצים.

והשאלה: 'אבא, כדאי לי להתקשר למשטרה להגיד להם שמוכרים שם נפצים? המון ילדים קונים שם וזה מסוכן'. התפתלתי בנסיונות להסביר למה לא צריך להתקשר למשטרה, למרות שהאנשים האלה עוברים על החוק, וזה מסוכן, והשוטרים יעשו את העבודה שלהם אם נגיד להם. אני לא רוצה שהבן שלי ילשין.

מה הייתי צריך להגיד לו?

תוקן על ידי עצכח ב- 06/03/2008 8:54:39

[אף פעם לא הבנתי את החשש מ"להלשין". אני חושבת שדיווח על סכנה (גם אם היא נגרמת ע"י אנשים) או פגיעה (מקרה שנתקלתי בו - דיווח על מישהו שפגע מינית במישהי, כדי שאפשר יהיה לעזור לה), לא רק שאינו יכול להיות אסור, אלא שבכך שהוא מהווה תמיכה ועזרה לזקוקים לכך (מי שנפגע ו/או מי שעלול להיפגע), הרי הוא חובה מוסרית ממדרגה ראשונה.]

_________________

לדעתי שיקולי תלונה למשטרה חייבות לשקלל את יחסי חומרת הפגיעה, למול הנזק הפורפרציונלי שיגרם לנשוא התלונה.

במקרה הנפצים, לא נראה לי כי דינו של העבריין יחרץ לכליה.

לסוג האנשים שששים להתלונן באובססיביות על כל מה שרק ניתן, מצווה להתלונן עליהם על אי תשלום מס הכנסה וכיוצ"ב, שמטבע הדברים הם חשודים בו בד"כ.

_________________

אםשלום

משטרה, בגנים של היהודי ובעיקר הדתי, היא ישות זרה, עוינת ושנואה. להתלונן על יהודי למשטרה נקרא    מויסר.

_________________

מודה ועוזב

שוב, כשהדרך היחידה שנותרת היא תלונה למשטרה, זה נכון להתלונן.

אך כשהתלונה הופכת לאמצעי לקשר חברתי עם הסובב, אזי צריך לגמול לחביב בתלונה על העלמות מס.

מדוע זה 'מויסר' להתלונן על העלמת מס?

ירוחם,

בסדר, אבל גישה כזו יוצרת התעלמות מסכנה ומפגיעה, ואי-טיפול בנפגעים (אני לא מדברת רק על תלונה למשטרה, אלא גם על דיווח לרשויות מטפלות - מוקדי סיוע למיניהם, הרשות להגנת הילד וכד').

מעבר לזה, במקרים רבים, החשש מלהיות מויסר גורם לעבירה על "ונשמרתם לנפשותיכם" (כמו במקרה שהביא ביטי).

_________________

אם שלום

לא הצדקתי בשום פנים ואופן. זו מחלה גנטית של עמנו, איבחתי את המחלה שכנראה גם אני חולה בה,
רשות- היתה אלפיים שנה  רשות עויינת, כמה שהיהודי נראה יותר יהודי, רדיפת הרשות נגדו היתה גדולה יותר,

פרוטגורס
עד היום פוסקים הפוסקים- ולא מעטים- כי מותר לרמות ולגנוב את המדינה, מיסים??? הצחקת אותם, אם אפשר להשתמט הרי זה משובח,

אם לינקזעצר יכבד אותנו, היה כאן בפורום דיון על הנושא.  בבקשה!!!!

ירוחם,

השוטר (אלא אם הוכח אחרת) הוא ידידך. העבריין הוא אויבך. במדינה שבה שלטון החוק ברמה סבירה נכון מאד להתלונן על פורע חוק זה שמסכן את שכניו למען בצע כסף.

ביטי

אתה מפתיע אותי, לא חשבתי שאתה תסתפק בכזו שאלה. אולי התשובה טמונה בכך שאתה מכיר את המעורבים בפרשה, וכולם עונים תיאורטית? אפשר לבדוק זאת, מה היית מגיב לו מישהו אחר היה שואל את השאלה הזו.

אגב, אם הנקודה המרכזית היא שאתה לא רוצה שהבן שלך יהיה המלשין, כפי שנראה מסיום הודעתך, אפשר לפתור זאת על ידי גלגול המטלה אל מישהו אחר.

אני רואה בשאלת ביטי שתי שאלות נפרדות: את שאלת הבן ואת שאלת האב.

יתכן שרצוי ונכון להתלונן, או להתריע בשכן ולקיים אחר כך, או לא לקיים. השאלה היא עדיין מה לומר לילד.
במידה שאתה לא רוצה שהוא ילמד להתלונן במשטרה על כל דבר, אתה לא יכול לומר לו שאתה תתלונן, כי זה מה שהוא שאל וזה יחנך אותו להתלונן תמיד.

השאלה היא מה לומר לילד, למה לא להתלונן.

ואני עצמי מתלבט לאחרונה באותה שאלה, בשאלת האב.
ברחוב המקביל, חונות מכוניות במקום שמסתיר את שדה הראיה וגם מעכב את התנועה. השוטר השכונתי שמאוד אוהב לחלק דוחות חניה, עוד לא עלה על מכרה הזהב הזה. אני עוצר את עצמי שלא לשלוח אותו לראות מה קורה שם, משום שחבל לי על כספם של בעלי הרכבים. אולם אני לא שלם עם עצמי.
רציתי להצמיד להם במשך כמה ימים אזהרה מודפסת על השמשה, אלא שאני עצל.

נראה שלא הסברתי את עצמי נכון.
אולי כדאי לתת דוגמה מחיי היומיום של כל ילד. אתה מסביר לילד בכיתה שיש מעשים או התנהגויות שלא מקובלות בבית הספר (הן ''אסורות'' או ''עבירות'' או ''לא מוסריות'', הנימוק תלוי במקום ובגיל), שבמקרה בו נעברה עבירה כזו עליו לדווח עליה למורה, או לפחות לענות לו אמת כשיישאל ''מי עשה את ...''. כאב או מורה אתה קובע את זה חד משמעית.

עכשיו, הדבר האחרון שתרצה, כאב, כשאתה חושב על מעמדו החברתי של בנך ועל התנהגותו כילד בחברה (לא כתלמיד), הוא שהוא יציית לכלל הזה.

באחורי רכבים מסחריים יש מדבקות הלשנה - 'איך אני נוהג? צלצלו...' רוב האנשים שיצלצלו למספר המופיע שם על עבירות קלות ערך הם סוציומטים אגואיסטים שלא היית רוצה להיות חבר שלהם. מצד שני, רצף ההתיחסויות המוסריות שלך למדינה, משטרה, חוקים בכלל וחוקי תחבורה בפרט וכו' יכול להביא אותך למסקנה שצריך להתקשר למלשינון גם על עבירת מהירות קלה, אפילו אם אתה עצמך נוהג לא פעם במהירויות גבוהות יותר.

העניין הוא לא הסתירה בין העמדה המוסרית להתנהגות בפועל, כאלה יש המון. העניין הוא שילדים מודעים לסתירה הספציפית הזו, אני כילד הייתי מודע לה, לזה שיש כללי התנהגות 'נכונים' שאף אחד לא כופר בהם, ושבפועל כלל התנהגות עליון אחר מורה, כנראה, שאפשר להתעלם מהם.


מיכי ואמשלום,
כמו שכתב מאיר, לא שאלתי אם עלי לספר למשטרה על זה. זה לא העניין. שאלתי אם כדאי לחנך לזה.

ירוחם,
אין שום קשר ל'מסירה' או התייחסות למשטרה כאל אוייב.

לומד,
לא הבנתי למה אתה מתכוון בקטע הראשון.

העצה שכתבת אחר כך לא פותרת לי את הבעיה. הבעיה היא לא הנפצים אלא מה התשובה הנכונה לילד.

זה קשה פשוט לנסח את זה? או שאתה חושש הילד לא יבין את המורכבות (שלדבריך, אתה הבנת אותה כשהיית ילד)?


זה משהו כמו: לפעמים צריך לשתוק, למרות ש"צריך" להגיד?

כתבתי שאולי מה שפשוט לאחרים שצריך להלשין, קשה לך כי אתה מכיר ומרחם. אבל מאחר שהופעת פה והסברת את המורכבות, אני מניח שכבר אין צורך לענות על זה.

השאלה שאדם צריך לשאול את עצמו במצבים כאלו

מאיר- ואם בגלל  שהתעצלת- לנהג לא היה שדה ראיה מספיק, ונגרמה חו"ח תאונה קשה, איך תרגיש?

דפל, אם ילד קטן יפצע מהחזיזים והקפצונים, איך תרגיש?