אם כבר מתעסקים בהגדרת קידוש השם, אנסה להרהר ולחשוב בקול אף אני...
____________________________________________
מהו עניינו העיקרי של קידוש השם?
יחסי ציבור? הקרבה עד מוות ? התאבדות?
אם עיקר העניין הוא יחסי ציבור [או בלשון העם לעשות 'כבוד'] – יחסי ציבור למי? לקב"ה? לישראל? לתורה ולמצוות? יחסי ציבור לעיני ועבור מי? לעיני הגויים? לעיני ישראל? ואם אין לעניין כל פרסום והוא רק לעיני עצמי ואלוקים בלבד, האם אינני מחויב בקידוש השם?...
יחסי ציבור למה? למידת האמונה ? למידת הקשר והמחויבות? להתנהגות היומיומית של האדם המאמין?
אם הוא עניין הקרבה עד מוות? – ומה כשיש הקרבה וסיכון ואין לבסוף מוות? מה אם יש סיכון מועט שלא יגיע לעולם לכדי מוות רק לכדי נזקים אחרים? מה אם אין הקרבה בכלל ויש מוות?...
הקרבה למה? הקרבה להשם בלבד? לתורתו ולמצוותיו? לעמו ישראל? לארצו?... מה בעניין התאבדות על קידוש השם? ...
המון שאלות. זוהי מצווה מורכבת, ומן הסתם התשובה חיובית היא על כולם.
* * *
כיום הגדרת המושג 'קידוש השם' בא או ביחס להתנהגות חיובית כמצופה ממך כאדם יהודי וכחברה, או בהקשר של ההקרבה ומסירות הנפש, אך כמדומני שלמרות שאלו שני מרכיבים חשובים ועיקריים ביותר במצווה, עדיין אין זו הליבה המרכזית שלה.
קידוש השם עיקר עניינו הוא לעשות משהו שהוא 'לשם קדושת השם' בלבד.
זה יכול להיות כל דבר מקטון ועד גדול, וברגע שאני עושה זאת, אני מקדש את השם. [מבדיל את העניין להשם. ובהגדרה זו יש את כל מה שחשוב להשם. השם, תורתו ומצוותיו, עמו ואפילו ארצו].
ניתן לראות זאת בלשונו של הרמב"ם:
"וקדושת השם הוא הפך חילול השם, וזה שהאדם כשיעשה מצווה מן המצוות, ולא יערב עמה כוונה מן הכוונות, אלא אהבת ה' יתעלה ועבודתו לבד - הנה הוא קידש את השם ברבים"... [מאמר קידוש השם לרמב"ם].
זוהי בעיניי הגדרת המפתח...
זוהי הליבה של המצווה, אך יש בה עוד שני 'גדפין' [כנפיים] שיכולים לרומם אותם לאין שיעור.
הכנף האחת היא הכנף של יחסי הציבור וכאן ישנה חשיבות לפרהסיה ולתפיסת ההמון את העניין.
ניתן לראות זאת בלשונו של הרמב"ם:
"דע כי בכל מקום שאמרו בו חז"ל "יהרג ואל יעבור", אם ייהרג כבר קידש את השם. ואם היה בעשרה מישראל - כבר קידש את השם ברבים"... [מאמר קידוש השם לרמב"ם].
נמאנו מכאן למדים שהפהרסיה אינה מחוייבת המציאות.
הכנף השנייה היא ההקרבה [ובכל עשייה לשם קדושת השם יש מידה כזו או אחרת של הקרבה, מהקרבת הרצון ועד הקרבה עד מוות] וככל שהיא קיצונית יותר, היא הופכת את ה'קידוש השם' לנעלה יותר.
"ומאחר שייכנס אדם בקשרי המלחמה, [אפילו במלחמת רשות], יישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, ויידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרם מליבו וייפנה מכל דבר למלחמה. .. וכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד, ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעו רעה"... [משנה תורה הלכות מלכים ומלחמות פרק ה א' ז']
נמאנו מכאן למדים שההריגה אינה מחוייבת המציאות.
ליבה זו יכולה להיות עם שני הכנפיים, וללא שני הכנפיים, או עם כנף אחת חסרה, ועדיין להיחשב כ'קידוש השם'. אך לעומת זאת הכנפיים הללו ללא הליבה, לעולם לא ייחשבו כקידוש השם.
אני יכול להקריב את עצמי עד מוות למען כל מיני אידאליים, אך אם זה לא יהיה למען אלוקיי, יהדותי או עמי – לא ייחשב הדבר כקידוש השם, גם אם אטבע על ספינה של גרינפיס באמצע הפגנה סוערת, או למען שימור קופי האדם בקניה כשציציותיי מתבדרות ברוח אל מול סיקור של הcnn בעת צפיית שיא...
* * *
והנה שוב השאלות עם התשובות:
* מהו עניין קידוש השם? יחסי ציבור?
המצווה התשיעית, הציווי שנצטווינו על קדוש השם, והוא אמרו: "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב, לב). ועניין מצווה זו שאנו מצווים לפרסם דת אמת זו ברבים"... [ספר המצוות לרמב"ם]
וכל איש מבני ישראל חייב בקדוש השם כמו שאמרו בספרא אני ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים ויקרא כ"ה ל"ח על מנת שתקדשו שמי ברבים"... [מאמר קידוש השם לרמב"ם].
* יחסי ציבור למי? לקב"ה?
"וכמו כן אם ישמעו ממנו שמועות טובות - קידש את השם. כמו שאמרו שם "בזמן שאדם וכו' עד ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר"... [מאמר קידוש השם לרמב"ם].
* יחסי ציבור לישראל?
... מלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים, כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו... ומאחר שייכנס אדם בקשרי המלחמה, יישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, ויידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה... ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד... [משנה תורה הלכות מלכים ומלחמות פרק ה' א' ז']
* יחסי ציבור לתורה ולמצוות [או להשפעתם על האדם]?
"והחלק שעל היחידים [שבעם] - הוא: שיעשה אדם ידוע בחסידות ובישר איזה מעשה הנראה להמון שהוא עברה ושכגון מעשה זה אין ראוי לאותו חסיד לעשותו, אף על פי שהוא מעשה מותר - הרי זה חילל את השם. והוא אמרם: "היכי דמי חלול השם: כגון אנא דשקלנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. ר' פלוני אמר: כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ולא תפילין".
וכבר נכפל לאו זה ואמר: "ולא תחלל את שם אלהיך אני ה'" (שם יח, כא).
* יחסי ציבור לעיני מי? לעיני הגויים?
כמו שעשו חנניה מישאל ועזריה בימי נבוכדנצר הרשע כשהכריח להשתחוות לצלם, והשתחוו כל בני אדם וישראל בכללם, ולא היה שם מקדש שם שמים. והיה בכך חרפה גדולה לישראל שאבדה מכולם מצווה זו, ולא היה שם מי שמקיים אותה אלא הכל פחדו"... ואין מצווה זו נוהגת אלא בכגון אותו המעמד העצום שבו פחדו כל באי העולם, והיה חובה לפרסם ייחודו ולהכריז עליו באותה העת. וכבר הבטיח ה' על ידי ישעיהו, שלא תהיה חרפת ישראל גמורה באותו המעמד, ושיופיעו בהם בחורים באותו המעמד הקשה, שלא ירתיעם המות, ויפקירו דמם ויפרסמו את האמונה ויקדשו את ה' ברבים, כמו שציוונו יתעלה על ידי משה רבנו, והוא אמרו:
"לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו" (ישעיה כט, כב-כג) [ספר המצוות לרמב"ם]
אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות – מה הבריות אומרות עליו... ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו. ועליו הכתוב אומר "באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו". [יומא פו.]
* יחסי ציבור לעיני ישראל?
"ואמנם פרהסיא רצוני לומר עשרה מישראל. וכך אמרו אין פרהסיא פחות מעשרה. וכולם מישראל סנהדרין ע"ד ע"ב"... [מאמר קידוש השם לרמב"ם].
ואע"פ שלא עשה עבירה, כבר חילל את השם, מפני שראוי לאדם שישמור מפני אדם מעבירות, כמו שישמור מה שיש בינו ובין בוראו. כמו שאמר ית' במדבר ל"ב כ"ב "והייתם נקיים מה' ומישראל". [מאמר קידוש השם לרמב"ם].
... מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה. פלוני שלמדו תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו. [יומא פו.]
* ואם לא יהיה לעניין כל פרסום שהוא, האם אינני מחויב בקידוש השם?...
"ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים. הדין בהם הוא שכל זמן שייאנס על אחת מהן, הוא מצווה שייהרג ואל יעבור, בכל זמן ובכל מקום ועל איזה עניין שיהיה... ואומרי "בכל מקום", רצוני לומר בין בצניעות בין בפרהסיא... ושאר המצוות... ואם נתכוון להעבירו, יביט כמו כן אם היה העת ההיא שעת השמד - יהרג ואל יעבור, בין בצנעה בין בגלוי. ואם היה שלא בשעת השמד, אם היה בסתר - יעבור ואל יהרג, ואם היה בפהרסיא - יהרג ואל יעבור"... [מאמר קידוש השם לרמב"ם].
"וקדושת השם הוא הפך חילול השם... וכל המחלל שם שמים בינו לבין עצמו, הקב"ה נפרע ממנו בגלוי. כמו שאמרו אבות שם"... [מאמר קידוש השם לרמב"ם].
* יחסי ציבור למה? למידת האמונה ?
"ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים... ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם". [במדבר כ].
וכל הדברים האלו, שלא בשעת השמד. אבל בשעת השמד, והוא כשיעמוד מלך רשע כנבוכדנאצר וחבריו ויגזור שמד על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצוות--ייהרג ואל יעבור, אפילו על אחת משאר מצוות, בין נאנס בתוך עשרה, בין נאנס בינו לבין גויים. [הלכות יסודי התורה פרק ה ד']
* יחסי ציבור למידת הקשר והמחויבות?
ובעדם נאמר תהלים נ' ה' "אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח". ואמרו חז"ל שה"ש רבה ב' ז' "השבעתי אתכם בנות ירושלים" וגו', השבעתי בדורות של שמד, "בצבאות" שעשו לי צביוני ועשיתי צביונם, "או באילות השדה", ששפכו דמם עלי כדם צבי ואיל, ועליהם הוא אומר תהלים מ"ד כ"ג "כי עליך הורגנו כל היום"."... [מאמר קידוש השם לרמב"ם].
* יחסי ציבור להתנהגות היומיומית של האדם המאמין?
"היכי דמי חילול השם? אמר רב: כגון אנא, אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר... רבי יוחנן אמר: כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין... אמר רב נחמן בר יצחק: כגון דקא אמרי אינשי "שרא ליה מריה לפלניא". אביי אמר: כדתניא: "ואהבת את ה' אלהיך" - שיהא שם שמים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה. פלוני שלמדו תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו. עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר". אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות – מה הבריות אומרות עליו? אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו. ועליו הכתוב אומר "באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו". [יומא פו.]
וכמו כן אדם גדול, כשימנע עצמו מן העניינים שהם מכוערים אצל בני אדם, ואע"פ שאינם בעיניו מכוערים, קידש את השם. כמו שאמר משלי ד' כ"ד "ולזות שפתים הרחק ממך". [מאמר קידוש השם לרמב"ם].
* מהו עניין קידוש השם, רק הקרבה עד מוות? ומה כשיש הקרבה וסיכון ואין לבסוף מוות?
"ומאחר שייכנס אדם בקשרי המלחמה, [אפילו במלחמת רשות], יישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, ויידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרם מליבו וייפנה מכל דבר למלחמה. .. וכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד, ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעו רעה"... [משנה תורה הלכות מלכים ומלחמות פרק ה א' ז']
* מה אם יש סיכון מועט שלא יגיע לכדי מוות רק לכדי נזקים אחרים?
שאל רב פפא את אביי, מדוע לראשונים התרחשו נסים ואילו לנו לא מתרחשים נסים? וענה לו כי הראשונים היו מוסרים את נפשם על קדושת השם ואנו לא. וכפי המסופר אודות רב אדא בר אהבה, שראה אשה כותית שהיתה לובשת כרבלתא (בגד פרוץ או עשוי מכלאים) בשוק, חשב שהיא בת ישראל, קם וקרע מעליה את הבגד. לאחר מכן התברר שהיא אשה כותית, הענישו את ר' אדא שישלם לה ארבע מאות זוז... [ברכות כ' ע"א]
* הקרבה למה? הקרבה להשם?
וכל איש מבני ישראל חייב בקדוש השם כמו שאמרו בספרא אני ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים ויקרא כ"ה ל"ח על מנת שתקדשו שמי ברבים"... [מאמר קידוש השם לרמב"ם].
* הקרבה לתורתו ולמצוותיו?
, הציווי שנצטווינו על קדוש השם, והוא אמרו: "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב, לב). ועניין מצווה זו שאנו מצווים לפרסם דת אמת זו ברבים"... [ספר המצוות לרמב"ם]
* הקרבה לעמו ישראל?
"שפעם אחת נמצאה בת מלך הרוגה ומושלכת ברחוב ולא נודע מי הרגה וחשדו בכל היהודים ורצה המלך לשלוח יד בכולם עד שבאו שניים [לולינוס ופפוס שני אחים יהודים בשפל המדרגה מבחינה רוחנית עד שאפילו שינו את שמם לשם יווני] ואמרו [לטרויינוס] שהם הרגוה והצילו את כולם על ידן... "ושמעתי [בעולם האמת] שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מאן נינהו [מי הם?] - לולינוס ופפוס הרוגי לוד !... [תענית יח ובבא בתרא י]
* הקרבה לארצו?...
... מלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים, כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו... ומאחר שייכנס אדם בקשרי המלחמה, יישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, ויידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה... ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד... [משנה תורה הלכות מלכים ומלחמות פרק ה' א' ז']
* מה בעניין התאבדות על קידוש השם?
כתב הרמב"ם: וראה זה האיש יותר יקר מהחכמים, ויותר מדקדק במצוות, והתיר עצמו למיתה בפיו ובלשונו, וקידש את ה' לפי דבריו, והוא חוטא ומורד במעשיו, והוא מתחייב בנפשו לפי דברי ה' ית' ויקרא י"ח ה' "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ולא שימות בהם" סנהדרין ע"ד א'. "."... [מאמר קידוש השם לרמב"ם].
לעומת זאת דעת הר"נ שגם במצוות שנאמר עליהם יעבור ואל יהרג, רשאי למסור נפשו עליה ומקבל שכר שלכן היה מותר לאלישע בעל כנפיים למסור נפשו על מצוות תפילין. [ר"ן שבת מט א, ועיין בתוספות מה ראו פסחים נג ב ועוד, שחנניה מישאל ועזריה לא היו מחוייבים מעיקר הדין למסור נפשם כיוןו שנבוכנצר לא העמיד צלם ע"ז אלא אנדרטה].
הרחבה של שיטה זו אנו מוצאים בקטע עם הסיפור המדהים שלפננו [כנפי יונה לרמ"ע מפאנו א' ק"י]:
והנה איך שמתייחס לכך בעל התניא באחד ממאמריו [מאמרים הקצרים]:
נמאנו אם כן למדים כי כל הקרבה וייסורי כפרה שאדם מקבל על עצמו, הרי זה גם בכלל קידוש השם !...
* מה אם אין הקרבה בכלל ויש מוות?...
כבר נישטאיך הוכיח משו"ת מהרי"ל סימן צט שסבר שזהו קידוש השם ובכלל הרוגי מלכות ייחשבו.
_________________________________
ולענייננו – האם נרצחי ישיבת מרכז הרב נחשבים להרוגים על קידוש השם?
קידוש השם הרי בוודאי יש כאן, שהרי כלשונו של הרמב"ם, כל מצווה ומצווה שנעשית ללא פנייה אישית ומטרתה קודש, הרי שהיא בכלל קידוש השם. ואיך שלא נביט על כך, אין כיום כמעט אדם שלא בכלל 'קידוש השם', אם מעצם היותו יהודי מוצהר וגאה, אם מעצם בחירתו לגור כיהודי בארץ עם רמת סיכון גבוהה כשצרינו מאיימים לכלותנו בפה מלא, ואם מתוך היותו שומר תורה ומצוות וכו'.
'הרג' הרי גם יש כאן. אומנם הם אינם הקריבו עצמם במודע להריגה, אך כל יהודי בעצם הצהרתו והתנהגותו כיהודי ובפרט בארצנו , מכניס עצמו במודע לרמת סיכון גבוהה יותר, והרי זוהי הקרבה,ואם היא מגיעה לבסוף לכדי מעש והרג, הרי הם הרוגים על קידוש השם.
[כמאמר הידוע, אם הוא מדדה כברווז ומגעגע כברווז, הרי הוא ברווז]...
אבן הבוחן היחיד הוא – באם ישיבת מרכז הרב הייתה 'מדרסה' ללימודי האיסלאם עבור צעירים יהודיים החפצים להכנס תחת כנפי דת האיסלאם – האם הם היו כיום בחיים או לאו?...
כל שאר ענייני פרסום ויחסי ציבור וראיונות טלויזיונים וכו' הם בונוס ותוספת וכנפיים לעצם מעשה קידוש השם, ואינו גוף המצווה.
כנלענ"ד...
