|
|
| נשלח ב-24/3/2012 22:40 |
 |
| |
פרושי ראב"ע בפרשה שהם לא כמקובל בחז"ל:
ב:יד וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים. רש"י פירש שאם כאן הוא חובה כדברי חז"ל ומדובר במנחת העומר. ראב"ע פירש "רבים אמרו שמלת אם חיוב, ולפי דעתי כי אין צורך, כי החיוב הוא ראשית בכורים, ולא הבכורים, והרוצה להביא מנחה מבכורים נדבה יביא." לומר שהפסוקים אן מדברים במי שרוצה להתנדב מנחה מהבכורים שיכול להביאה וצריך לקלות אותה וו'. דברים אלו הן בניגוד לחז"ל, בפרט לדעת חז"ל שהעומר מתיר חדש לחולין ורק אחרי שתי הלחם של שבועות ניתן להביא מנחות מהחדש ואז כבר אין צורך לקלות את התבואה.
ד:ב נפש כי תחטא בשגגה. בראב"ע: " לעשות בשגגה אחת ממצות לא תעשה שיש עליהם כרת או מלקות." בניגוד לדעת חז"ל שקרבן חטאת הוא רק על דבר שזדונו כרת, אך לא בעברה שחייבים עליה מלקות בלבד.
שם כב. אשר נשיא יחטא, פירש ראב"ע הוא נשיא שבט, או נשיא בית אב. בניגוד לחז"ל שנשיא הוא מלך.
ה:יז וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:. חז"ל פרשו שמדובר באשם תלוי. ראב"ע הביא גם את הפירוש הזה אך מציע גם פירוש אחר "והנה החטאת, שלא ידע שהיא אסור עד שהודע, והאשם ידע שהוא אסור ושכח, ואחר כן נזכר". דהיינו שבחטאת לא היתה ידיעה בתחילה ובאשם היתה. פירוש זה מסביר מדוע אשם יותר יקר מחטאת, ועמדו ע"ז כבר הרמב"ן ורבנו יונה בתחילת ברכות. אולם ראב"ע נכנס כאן למחלוקת על תינוק שנשבה, שלשעת ר"ל פטור מקרבן.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 24/03/2012 22:41:18
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2012 10:11 |
|
| |
כבר מאוחר לתקן את ההודעה המקורית, אזי אני מתקן כאן ועם הקוראים הסליחה.
ב:יד וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים. רש"י פירש שאם כאן הוא חובה כדברי חז"ל ומדובר במנחת העומר. ראב"ע פירש "רבים אמרו שמלת אם חיוב, ולפי דעתי כי אין צורך, כי החיוב הוא ראשית בכורים, ולא הבכורים, והרוצה להביא מנחה מבכורים נדבה יביא." כלומר שהפסוקים אכן מדברים במי שרוצה להתנדב מנחה מהבכורים שיכול להביאה וצריך לקלות אותה וכו'. דברים אלו הן בניגוד לחז"ל, בפרט לדעת חז"ל שהעומר מתיר חדש לחולין ורק אחרי שתי הלחם של שבועות ניתן להביא מנחות מהחדש ואז כבר אין צורך לקלות את התבואה.
ד:ב נפש כי תחטא בשגגה. בראב"ע: " לעשות בשגגה אחת ממצות לא תעשה שיש עליהם כרת או מלקות." בניגוד לדעת חז"ל שקרבן חטאת הוא רק על דבר שזדונו כרת, אך לא בעברה שחייבים עליה מלקות בלבד.
שם כב. אשר נשיא יחטא, פירש ראב"ע הוא נשיא שבט, או נשיא בית אב. בניגוד לחז"ל שנשיא הוא מלך.
ה:יז וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:. חז"ל פרשו שמדובר באשם תלוי. ראב"ע הביא גם את הפירוש הזה אך מציע גם פירוש אחר "והנה החטאת, שלא ידע שהיא אסור עד שהודע, והאשם ידע שהוא אסור ושכח, ואחר כן נזכר". דהיינו שבחטאת לא היתה ידיעה בתחילה ובאשם היתה. פירוש זה מסביר מדוע אשם יותר יקר מחטאת, ועמדו ע"ז כבר הרמב"ן ורבנו יונה בתחילת ברכות. אולם ראב"ע נכנס כאן למחלוקת על תינוק שנשבה, שלדעת ר"ל פטור מקרבן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2015 09:45 |
|
| |
אברם
כבר התרגלתי לראות תיקונים מיותרים. אבל הפעם נראה שהחלטת לנסח את התנ"ך מחדש. למשל "מנחה היא" - לצורך מה צריך להוסיף את זה? או "אשר מלא את ידו"? ועוד. זה פשוט נראה כלאלץ את התנ"ך לכתוב בכל מקום בסגנון "תנ"כי" מסויים.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 20/03/2015 10:19:41
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2015 12:15 |
|
| |
עד כמה שהבנתי, אברם לא מתכוין לתקן את הנוסח שלנו אלא רק להראות מקומות בהם יש נוסחאות אחרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2015 12:46 |
|
| |
אליקים
אתה מניח שהנוסח לפניך הוא הבסיס, והשאלה אם יש צורך לתקן אותו. אין בסיס להנחה הזו (אף שאפשר לטעון שהוא הנוסח הטוב ביותר הקיים, גם זה לא יהפוך אותו לבסיס). השאלה היא מה הנוסח הנכון, ואם השבעים תרגם את הדברים האלה כנראה שזה היה בנוסח לפניו.
דווקא פעמים רבות אברם מביא דברים שהם כן נצרכים, ואני לא חושב שאפשר לראות בהם הערות נוסח, אלא הסברי תרגום, כשהנוסח העברי קשה, וכ"ש כשהוא חסר (אפילו אם החיסרון לא יוצר חיסרון בעברית זה יכול לקרות בשפות אחרות), מסתבר שהשבעים פשוט בא להסביר ואין בו שום עדות על נוסח שונה. כאן קשה לראות זאת כך, ואם כן יש כאן עדות שלפני המתרגם היה נוסח שונה. כמובן שנוסח כזה יכול להיות תיקון עתיק כדי שהטקסט יהיה עתיק, ועולה השאלה איזה נוסח עדיף.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2015 15:19 |
|
| |
| אריאל73 כתב: |  | | עד כמה שהבנתי, אברם לא מתכוין לתקן את הנוסח שלנו אלא רק להראות מקומות בהם יש נוסחאות אחרות. |
|
בדיוק! ולכן הקפדתי להביא כמעט רק מקומות בהם גם השומרוני וגם תרגום השבעים מסכימים (אלו שני נוסחים עצמאיים ובלתי תלויים).
ודווקא בפרשת ויקרא בגלל החדגוניות והחזרות המרובות יכול להיות שבנוסח המסורה כמה מילים "נפלו" - או לחלופין, סמכו על הקורא שיבין מדעתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2015 19:32 |
|
| |
השבת שמתי לב שהתורה תחילה מדברץ על קרבנות מזדמנים, כגון עולה וחטאת. קרבנות צבור מסודרים מופיעים לראשונה בפרשת אחרי מות ובפרשת אמור. חריגה אחת היא קרבן התמיד בפרשת תצווה. מה הפשט?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2015 19:59 |
|
| |
להבנתי, כל הדברים הנמנים בפרשיות המשכן נצרכים כדי להפעיל את השראת השכינה, כנראה שקרבן התמיד נדרש כחלק מסדרי המשכן כדי לאפשר את השראת השכינה.וכמ"ש בסוף פרשת התמיד עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם, פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד לִפְנֵי יְהוָה, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה, לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם. מג וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנִקְדַּשׁ, בִּכְבֹדִי. מד וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ; וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ, לְכַהֵן לִי. מה וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים. מו וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם.
ואברם יענה לך שהמחבר הכוהני לא הקפיד לפעמים על סדר.. (ולפעמים הקפיד מאד, או שמדובר בשני מחברים כהניים, אחד מהאסכולה של כהני הבמה הגדולה בגבעון ואחד מהאסכולה של כהני פסל מיכה)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2015 21:10 |
|
| |
"ודאי שהצורה שבה כתובות וערוכות פרשיות ס"כ [ספר כהנים] לפנינו אינה מתאימה לתביעות הטעם הקלאסי… אם נתגלגלה הפיסקה הנזכרת שלא למקומה, רשאים אנו אף לומר, שהעורכים עצמם לא הקפידו לשלבה במקומה הנכון, וזה משום שכך היתה שיטת העריכה – שיטה שלא כבשה כל צרכה את החומר והשאירה מקום לאיחויים רופפים. זה הכלל: סדר סכימאטי וקפדני למדי יש בעולמו הרוחני של ס"כ, במשטרו הפולחני, במושגיו, אבל לאו דוקא בהרצאת דבריו ועוד פחות מזה בעריכת מגילותיו". (פרופ' מנחם הרן)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2015 15:02 |
|
| |
אריאל ויש
יגיד אברם אם כוונתו רק להראות שינויים, ואם כן, מדוע הוא מציין שינויים שלא ידועה לא לו ולא לאף אחד אחר בימינו (כפי הנראה) שום משמעות ועדיפות לשינויים כאלו.
יש
"אתה מניח שהנוסח לפניך הוא הבסיס, והשאלה אם יש צורך לתקן אותו. אין בסיס להנחה הזו"
א. זה נכון שאני מניח כך (אמנם, כנראה, לא בצורה שאתה תופס זאת), אבל זה לא קשור לשאלה האם ראוי לתקנו. גם אם הוא תוצר עריכה ייתכן שלא צריך לתקנו, ואולי דווקא משום כך. בכל מקרה, מה פירוש "אין בסיס להנחה זו"? האם להנחה שצריך לתקן יש "בסיס"? ומה עדיף ה"בסיס" הזה על ה"בסיס" הזה?
ב. אני מסכים שהרבה פעמים מה שאברם מביא זה הגיוני ואפילו "נצרך". אבל ברגע שזה מופיע כחבילת תיקוני נוסח, ובפרט עם הכותרת הקודמת, הרי שזה נותן תחושה של התיקון כרפורמה, וכפי שהעירו לאברם. לכל הפחות כדאי לחלק לשניים את שינויי הנוסח למשמעותיים ולשאינם כאלה.
בעל
מלבד מה שכתב אריאל, הרי שקרבן התמיד צריך להיקרב גם בשבעת ימי המילואים, ולכן יש להזכירו עם הציווי על ימי המילואים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2015 16:26 |
|
| |
אליקים
זה לא קשור לעריכה. גם אם יש ספר שלא עבר שום עריכה, בתהליך המסירה שלו אולי נפלו טעויות. כשעומדים לפני כמה עותקים שונים, אני צריך לבחור ביניהם את הנוסח שמשקף את הנוסח המקורי. לפעמים הנוסח המקורי הוא דווקא הנוסח הלא-הגיוני (כך זה בדרך כלל על פי כלל העדפת הקשה, אחד הכללים הבסיסיים בפילולוגיה).
מה שהתכוונתי הוא שבאופן בסיסי אתה מניח שהנוסח שיש לך בספר תורה הוא הנוסח המקורי, אבל אולי פה ושם יש טעויות וצריך לתקן, ואם יוכיחו לך תתקן בעל כרחך. השומרוני לעומת זאת מניח שהנוסח שלו הוא המקורי (ואולי גם הוא יהיה מוכן לקבל תיקונים). לעומת זאת יהודי הלניסטי מאלכסנדריה (היה) מניח שנוסח השבעים הוא זה שמייצג את המקור. אברם לא מניח טקסט אחד שבשבילו הוא הבסיס (אפשר לשאול מי הנוסח שבאופן כללי הוא יותר מדויק, על פי מקומות מוכחים, וכך להניח גם במקומות לא מוכחים), אלא בודק בכל מקום ומנסה לראות מהו הנוסח המקורי. אולי בעיניך אין חשיבות לשאלת הנוסח המקורי של התורה, אלא רק אם יש שינוי משמעות, אבל אני חושב שזה דווקא דבר חשוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2015 16:52 |
|
| |
יש
כל עוד מדובר בתיקונים מעטים מאוד (שגם משנים מהמסורת הנפוצה בקרב כל העדות בכל העולם - עוד לפני שהיתה נגישות קלה מארץ לארץ), כשפסוקים הדורשים "תיקונים" מסוג זה, הינם רבים באולי אלפי אחוזים מאותם פסוקים עליהם מצביע אברם - אזי הסיכוי שדווקא ב0.001 אחוז מהבעיות צריך את התיקון של הנוסחים האחרים - בעוד שברוב המקרים הנוסחים האחרים אוחזים באותו נוסח - הסיכוי שדווקא במקרים אלו צריך תיקון הוא קטן מאוד. אם מישהו יוכיח שאפשר להסביר ע"י תיקוני נוסח מערך שלם של פסוקים - נניח בספר הושע, או ישעיהו, או איוב - אז אאמין שהוא מסוגל להצביע על מקומות מובנים יותר ומובנים פחות, ושהוא מסוגל לחדש את הנוסח המקורי של התנ"ך. אבל במקרה זה מדובר בתיקון חובבני. אינני מזלזל בתיקונים חובבניים, אבל צריך לזכור שיש מערכת גדולה פי כמה של נוסחים שנשמרו במדוייק ונבדקו ע"י כל חכמי המסורה בכל הדורות. אודה על האמת: לפני שהמצאתי את שיטת הלימוד שלי בתנ"ך, וכפי שהצגתי חלק מנה כאן בפורום - הרי שגם אני התחלתי אותה בצורה חובבנית. ימים יגידו אם אברם צודק או לא - אבל כל עוד אין כאן מערכת ושיטה מסודרת - זכותי לא לקבל וגם להתנגד - אם כי אינני מתנגד אלא רק לא מקבל, ובעיקר מעיר על כך - הערה איננה דווקא שלילת הרעיון, אדרבה, זה יכול לזרז את התהליך, אני רק מעיר כדי שישימו לב מה כן ומה לא, ולפעמים זה בעצמו מקדם בהבנה. כך ללמדתי שלומדים בבית מדרש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2015 17:18 |
|
| |
זה נראה שאתה בכלל לא שם לב להנחה שלך לגבי נוסח המסורה.
נוסח השבעים נפוץ הרבה יותר בעולם. הוא הנוסח שממנו נעשתה הוולגטה ואחרי זה קינג ג'יימס. זה הנוסח שנפוץ אצל מיליארדי אנשים מגזעים שונים. כמובן שזו לא הוכחה לדיוקו, אבל כך גם לגבי המסורה. הוא נבדק על ידי כל חכמי הדורות שלהם וכו'.
כאשר רואים בשבעים השתקפות של נוסח אחר (ופה אני חושב שהרבה פעמים אברם מבלבל בין פירוש תרגומי לבין השתקפות של נוסח שונה), אתה לא יכול להניח שדווקא נוסח המסורה הוא המשקף את המקור. אם אתה רוצה להיות מקצועי ולא חובבן, אתה צריך למצוא כללים שיאפשרו לך לקבוע לפחות בחלק מהמקומות מהו הנוסח הנכון, ואחר כך תוכל גם לקבוע כיצד התפתח הנוסח. לכל זה קוראים פילולוגיה, והדבר הזה נעשָה ונעשֶה לגבי התנ"ך. זה נראה שאתה מתעקש לא לקבל את כל זה, אלא להמשיך להניח שמה שיש לנו הוא המקורי בגלל שהוא אצלנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2015 18:12 |
|
| |
א. ברור שלנוסח היהודי יש זכות קדימה, מכיוון שהם העם שקיבל אותו, ובשפתו היא נכתבה.
ב. לא אמרתי שלא תיתכן פילולוגיה, אלא שאברם לא עושה אותה.
|
|
|
|
|
