רוצה לנקום !!!

ירוחם


אל תתלה את מה שכתבתי לך בידיעות מוקדמות שאין לך על אישיותי. לא כתבתי בשום מקום מי צריך למות ולמה, וגם לא חשבתי לנסות לנמק דברים כאלה. בסה"כ העתקתי את מה שחז"ל אמרו על מי שמתבטא כפי שהתבטאת, וכן העתקתי את מה שכתב הרמב"ם על האופן בו צריכים לקבל את הייסורים.

רמב"ם משנה תורה הלכות שבת פרק ב - למקור לחץ כאן.

ג כשעושים דברים אלו, אין עושין אותן לא על ידי גויים, ולא על ידי קטנים, ולא על ידי עבדים, ולא על ידי נשים--כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם; אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם. ואין מורין לנשים לעשות דברים אלו. ואסור להתמהמה בחילול שבת, לחולה שיש בו סכנה, שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח,ה), ולא שימות בהם.
הא למדת, שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם.
ואלו המינים שאומרים שזה חילול ואסור, עליהן הכתוב אומר "וגם אני נתתי להם, חוקים לא טובים; ומשפטים--לא יחיו, בהם" (יחזקאל כ,כה).

מסקנה:
גם מחית עמלק אינה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם.


תמי,
ומענינא דיומא, מדוע היהודים במלכות אחשוורוש נקמו באויביהם ולא הסתפקו באורה זו תורה?

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 19/03/2008 21:35:57

בעל,
השאלה היא שאלה נכונה, בלי קשר לתמי, את מי בדיוק הרגו שם? ולמה?

בעל


סיפור המגילה דווקא יכול להוות ראיה הפוכה. היהודים במגילה לא תלו את הצלחתם או כישלונם במה שיכו בגויים או ילמדו מלחמה. הם תלו בצום, זעקה, בכי, שק ואפר. הם סמכו על מה שיכול להועיל באמת. אפילו על ההשתדלות שעשתה אסתר המלכה בפנייתה לאחשוורוש העיר לה מרדכי שגאולת העם תהיה גם בלעדיה - אם לא את, אז רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר.

רק לאחר שהקב"ה הצילם ויצאו מכלל סכנה העזו להרוג את מבקשי רעתם, ככתוב במגילה. לא אומר שלא צריכים לפעול מעשית, אך את הדגש צריכים לשים ברוחניות, כמו שכתב הרמב"ם.

איפה מצאת אצל הרמב"ם שהדגש ברוחניות.
תמצא לי בהלכות מלכים שמלחמה היא ברוחניות.

אתה מפספס. אין במגילה "מלחמה". האופן בו אמורים להגיב לייסורים וגזרות מעין אלו הוא ברוחניות. אמנם נצרכת השתדלות - ואסתר עשתה אותה בפנייה למלך, אך היא לא העיקר. ולשם כך די במה שציטטתי קודם מהרמב"ם.

גם כעת אנחנו לא נמצאים במלחמה כי העם לא נלחם. גם אם תשכנע את כל הפורום שעלינו להירתם באופן עצמאי למלחמת מצווה, אני לא בטוח שסיכויינו יהיו גדולים משל היהודים לגבור על מלכות פרס - ומסתבר שהם לא ניסו לחשוב על אופציות כאלו. בינתיים העם בכלל לא יוצא למלחמה כך שהפתרונות לייסורים הם ברוחניות, ועל אופן ההשתדלות ימשיכו להתווכח הפוליטיקאים [אם בשלום, אם במלחמה, אם בהסחת הדעת מהמציאות]

נ"ל שיש כלל ויש חריגים לכלל.
הכלל הוא שהתורה עניינה שלום ואין עניינה נקמה.
חריג לכלל הוא כעניין עמלק וחריג כזה צריך לבוא ישירות מהקב"ה.
לגבי פורים, לא נ"ל שהיה שם עניין של נקמה:
" וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל-אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת-חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן; וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם, כִּרְצוֹנָם."
לא נאמר עניין של נקמה אלא עניין שבו מכים שונאי ישראל שזוממים להרע ליהודים "להרוג להשמיד ולאבד".

לדיננו היום נ"ל כי באם יוצא אדם להרוג ערבים כעניין של נקמה זה אסור ואין תורתנו לשם כך ניתנה.
אולם באם נצא למלחמת חורמה כנגד אויבנו הערבים ומתוך כך יהרגו אז זה מותר (למרות שהרג הוא מצער בכל מצב).
בבראשית לב :
"וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל-יַעֲקֹב, לֵאמֹר:  בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ.  ח וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; "
רש"י מפרש : ויירא ויצר - וירא שמא יהרג. ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים.

א_ב_ג_ד
לדבריך כל הפעילות בעולם הזה היא אילוזיה, אכן?

למה שאול יצא להלחם בעמלק, שיעשה פעולות ברוחניות והקב"ה ימחה את עמלק ככתוב בפרשת בשלח.