האם מותר לגברים לחכות ל"חצי השני" שלהם?

בימינו ישנם בחורים שטוענים שהם מחפשים את "החצי השני שלהם". הם לא מסתפקים במישהי ש"מתאימה" להם מבחינת יופי ואופי - הם מניחים שיש מישהי אחת ויחידה שמיועדת רק להם, ומאמינים שאם יפגשו אותה, ירגישו מייד שזו היא, ולכן הם דוחים כל בחורה שאיתה הם לא מרגישים הרגשה זו.

לכאורה, על-פי ההלכה, הגישה הזו פסולה. הרי המצוה הראשונה בתורה, המוטלת על כל גבר, היא "פרו ורבו", ומי שמוצא אישה שמוכנה להתחתן איתו, חייב מייד להתחתן איתה ולקיים את המצוה. אם הוא דוחה אותה, מכל סיבה שהיא, הוא מבטל מצוות עשה, ועובר על דברי חז"ל "מצוה הבאה לידך - אל תניחנה".

(אני מדבר דווקא על גברים, כי ע"פ ההלכה מצוות "פרו ורבו" חלה רק על גברים, כך שלנשים אין בעיה, לנשים מותר להיות בררניות כאוות נפשן).

אולם, כבר בדברי חז"ל מצאנו פתח היתר. הרי חז"ל אמרו "אסור לקדש אישה עד שיראנה" - האיש חייב לראות את האישה לפני שהוא מתחתן איתה, כי אם היא לא תהיה יפה בעיניו, הוא לא יוכל לשמוח איתה אחרי הנישואין, ואז היא תיפגע, והוא יעבור על המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אסור לאיש לקיים את מצוות "פרו ורבו" תוך כדי פגיעה באשתו; אם עלול להיווצר מצב שהאישה תיפגע, האיש פטור מהמצוה. לכאורה חז"ל יכלו לקבוע, שהאיש חייב להתחתן עם האישה למרות שאינה יפה בעיניו, ולעבוד על עצמו עד שילמד לראות את היופי שלה, אבל הם לא עשו כך, הם קבעו שבמקרה שהאישה אינה יפה בעיניו, האיש פטור ממצוות "פרו ורבו" עד שימצא אישה שהיא כן יפה בעיניו.

בימינו, ההיתר של חז"ל הורחב מאד. אנשים מחפשים אישה שלא רק תהי יפה בעיניהם, אלא גם תהיה טובה בעיניהם מבחינת האופי, ההתאמה הרגשית, תחומי העניין, ועוד; לשם כך לא מספיק להם לראות את האישה פעם אחת (כדברי חז"ל), הם נזקקים לפגישות רבות. זה חידוש גדול, אבל גם לחידוש הזה אפשר למצוא הצדקה בדברי חז"ל - אם לא תהיה ביניהם התאמה מכל הבחינות הללו, האיש לא יוכל לשמוח ולשמח את אשתו, ואז האישה תיפגע, ולכן האיש פטור מהמצוה עד שימצא אישה מתאימה.

האם ניתן להרחיב את ההיתר הזה עוד יותר, ולהצדיק את גישת "החצי השני"? האם אפשר לומר, שאדם שמחפש את "החצי השני שלו" לא יהיה מאושר עם כל אישה אחרת, ולכן הוא פטור ממצוות פריה ורביה עד שימצא את האחת והיחידה? או שאדם כזה צריך לחנך את עצמו לקבל גם נשים שאינן מתאימות בדיוק לציפיות שלו?

תוקן על ידי אראלסגל ב- 13/03/2008 17:27:30

קראו לי נאיבי, אבל גם אני מקוה להרגיש איזושהיא הרגשה מיוחדת (שמעתי שהמונח המקצועי הוא "קליק"), לפני שאני כבר עונד לה את הטבעת. אגב, לפעמים ניתן ליצור זאת בצורה מלאכותית.
לאתגרית, זו אינה הסיבה האמיתית לגירושין (עכ"פ לא במגזר שלנו). זו סתם תיאוריה כמו שאמרה עשני. את הסיבה האמיתית לגירושין תשמעי מאנשים שעברו את זה. וברוב המקרים זה דווקא הכשל בדברים הפשוטים לכאורה, כשלא יודעים לקבל היטב את מה שהשני רוצה להעניק, או שהנתינה לוקה במום זה או אחר.

הצדקה אפשרית לגישת "החצי השני" אפשר למצוא דווקא בפסוק שבו נזכרה מצוות פריה ורביה בפעם הראשונה. הרי המצוה נאמרה קודם כל לאדם וחוה, וחוה היתה "החצי השני" של אדם, פשוטו כמשמעו. אם כך, כל עוד אדם לא מצא את החצי השני שלו, לכאורה הוא לא חייב כלל במצוות פריה ורביה מדאורייתא. אמנם חז"ל והפוסקים לא פירשו כך, אבל בימינו ישנם רבים מבני ישראל שנוהגים על פי גישה זו, ו"הנח להם לישראל, אם לא נביאים הם, בני נביאים הם".

על-פי הגישה המקובלת, התאמה נקבעת ע"פ רשימה של תכונות שכל אחד מחפש בבן/בת הזוג. כך גם פועלים השדכנים המסורתיים - משדכים לפי תכונות כגון גיל, עדה, גובה, מצב משפחתי וכו'. לפי זה, ייתכן שלאיש אחד יש כמה נשים שמתאימות לו מבחינת התכונות (ולהיפך), ומן הסתם, הוא יבחר את הראשונה שיציעו לו.

אבל על-פי הגישה של "החצי השני", התכונות לא קובעות, התכונות הן רק סימנים חיצוניים. אך למעשה ההתאמה נקבעת על-פי משימת החיים המשותפת - האיש והאשה, שהופרדו זה מזה בזמן הבריאה, אמורים לעזור זה לזו להגשים את משימת חייהם - "עזר כנגדו". לפי זה, הדרך הנכונה לשדך היא, לא על-ידי רשימת תכונות, אלא, לבקש מכל משודך/ת לתאר את משימת החיים שלו, כפי שהוא רואה אותה, בצורה המדוייקת ביותר האפשרית, ולשדך לפי זה.

השאלה היא מה זה נקרא "החצי השני"......

אם זה גובל בפסילה סדרתית של בחורות (או בחורים) כי זה לא מרגיש "החצי השני", יש מקום לבדוק את הענין.

אבל בכללי אני לא חושבת שכל בחור ובחורה, שמבחינה "טכנית" (סליחה על המינוח) מתאימים, חייבים להתחתן, וכן צריך שיהיה איזשהו "קליק"...


ודרך אגב, משימת חיים נשמע מאוד מרשים... 
אני רק חושבת על כך שהיו מתחילים לשלוח משימות לשדכנים.......


בכל מקרה לי אין עדיין  :)


[כמובן שלתשובה הלכתית יש לשאול מורה הוראה]
 

בכל מקרה לי אין עדיין 
למי יש

אסור לאדם לישא אישה עד שיראנה וההמשך הוא אני לא זוכר בידיוק את לשון הגמרא שם אבל ההמשך הוא שמא לא תישא חן בעינוו במילים פשוטות דבר ראשון תחליט שאתה רוצה לחיות איתה.
לכל אחד מאיתנו אחראי על עצמו בנושא של תימצא חן בעינוו והוא אמור להחליט את זה אדם שבטוח שהיא אחת למיליון  אמור להמתין עד אשר היא תגיע . כל אחד והתישא חן שלו

אם אדם יחכה בסופו של דבר לא ימצא בכלל. הוא חייב לפעול למען המטרה.